יוזף ברויר

פפנהיים הגיעה אל ברויר כשהיא לוקה בתסמינים שונים כשיעול טורדני, עייפות, שיתוק של הגפיים הימניות ושרירי הצוואר, מצבי רוח משתנים, הפרעות בראייה, בשמיעה ובדיבור.

כושר דיבורה התדרדר כך שבשלב מסוים עברה לדבר אנגלית בלבד. אבחונו של ברויר היה כי מדובר בהיסטריה נשית, כלומר בתסמינים פסיכוסומטיים. במהלך טיפולו של ברויר הוא שוחח ארוכות עם החולה, שיחות שבמהלכן היא תיארה בפניו את כל המתחולל במוחה (תהליך שכונה על ידה "ניקוי ארובות"). ברויר גילה כי כאשר הצליח להגיע לשורש הבעיה, כלומר הסיבה הבלתי מודעת שהביאה להתהוות סימפטום זה או אחר - השתפר מצבה של ברתה.

 

בשנת 1882 הפסיק ברויר את טיפולו בפפנהיים. ככל הנראה, סיבת הפסקת הטיפול הייתה יחסי משיכה שהתפתחו בין הרופא למטופלתו, שלא יכלו להגיע לידי מימוש.

הספר "כשניטשה בכה" מאת ארווין יאלום מתאר פגישות דמיוניות בין ברויר לפרידריך ניטשה, בהן הוא מתאר לפניו את פרטי המקרה באריכות.

ברויר התחתן עם מתילדה אלטמן בשנת 1868, והיו להם חמישה ילדים. בתם דורה התאבדה מאוחר יותר כדי לא להיות מגורשת על ידי הנאצים. אחת מבנותיו, מרגרטה שיף, נספתה בטרזיינשטט ב -9 בספטמבר 1942, ובתה-נכדתם, חנה שיף, מתה בזמן שנאסרה על ידי הנאצים.

• זיגמונד פרויד, יוזף ברויאר, מחקרים בהיסטריה (1893–1895) (תרגום מגרמנית: מרים קראוס; עורך: דרור גרין), צפת: ספרים, 2004^[1].

  מדיה וקבצים בנושא יוזף ברויר בוויקישיתוף

• יוזף ברויר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• יוזף ברויר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
•   יוזף ברויר (1842-1925), דף שער בספרייה הלאומית