יסעור מערבי
יַסְעוּר מַעֲרָבִי (שם מדעי: Puffinus mauretanicus) הוא מין של עוף ים בגודל בינוני ממשפחת היסעוריים, שתחום תפוצתו משתרע מהים התיכון, סביב מערב אירופה ועד לחופי סקנדינביה.
 יסעור מערבי
| |
|---|---|
יסעור מערבי מטובע, האיים הבלאריים
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | יסעוראים |
| תת־סדרה: | תרופודה |
| משפחה: | יסעוריים |
| סוג: | יסעור |
| מין: | יסעור מערבי |
| שם מדעי | |
 Puffinus mauretanicusלואו, 1921 | |
| תחום תפוצה | |
מפת התפוצה של היסעור המערבי בכתום - התפוצה בעונת הקינון בכחול - התפוצה מחוץ לעונת הקינון | |
| |
בישראל הוא מזדמן נדיר ביותר עם שתי תצפיות עד היום: הראשונה במרץ 1982 בחוף מעגן מיכאל והשניה בינואר 2002 בחוף יפו.[2]
טקסונומיה ואטימולוגיה
עריכההיסעור המערבי תואר ב-1921 על ידי חוקר הצפר האנגלי פרסי לואה. הוא התייחס אליו כאל תת-מין של היסעור האטלנטי ובשל כך העניק לו את השם Puffinus puffinus mauretanicus.[3]
Puffinus היא מילת השאלה נאו-לטינית המבוססת על המילה האנגלית "puffin" וגרסאותיה, שהתייחסה לבשר המיושן של שומן האפרוח של היסעור אטלנטי, שנחשב מעדן בעבר. שם המין הספציפי mauretanicus מתייחס לפרובינקיה מאוריטניה, שם ישן לאזור בצפון אפריקה המקביל בערך למרוקו ולאלג'יריה.[4]
היסעור המערבי נחשב זמן רב כתת-מין של היסעור האטלנטי. לאחר פיצול ראשוני, הוא נחשב זמן מה לתת-מין של "יסעור ים-תיכוני" (Mediterranean shearwater) במשך כמעט עשר שנים נוספות,[5] עד שהוחלט על פיצולו למין עצמאי, הנבדל מהיסעור המצוי.[6][7][8] זהו הטקסון האחרון מהסוג יסעור שהוכר כמין עצמאי.
מחקר פילוגנטי מולקולרי שפורסם בשנת 2021 מצא מעט מאוד הבדלים גנטיים בין היסעור המערבי ליסעור המצוי. מחברי המחקר הציעו שאיחוד המינים יהיה נכון יותר.[9]
נראה שהוא שייך לקבוצה של מינים ים תיכוניים ואטלנטיים סמוכים, הכוללת את היסעור המצוי[10]) ואחד עד שלושה טקסונים פרה-היסטוריים נכחדים, יסעור קנרי (P. holeae (אנ')) ואולי גם יסעור לבה (P. olsoni (אנ')) ויסעור נוסף בלתי מתואר בעל הבחנה לא ברורה מהאי מנורקה.[11] היסעור הקנרי עשוי להיות קרוב המשפחה הקרוב ביותר של היסעור המערבי. שתי השושלות הים תיכוניות החיות כנראה נפרדו לפני סוף הפליוקן (בערך 2 למ"ש), כפי שמצוין על ידי הבדלים מולקולריים והמאובן האיביזי P. nestori (אנ') מהפליוקן המאוחר או הפליסטוקן הקדום, שאולי היה האב הקדמון הישיר של המין הנוכחי.[7]
תיאור
עריכהאורכו של היסעור המערבי הוא 34–39 ס"מ והוא בעל מוטת כנפיים של 78–90 ס"מ.[12] יש לו את מעוף ה"גזירה" האופייני של הסוג, טבילה מצד לצד עם כנפיים נוקשות ומעט חבטות כנף, כשקצות הכנפיים כמעט ונוגעות במים. בתעופה נראה היסעורכצלב מעופף, כשהכנף שלו מוחזקת בזווית ישרה לגוף; צבעו משתנה מחום כהה ללבן מלוכלך כאשר החלקים העליונים הכהים והחלקים התחתונים החיוורים יותר נחשפים לסירוגין כשהוא חולף נמוך מעל הים.[13]
