יוסי חביליו

חביליו נולד בירושלים, גדל בשכונת רסקו, ולמד בבית הספר הגימנסיה העברית בירושלים. בשנת 1977 התגייס לצה"ל ושירת כסייר אוויר בחיל מודיעין. בצעירותו עסק בספורט תחרותי, שיחק כדורסל בקבוצת הנוער של הפועל ירושלים, ובאליפות ישראל באתלטיקה שנערכה בשנת 1976 זכה במדליית זהב בריצת 400 מטר משוכות בתוצאה של 1:00.0 דקות.^[1]

בעל תואר ראשון במשפטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים ובעל תואר שני במדיניות ציבורית, מנהל ומשפט, מהאוניברסיטה העברית, שסיים בהצטיינות.

חביליו נשוי לעו"ד ליאורה חביליו המשמשת כנציבת קבילות השוטרים והסוהרים, אב לשלושה ילדים ומתגורר בשכונת רמת שרת בירושלים.

לאחר התמחות בלשכת היועץ המשפטי לממשלה, יצחק זמיר, פתח חביליו בשנת 1985 משרד עורכי דין פרטי אשר עסק במשפט אזרחי ומסחרי.

בשנת 2001 מונה חביליו ליועץ המשפטי לעיריית ירושלים. במהלך כהונתו, התעמת חביליו עם ראשי העיר אורי לפוליאנסקי וניר ברקת במספר נושאים עקרוניים. חביליו נתן חוות דעת משפטיות שתמכו בצעידת מצעד הגאווה בירושלים ומתן תמיכות לעמותת הבית הפתוח בניגוד לעמדת ראש העיר לפוליאנסקי, כאשר בתי המשפט תמכו בעמדתו. בשנת 2011 עזב חביליו את עבודתו בעיריית ירושלים, מסיבות הקשורות ליחסיו עם ראש העירייה ניר ברקת.^[2]

בשנת 2012 פתח חביליו משרד עורכי דין פרטי שעיסוקו העיקרי הוא משפט ציבורי, ייעוץ משפטי למועצות מקומיות וועדות ציבוריות, וכן משמש חביליו, ללא תמורה, כיועץ משפטי של מגוון עמותות ומייצג עותרים ציבוריים בעתירתם לבית המשפט העליון. חביליו עתר לבית המשפט העליון כדי לאפשר את פתיחת מתחם הסינמה סיטי בירושלים בשבתות וחגים,^[3] כמו כן עתר חביליו לבית המשפט על מנת למנוע את פירוקה של חברת הדיור הציבורי פרזות.^[4] בזכות העתירה, נקבע ש-130 מיליון ש"ח שהיו בקופת פרזות, ישמשו לרכישת דירות לזכאי הדיור הציבורי בירושלים. בנוסף, חביליו עתר לבית המשפט על מנת לאפשר את פתיחת "פאב המפלצת", פאב קהילתי בקריית יובל שפעל בשבתות ונסגר על ידי העירייה, ובעקבות עתירתו נפתח הפאב והוא פועל עד היום.

בשנת 2014 הקים את עמותת צחור הפועלת לקידום עקרונות של שוויון, צדק חברתי ומשפטי, זכויות אדם ומנהל תקין בירושלים. עמותה זו ניהלה מספר מאבקים מתוקשרים עם עיריית ירושלים.

בשנת 2017 הודיע חביליו כי הוא מתעתד להתמודד על ראשות עיריית ירושלים בבחירות שנועדו להתקיים ב־2018, והשיק את סיסמת הקמפיין: "חביליו. מצילים את ירושלים".^[5] בספטמבר 2018 הודיע על פרישתו מההתמודדות ועל תמיכתו בעופר ברקוביץ.^[6] בבחירות 2018 למועצת העירייה זכתה רשימתו ל-4% מהקולות וקיבלה מנדט אחד, והוא נבחר למועצת עיריית ירושלים.^[7] לאחר הבחירות הצטרף חביליו לקואליציה של ראש העיר משה ליאון. חביליו מונה לחבר בהנהלת העיר, כחזיק תיק החניה ותיק הצעירים ואחראי על המנגנון לשיתוף הציבור. חביליו מכהן כסגן ראש העירייה החל משנת 2021.^[8]

ב-2023 הכריז חביליו על התמודדותו בבחירות לראשות עיריית ירושלים. חביליו איחד את הרשימה שלו, "מצילים את ירושלים", עם עוד ארבע מפלגות: יש עתיד (יעלה דה לנגה), מרצ (לורה ורטון), העבודה" (ערן בן יהודה), ו"חוזה חדש", בשם "האיחוד הירושלמי".^[9] הבחירות היו אמורות להתקיים באוקטובר 2023, אך עקב מלחמת חרבות ברזל נדחו ל-27 בפברואר 2024. בבחירות, זכה חביליו רק ל-18.5% מהקולות, והפסיד למשה ליאון.^[10] סיעתו, "האיחוד הירושלמי", זכתה בארבעה מנדטים למועצת העיר, וחביליו מונה למחזיק תיק התרבות בעיריית ירושלים.

ביוני 2024 בירך חביליו על החלטת בית משפט השלום בירושלים שהורה למוזיאון מגדל דוד ולעיריית ירושלים לאפשר "מסיבת גאווה" בשטח המוזיאון^[11].

בשנת 2010 זכה חביליו בפרס אביר איכות השלטון בשל מאבקו למען מנהל תקין ושלטון החוק.^[12][13]

  מדיה וקבצים בנושא יוסי חביליו בוויקישיתוף

•   רותם שטרקמן, שיחת פנים, באתר TheMarker‏, 20 במרץ 2015