חלוציות

הביטוי חלוציות מגיע מן השורש ח־ל־ץ. יש שקישרו לפועל "חָלַץ" בהוראת: שלף, הוציא; שהחלוץ יוצא מתוך הקהל ומוביל את הדרך. או משום שהוא הלוחם שפשט ("חלץ") את בגדיו המיותרים ומוכן לצאת למלחמה.^[1] אחרים קישרו למילה "חלצים", שהחלוץ הוא מי שחגור כלי מלחמה בחלציו.^[2] (יש שהסבירו באופן דומה את הגיזרון של חָמוּשׁ). יש להביא תימוכין לדעה זו, שבמקרא "חלוץ" מתורגם "מזרז", כלומר חגור כלי מלחמה.

 

מעשה החלוציות טמון עוד בימי התנ"ך, כמסופר בספר במדבר, פרק ל"ב על חלוצי העם העברי בארץ ישראל: "ועבר לכם כל חלוץ את הירדן לפני ה'...ונכבשה הארץ...".

 

כבר בראשית ימיה של הציונות עלה נושא החלוציות כמעשה מרכזי במטרותיה. פעולות חלוציות ראשונות לקראת סוף המאה ה-19 היו קיום העלייה הראשונה והקמת מושבותיה. בשנים מאוחרות יותר היו החלוצים בין היתר, אותם אנשים אשר עברו בארצות מוצאם בגולה הכשרות מקצועיות לקראת עלייתם לארץ ואלו אשר עלו לארץ והתיישבו בה. תנועת "החלוץ" שהוקמה ב-1917 בידי יוסף טרומפלדור, הייתה כוח חלוצי מרכזי באותן שנים. החלוצים עסקו בהקמת התיישבות חקלאית, כאשר פעלו בשנים שלאחר מכן חלוצי העלייה השנייה, העלייה השלישית. חלוצי התיישבות גם המשיכו להגיע בעליה הרביעית למרות כינוייה - "העלייה הבורגנית".

התואר "חלוץ" היה למושג נשגב במפעל הציוני, דוד בן-גוריון הגדיר חלוציות כך:

"מה זאת חלוציות? זוהי הכרה בשליחות היסטורית והתייצבות ללא תנאי וללא רתיעה מכל קושי וסכנה - לרשות השליחות הזאת. --- חלוציות - זהו הכשרון המוסרי וההכרח הנפשי לחיות יום יום לפי צו המצפון ולפי תביעת היעוד."

זאב ז'בוטינסקי תיאר פגישה שלו מ-1916 עם טרומפלדור, בה הוסבר לו על מושג החלוץ:

"זהו מושג רחב הרבה יותר מ"צועד בראש". כמובן דרושים גם פועלים, ואולם לא זהו המובן של המלה "חלוץ". לנו דרושים אנשים מוכנים "לכל", לכל מה שתדרוש ארץ ישראל. ל"פועל" יש האינטרסים הפועליים שלו, לחיילים ה-esprit de corps שלהם, לרופא למהנדס ולכל השאר יש הרגלים משלהם אם אפשר לומר כך. אולם אנו צריכים להקים דור, שלא יהיו לו אינטרסים ולא הרגלים. מטיל ברזל סתם. גמיש - אבל ברזל. מתכת, שאפשר לחשל ממנה כל מה שיש צורך בו בשביל המכונה הלאומית. חסר גלגל? אני הגלגל. חסרים מסמר, בורג, גלגל תנופה? קחו אותי. צריך לחפור אדמה? אני חופר. צריך להיות חייל? אני חייל. משטרה? רופא? עורכי דין? מורים? שואבי מים? בבקשה, אני עושה את הכל. אין לי פרצוף, אין פסיכולוגיה, אין רגשות, אין לי אפילו שם: אני האידיאה הטהורה של שירות, מוכן לכל, איני קשור בשום דבר; אני יודע רק ציווי אחד: לבנות.

-אין בני אדם כאלה, - אמרתי.

-יהיו.

טעיתי והוא צדק. הראשון מבני אדם כאלה ישב לפני. הוא בעצמו היה כזה: עורך דין, חייל, פועל במשק חקלאי. אפילו לתל חי בא לחפש עבודת אדמה, מצא שם את מותו מכדור של רובה, אמר "אין דבר" ומת כבן אלמוות".

הרוח החלוצית לא פסקה עם קום המדינה. בראשית המדינה הוקמו האחזויות נח"ל על ידי הממשלה. בעקבות מלחמת ששת הימים קמו התנחלויות ביהודה ושומרון, בחצי האי סיני, רצועת עזה ורמת הגולן.

בספרו "חזון ודרך" הגדיר דוד בן-גוריון את החלוציות כתופעה יהודית שראשיתה "באיש השח"ל [=שירות חלוצי לישראל] הראשון" - אברהם אבינו, שיצא מחרן "הלוך ונסוע הנגבה". על פי בן-גוריון חלוציות: "זוהי קודם כל אי-השלמה עם המציאות. אין עם בעולם שיש בתולדותיו גילויי אי-השלמה כתופעה מתמדת, יסודית, אורגנית כאשר יש לאומה היהודית [...] הדברים לא התחילו עם התנועה הציונית, והמפעל הציוני לא התחיל עם הקונגרס הציוני הראשון. יסוד פתח-תקווה קדם לקונגרס, מקוה-ישראל קדם לפתח תקווה, והפרדס של מונטיפיורי קדם אף למקוה ישראל. הדבר שנתחדש בדורותינו - ההתנדבות האקטיבית, רצון המהפכה והכיבוש החיובי. חלוצי ישראל לא הסתפקו עוד באי-כניעה פסיבית, אלא גמרו אומר לשנות גורלם בעצם ידיהם ולבנות לעצמם חיים חדשים. הופיעה חלוציות בונה וכובשת [...] וכל אשר יש לנו בארץ עכשיו הוא פרי מהפכה היוצרת".^[3]

חלוציות היא הנושא המרכזי לשנת העצמאות ה-75 למדינת ישראל.^[4]

• ציונות וגופניות

• בעז נוימן, תשוקת החלוצים, הוצאת עם עובד, תל אביב, 2009.^[5] (הספר בקטלוג ULI)

מאמרים

• שמואל אלמוג, החלוציות כתרבות חלופית, ציון נ"ח (3), תשנ"ג, עמ' 329–346.

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: חלוץ

• הנרי ניר, חלוצים וחלוציות במדינת ישראל: הבטים סמנטיים והיסטוריים, 1956-1948, עיונים בתקומת ישראל 2, 1992, עמ' 140-116.
• גרשון הכהן, חלוציות לפני המחנה - חזון מציאות ומאבק, הוצאת המכללה לביטחון לאומי, 2012, עמ' 53–87.
• קובי דנה, ציונות חלוצית, מגזין אימגו, 2013.
• קובי דנה, אנו נהיה הראשונות: חלוצות העלייה השנייה ומאבקן לשותפות במפעל החלוצי (1904 – 1913), מגזין אימגו, מאי 2016.