כחליל הגרניון

מוטת הכנפיים היא כ-2.4–2.8 מ"מ. הנקבה גדולה יותר מהזכר.^[3] הכנפיים הקדמיות בצבע חום ובמרכז הכנפיים העליונות נקודה שחורה, המובלטת מעט יותר אצל הזכר. גבול לבן עבה תוחם את הכנפיים החומות ומעליו סהרונים כתומים, בכנפיים התחתונות סהרונים שחורים המוכלים בתחתית הסהרונים הכתומים.^[4]

הכנפיים האחוריות בצבע אפרפר-לבן קרמי. במרכז הכנפיים העליונות נקודה שחורה הנפרדת משורת הנקודות הקשתית. מרכז הכנפיים התחתונות אפרפר עם כתמים שחורים המוקפים בלבן. בקצה הכנפיים גבול שחור דק שלאחריו שיערות לבנות דקיקות. ליד גבול הכנף אזור בהיר יותר שבתוכו סהרונים כתומים התחומים בין שני סהרוני שחורים.

הביצה בצבע ירוק בהיר, היא שטוחה, ראשה כיפתי בעל קעירות קלה ועל פני הביצה הסתעפויות לא בולטות במיוחד. קוטר הביצה כ-0.5 מ"מ. הזחל הבוקע מהביצה בצבע ירוק-חום בהיר, ראשו שחור ואורכו כ-1 מ"מ. על גבו וצדדיו פסים סגולים דקים. במהלך גדילתו הופך הזחל לירוק יותר וגדלות עליו שיערות דקות. שיא אורכו 9–11 מ"מ ורוחבו כ-3 מ"מ. הגולם בצבע ירוק ואורכו כ-9 מ"מ. לקראת בקיאתו משתנה צבעו של הגולם לחום.^[5]

כחליל הגרניון דומה מאוד במראהו לנקבת כחליל השברק וההבחנה ביניהם קשה.^[5] קיים גם דמיון רב למין Aricia artaxerxes, שלא נפוץ בישראל.

כחליל הגרניון נפוץ במרכז ודרום אירופה, מצפון ספרד, דרום אנגליה, רוסיה, טורקיה. הוא נפוץ בכל המזרח התיכון, באיראן, עיראק וסומליה בצפון אפריקה, ואסיה הממוזגת, תפוצתו הדרומית גובלת בחברון.^[4][5] בממלכה המאוחדת הפרפר נפוץ בעיקר באזורים הנמוכים של מרכז ודרום אנגליה עם אוכלוסיות פזורות באזורי חוף בעלי חול עשיר בסידן בויילס. הוא נעדר באירלנד.^[6]

מין זה נוטה להתעופף באזורים מגוונים, בשדות, גינות, בשבילי הליכה ומדרונות סלעיים. הוא מתעופף קרוב לקרקע ובשעות היום נח עם כנפיים פתוחות על עלים, פרחים או צבירי אדמה. הוא נוטה לישון עם כנפיים סגורות מתחת לתפרחות צמחים.

• Aricia agestis agestis – דרום ומרכז אירופה, המין הנפוץ בישראל
• Aricia agestis calida – סיציליה, איטליה, אסיה הקטנה
• Aricia agestis azerbaidzhana (אוברזטוב, 1935) – עבר הקווקז, הקווקז הגדול
• Aricia agestis nazira (מור, 1865) – דרוואז, מערב הרי פמיר, צפון-מערב ההימלאיה

•  
  נקבה (Aricia agestis agestis), בריטניה
•  
  נקבה (Aricia agestis calida), איטליה
•  
  זחל

הנקבה מטילה את הביצים בעיקר על צדם התחתון של עלי מקור החסידה,^[5] הביצים מוטלות בבודדים ובוקעות לאחר כשבוע. צמחים פונדקאים פחות נפוצים המשמשים להטלה הם מינים ממשפחת הגרניים, השמשון (Helianthemum) ומהסוג דרדר.^[6] הפרפר מקים כ-2–3 דורות בשנה. באזורים הדרומיים והנמוכים הזחלים הראשונים בוקעים בסוף מרץ עד תחילת אפריל, באזורים ההרריים במישור החוף מאפריל עד יוני והדור השני באוגוסט. בחרמון ברום 1500 מטר הם בוקעים מתחילת מאי וברום 1600–2000 מספטמבר.^[5]

לאחר הבקיעה הזחל ניזון מתחתית העלה ומשאיר בו שכבה דקה ושקופה המדמה מעט חלונות. הוא מקיים קשר סמביוטי עם נמלים בדומה למיני כחלילים נוספים על ידי כך שהוא מפריש נוזל מתוק מפיו ממנו ניזונות הנמלים ובתמורה מגנות עליו עד להתגלמות.^[6] הגולם מתגלם על צדו התחתון של העלה.^[5]

תהליך חיזור של כחליל הגרניון

 

 

 

 

 

  מדיה וקבצים בנושא כחליל הגרניון בוויקישיתוף

• כחליל הגרניון, באתר NCBI (באנגלית)
• כחליל הגרניון, באתר GBIF (באנגלית)