מלבד הניצוי הפחות מנוגד שלו, מין זה דומה מאוד ליסעורים האטלנטיים והמצוי שמצויים באזורים אחרים בים התיכון. לפחות מושבת קינון מעורבת אחת של יסעור מערבי ומצוי קיימת במנורקה, ותפוצות החורף של המינים חופפות במרכז הים התיכון; למטרות מדעיות לפחות, מוצע שילוב של מאפיינים מורפולוגיים ונתוני ריצוף DNA כדי לזהות את המין.[14]
תפוצה ובית גידול
עריכההיסעור המערבי מקנן על איים וצוקי חוף באיים הבלאריים. רוב הפרטים חורפים בים באזור זה, אך חלקם נודדים לאוקיינוס האטלנטי בסוף הקיץ, ומגיעים צפונה עד לבריטניה ואירלנד.
התנהגות
עריכהזהו מין חברתי, שניתן לראותו במספרים גדולים בים או מהיבשת, במיוחד בסתיו. הוא שקט בעת שוטטותו בים, אבל בלילה מושבות הקינון חיות בקריאות מקרקשות צרודות, בעלות גובה גבוה יותר מאלה של היסעור האטלנטי.
קינון
עריכהמין זה מקנן במחילות ובמערות[15] בהן הוא מבקר רק בלילה כדי להימנע מטריפה בידי מיני שחפים גדולים.
תזונה
עריכההיסעור המערבי ניזונים מדגים ורכיכות. מין זה אינו עוקב אחר סירות.
סטטוס
עריכההיסעור המערבי נחשבים למין בסכנת הכחדה חמורה על ידי ה-IUCN.[16] מודלים עדכניים מעריכים ירידה ממוצעת של 7.4% בשנה וזמן הכחדה ממוצע של 40.4 שנים. זה שווה לירידה מתמשכת של יותר מ-80% בשלושת הדורות הבאים (54 שנים). הוא נתון לאיום חמור מפיתוח אתרי נופש ליד אתרי הקינון שלו. אלה יכולים להרוס או לשנות את בית הגידול הטבעי שלו על ידי, למשל, ייצור זיהום אור סביב מושבות קינון.[17] גם טריפה של בעלי חיים שהוכנסו בעקבות האדם כמו חתולים וחולדות גורמת לבעיות. הגילוי של יסעורים מצויים במושבה המנורקאית מצביע על כך שגם הכלאות עשויות להוות בעיה.[14] היסעור המערבי הוא אחד המינים עליהם חל ההסכם לשימור אלבטרוסים ויסעורים.[18]
קישורים חיצוניים
עריכה- תצפיות, קטעי וידאו, תמונות וקולות של יסעור מערבי, באתר eBird
- הקלטות אודיו של יסעור מערבי, באתר xeno-canto
- יסעור מערבי, באתר ITIS (באנגלית)
- יסעור מערבי, באתר NCBI (באנגלית)
- יסעור מערבי, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- יסעור מערבי, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ יסעור מערבי באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ The Israeli Birding Website - IRDC - Bulletin 6:01, www.israbirding.com
- ^ "Puffinus puffinus mauretanicus". Bulletin of the British Ornithologists' Club. 41: 140–141. 1921.
- ^ James A. Jobling, The Helm dictionary of scientific bird names [electronic resource : from aalge to zusii], London : Christopher Helm, 2010, ISBN 978-1-4081-3326-2
- ^ Sibley, Charles Gald & Monroe, Burt L. Jr. (1990). Distribution and taxonomy of the birds of the world. New Haven, CT, USA: Yale University Press. ISBN 978-0-300-04969-5.
