יוסף סורינוב

נולד בעיר לגניצה שליד ורוצלב שבפולין. בנעוריו הצטיין באתלטיקה קלה וצורף לנבחרת פולין הצעירה באתלטיקה. כמו כן, הצטיין גם בכדורסל, כדורעף וכדורגל ושיחק כשוער בקבוצת הליגה השנייה "ג'בייש לגניצה". בגיל 18 עמד לפני גיוס ושירות בן חמש שנים בצבא הפולני, והוריו החליטו לעלותו לישראל. עם הגיעו החל להתאמן במכון וינגייט בריצת 110 מטר משוכות ובקפיצה לגובה, אך כדבריו: "הבנתי שכסף מזה לא יהיה והתגלגלתי לכדורגל"^[1].

בינואר 1965 ביקש סורינוב להצטרף להפועל תל אביב, אך נדחה ומיד נסע למגרש בית"ר תל אביב באבו כביר, שם נבחן כשוער על ידי קרלוס בוסטמנטו, ז'קי פורטוגז, אנטוניו בונזי והאחים חליבה והוחתם מיד במקום^[2].

בית"ר תל אביב הייתה מעורבת באותה עת במאבקי התחתית של הליגה הלאומית (אז הליגה העליונה בכדורגל בישראל), ולסורינוב ניתנו הזדמנויות רבות להפגין את יכולתו ולהצטיין. חודשיים לאחר שהתחיל לשחק, זומן על ידי עמנואל שפר לנבחרת הנוער, וזכה עמה בגביע אסיה לאחר שספג שני שערים בלבד בטורניר הגמר. בשנה שלאחר מכן עלתה משפחתו של סורינוב לישראל בעקבותיו והוא התחתן. בסוף אותה שנה נשרה בית"ר תל אביב לליגה א' (אז ליגת המשנה), וסורינוב עבר, בסיועו של עמנואל שפר, למכבי נתניה.

סורינוב, שעבר עם משפחתו להתגורר בנתניה, הצטיין מיד במשחקו הראשון, וזכה לאהדת האוהדים הנתנייתים. בעונת 1970/1971 היה סורינוב אחד מהגורמים המרכזיים שהביאו לזכייה הראשונה של מכבי נתניה באליפות.

בפברואר 1971 יצא סורינוב עם נבחרת ישראל למשחק באיטליה נגד נבחרת איטליה הצעירה. בזמן הטיסה הוא שוכנע על ידי ראובן ריבלין, שהיה יו"ר המשלחת וגם יו"ר בית"ר ירושלים, לעבור לבית"ר ירושלים, תמורת שיפור ניכר בתנאיו הכספיים. כדי להשתחרר ממכבי נתניה יזם סורינוב תקרית במשחק בישראל, שבה התיישב על הכדור באמצע המגרש, וסירב לחדש את המשחק בעקבות טענתו לנבדל בעת שער שספג. בתגובה להתנהגות השערורייתית, שחרר אותו יו"ר מכבי נתניה, ראובן פריזנר, משורות הקבוצה.

גם בבית"ר ירושלים הצטיין סורינוב וזכה לאהדה רבה בשל משחק ההקרבה שלו. הוא שיחק בקבוצה עד עונת 1974/1975. בגמר גביע המדינה בכדורגל 1974/1975 נוצחה בית"ר ירושלים 3:1 על ידי הפועל כפר סבא, וסורינוב הואשם על ידי האוהדים בכישלון.

סורינוב נותר בשיא של אי-ספיגה לקבוצת בית"ר ירושלים, שעמד על 928 דקות (במשך 10 משחקים רצופים) ללא ספיגה מעונת 1973/1974.

בעונת 1975/1976 שיחק בהפועל רמת-גן במשך עונה אחת, ואז הועבר למכבי תל אביב. בעונתו הראשונה בקבוצה היא זכתה בדאבל. סורינוב שיחק במכבי תל אביב עד קיץ 1978 ואז פרש מכדורגל.

סורינוב הוזמן לנבחרת הלאומית על ידי המאמן עמנואל שפר, ומשחקו הראשון בשורותיה התקיים בבארי באיטליה מול נבחרתה הצעירה של איטליה והסתיים בהפסד ישראל 2:0. ברוב שנותיו בנבחרת ישראל, שיחק סורינוב כשוער שני ליצחק ויסוקר, ושותף בדרך כלל רק במשחקי ידידות.

ב-1977 בטורניר מוקדמות מונדיאל 1978, היה השוער הראשון של הנבחרת, והצטיין בשלושת משחקיה הראשונים, בהם לא ספגה הנבחרת שערים. במשחק המכריע בסיאול, ב-20 במרץ 1977, נוצחה ישראל על ידי נבחרת קוריאה הדרומית 3:1, ונכשלה בהעפלה לטורניר המונדיאל. היה זה משחקו ה-19 והאחרון של סורינוב בשורות הנבחרת.

סורינוב היה גבה קומה והצטיין בכדורי גובה, ובזינוקים אל פינות השער. כמו כן, היה ידוע במעורבותו במשחק ההגנה, על ידי ארגון שחקני ההגנה ועידודם. היה ידוע באופיו הסוער ובתגובותיו הקיצוניות לנעשה במגרש. לעיתים, אף נגח את קורת שערו לאחר שספג שער. לאורך כל שנותיו ככדורגלן פעיל, פשטו מדי פעם שמועות בין אוהדי הקבוצות בהן שיחק, כי נהג להמר על משחקים וכי "מכר" משחקים. סורינוב תמיד הכחיש את ההאשמות הללו, והן מעולם לא הוכחו, אם כי ועדת עציוני קבעה ב-1971 כי יש לחשדות בסיס^[3].

בערוב ימיו התגורר סורינוב בירושלים, ובבעלותו הייתה מעדנייה שניהל.

סורינוב הלך לעולמו ב-1 בפברואר 2019, בגיל 72. ביקש לתרום את גופתו למדע^[4].

• יוסף סורינוב, באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל
• יוסף סורינוב, באתר Transfermarkt
• יוסף סורינוב, באתר National Football Teams
• יוסף סורינוב, באתר FootballDatabase.eu
• ראיון עם סורינוב באתר אוהדים של הפועל רמת גן
• שי נובלמן‏, בית"ר האמיתית, באתר וואלה, 18 במאי 2008