חיבוט הקבר

על פי התיאורים במדרשים, עומד מלאך המוות על קבר המת ושואלו מהו שמו, ומכה על ידיו. הרשעים שוכחים את שמם לאחר מותם ועל כן יש הנוהגים לומר פסוק בסוף תפילת שמונה עשרה כסגולה שלא ישכחו את שמם באותו הזמן. אם לא ידע המת מהו שמו אזי כורת מלאך המוות את אבריו, ואילו מלאכי החבלה -שליחיו, שבים ומרכיבים את הגוף כדי להכינו לסבב נוסף של ענישה כזו, ובכך להגדיל את עינוייו.

חלק מן החוקרים סוברים שהאמונה בחיבוט הקבר הופיעה ביהדות בתקופת הגאונים בהשפעת האסלאם. בספרות האסלאמית קיימים תיאורים של "עד'אב אלקבר" כלומר עינוי הקבר. לפי תיאורים אלה, לאחר שהאדם מת מופיעים בקברו שני מלאכים מפחידים ששמם "מנכר" ו"נכיר" (משמעותם של שמות אלה בערבית היא: מכוער, דוחה). שני המלאכים האלה מעירים את הנפטר ושואלים אותו שאלות נוקבות לגבי התנהגותו בעולם הזה. לאחר שהנפטר עונה להם הם מחזירים אותו למצב של חוסר הכרה עד שיתעורר מחדש ביום הדין.

העולים לקבר המת, כדי להתפלל לעילוי נשמתו, קוראים פסוקים המתחילים באותיות שמו של הנפטר, או תפילות המתחילות באות הראשונה של שמו, כסגולה נגד חיבוט הקבר. (כמו כן בספרי סגולות מובאות סגולות שונות תחת הכותרת "להנצל מחיבוט הקבר"). לפי המבואר בספר התניא, הסגולה לכך היא שבכל ימי חייו, יכוון האדם את כל מעשיו לשם שמים.

כמו כן, כדי להיפטר כליל מחיבוט הקבר מובא שעל האדם להיות מגומלי חסדים, להתפלל מתוך כוונה אמיתית, ולהיות מכניס אורחים.

סגולת השבת מהווה גם היא כדרך להיפטר מעונש זה, על כן מקובל כי אלו שהובאו לקבורה בסמוך לכניסת השבת נפטרים מעונש חיבוט הקבר.

חיבוט הקבר מוזכר בסיפור "המלבוש" מאת ש"י עגנון.

• אליהו די וידאש, מסכת חיבוט הקבר, באתר היברובוקס
• מידע על חיבוט הקבר בקטלוג הספרייה הלאומית