- ^ Wink, Michael; Heidrich, Petra & Ristow, Dietrich (1993). "Genetic evidence for speciation of the Manx shearwater (Puffinus puffinus) and the Mediterranean Shearwater (P. yelkouan)" (PDF). Die Vogelwelt. 114 (6): 226–232.
- ^ 1 2 Heidrich, Petra; Amengual, José F. & Wink, Michael (1998). "Phylogenetic relationships in Mediterranean and North Atlantic shearwaters (Aves: Procellariidae) based on nucleotide sequences of mtDNA" (PDF). Biochemical Systematics and Ecology. 26 (2): 145–170. doi:10.1016/S0305-1978(97)00085-9.
- ^ Sangster, George; Knox, Alan G.; Helbig, Andreas J.; Parkin, David T. (2002). "Taxonomic recommendations for European birds". Ibis. 144 (1): 153–159. doi:10.1046/j.0019-1019.2001.00026.x.
- ^ Ferrer Obiol, J.; James, H.F.; Chesser, R.T.; Bretagnolle, V.; González-Solís, J.; Rozas, J.; Welch, A.J.; Riutort, M. (2022). "Palaeoceanographic changes in the late Pliocene promoted rapid diversification in pelagic seabirds". Journal of Biogeography. 49 (1): 171–188. doi:10.1111/jbi.14291.
- ^ Austin, Jeremy J. (באוגוסט 1996). "Molecular Phylogenetics of Puffinus Shearwaters: Preliminary Evidence from Mitochondrial Cytochrome b Gene Sequences". Molecular Phylogenetics and Evolution. 6 (1): 77–88. doi:10.1006/mpev.1996.0060. PMID 8812308.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Alcover, Josep Antoni (2001). "Nous avenços en el coneixement dels ocells fòssils de les Balears" (PDF). Anuari Ornitològic de les Balears (בקטלאנית). 16: 3–13.
- ^ Svensson, Lars; Mullarney, Killian; Zetterström, Dan (2009). Collins Bird Guide (2nd ed.). London: HarperCollins. p. 70. ISBN 978-0-00-726814-6.
- ^ Kirwan, Guy M.; del Hoyo, Josep; Collar, Nigel; David, Tim S. (2021). "Balearic Shearwater (Puffinus mauretanicus), version 1.1". Birds of the World (באנגלית). doi:10.2173/bow.balshe1.01.1.
- ^ 1 2 Genovart, Meritxell; Juste, Javier & Oro, Daniel (בינואר 2005). "Two sibling species sympatrically breeding: a new conservation concern for the critically endangered Balearic shearwater". Conservation Genetics. 6 (4): 601–606. CiteSeerX 10.1.1.727.9352. doi:10.1007/s10592-005-9010-z. S2CID 38540032.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Genovart, Meritxell (2016). "Demography of the critically endangered Balearic shearwater: the impact of fisheries and time to extinction" (PDF). Journal of Applied Ecology. 53 (4): 1158–1168. doi:10.1111/1365-2664.12622.
- ^ BirdLife International (2018). "Puffinus mauretanicus". IUCN Red List of Threatened Species. 2018: e.T22728432A132658315. doi:10.2305/IUCN.UK.2018-2.RLTS.T22728432A132658315.en. Retrieved 19 November 2021.
- ^ Rodríguez, Airam; García, David; Rodríguez, Beneharo; Cardona, Esteban; Parpal, Lluís & Pons, Pere (באוקטובר 2015). "Artificial lights and seabirds: is light pollution a threat for the threatened Balearic petrels?". Journal of Ornithology. 156 (4): 893–902. doi:10.1007/s10336-015-1232-3. hdl:10261/121510. S2CID 11210186.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Agreement on the Conservation of Albatrosses and Petrels". נבדק ב-17 בדצמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה)