הרובע השלושה-עשר של פריז

לב הרובע הוא כיכר ד'איטלי (כיכר איטליה), המהווה את נקודת ההתכנסות של כל השדרות המרכזיות של הרובע, וכן של קווי הרכבת התחתית שעוברים בו. הכיכר נפגשים חלקי הרובע, בּוּט-אוֹ-קָאי, גובלן והרובע האסיאתי (צ'יינהטאון). שטח הקרקע של הרובע הוא 7.146 קמ"ר.

אוכלוסיית הרובע השלושה-עשר נמצאת עדיין בהליך של צמיחה, בעיקר בשל שטף המהגרים מאסיה שמתנקז אליו. במפקד האוכלוסין האחרון משנת 1999, מנתה האוכלוסייה 171,533 איש. הרובע השלושה-עשר גדל במהירות גם בהיקף הפעילות העסקית שבו, הודות למחוז העסקים החדש שהוקם בו (פארי ריב גוש). ב-1999 אכלס הרובע 89,316 משרות, וסביר להניח שמספר זה גדול יותר בימנו.

כל אחד מעשרים הרבעים של פריז מחולק בעצמו לארבעה רבעים (quartiers). הרבעים הפנימיים של הרובע השלושה-עשר הם:

• רובע לָה סַלְפֶּטְרִיֵיר (Quartier de la Salpêtrière) – גובל בצפון בשדרות סן-מרסל ובשדרות ל'אוֹפִּיטָל, במזרח בנהר הסן, בדרום בשדרות וינסן אוריו ובמערב בשדרות דה גוֹבּלַן. המבנה המרכזי בחלק זה הוא בית החולים פיטייה סלפטרייר והקטע הצפוני של אזור העסקים פארי ריב גוש.
• רובע גָאר (Quartier de la Gare) - גובל בחלקו הצפוני בשדרות וינסן אוריו, במזרח בנהר הסן, בדרום בקומונות איבְרי-סוּר-סֵן וקרמלן-ביסטר (Kremlin-Bicêtre), ובמזרח בשדרות דה שוסי. בחלק זה נמצא אזור הצ'יינהטאון והקטע הדרומי של אזור העסקים פארי ריב גוש.
• רובע מֵזוֹן-בְּלָאנְש (Quartier de la Maison-Blanche) – גובל בצפון בשדרות אוגוסט-בְּלַנְקִי, במזרח בשדרות דה שוֹסִי, בדרום בקומונות קרמלן-ביסטר וזנטיי (Gentilly), ובמערב ברחובות דה ל'אָמִירל-מושה (rue de l'Amiral-Mouchez) ודה לה סַנְטֶה.
• רובע קרוּלבּרבּ (Quartier de Croulebarbe) – גובל בצפון בשדרות דה פּוֹר-רוֹיָאל, במזרח בשדרות דֵה גוֹבּלַן, בדרום בשדרות אוגוסט-בלנקי, ובמערב ברחוב דה לה סנטה. בשדרות גוֹבְּלַן נמצא מפעל שטיחי-קיר (בצרפתית: גובלן), וכן מספר מסעדות ובתי-קולנוע.

• בוט או קאי (La Butte aux Cailles)
• הרובע האסייתי
• פובור סן-מרסל
• פארי ריב גוש (Paris Rive Gauche)

 

הרובע השלושה-עשר נוצר לאחר הרחבת פריז בשנת 1860, והוא כולל חלקים מהרובע השנים-עשר על-פי חלוקת העיר הישנה. הרובע השלושה-עשר היה עד למספר פיתוחים טכנולוגיים גדולים; ב-21 בנובמבר 1783, באזור בוט או קאי נחתו ז'אן פרנסואה פילטרה דה רוזייה (Jean-François Pilâtre de Rozier) יחד עם פרנסואה לורן המרקיז מארלנדה לאחר הטיסה המאוישת הראשונה בכדור פורח שבנו האחים מונגולפייה. בשנת 1891 פנאר ולבסור הקימו את המפעל הראשון לייצור מכוניות בסמוך לפורט ד'איברי.

במהלך המאה ה-19 וחלק מהמאה ה-20, עברה ברובע השלושה-עשר פעילות תעשייתית ענפה, בה ניתן למנות את מפעל השוקולד של לומבר (Lombart), מפעל הסוכר של סֶה (Say) ומפעל SUDAC.

חלקו של הרובע המצוי מדרום לכיכר ד'איטלי עבר טרנספורמציה רבתי במחצית השנייה של המאה ה-20. אזור המגורים שבסביבת שדרות וינסן אוריו נבנה מחדש לאחר מלחמת העולם השנייה, כמו כן, בלוקים שסבלו מבעיות תברואה וסניטריה עברו שיפוצים: בלוק מספר 13 (בשדרות אוגוסט-בלנקי), בלוק מספר 4 (סביב כיכר נסיונל), ובלוק בייברה.

העבודות האורבניות הגדולות ביותר, בשנות השישים והשבעים של המאה ה-20, זכו לשם איטלי 13 (Italie XIII), משום שהתרכזו סביב שדרות ד'איטלי, והובילו לבנייתם של מגדלי מגורים גבוהים בחלקו הדרומי של הרובע. בהשארת תאוריות התכנון האורבני של לה קורבוזייה, שונו פניו של האזור שנמשך מבוט-או-קיי עד לרחוב נסיונל, ומשדרות וינסן אוריו ועד לפורט-ד'איטלי. למעלה משלושים מגדלים שגובהם חוצה את מאה המטרים נבנו באזור זה, בעיקר באזור אולימפיאד.

באמצע שנות השבעים הופסק מפעל השיפוצים, בעת שהגיעו לאזור הפליטים הראשונים מווייטנאם, ומילאו את מגדלי המגורים החדשים, שעדיין לא אוכלסו. גלי פליטים ומהגרים נוספים הגיעו מאוחר יותר מאסיה, בעיקר מקמבודיה, לאוס וסין, והפכו בסופו של דבר את חלקו הדרומי של הרובע השלושה-עשר לרובע אסייתי אמיתי.

תוכניות שיפוץ גדולות נוספות החלו בחלקו המזרחי של הרובע מראשית שנות התשעים, עם בניית האתר החדש של הספרייה הלאומית של צרפת, והקמת אזור העסקים פארי ריב גוש. גם כיום נחשב אזור זה לאחד מאזורי הבנייה הגדולים ביותר בצרפת.

הרובע השלושה-עשר כולל מספר גלריות אוונגרד ברחוב לואי-ויס, ונהנה מפעילות אומנות סביבן. כמו כן, מצוי בו מתחם של מגורי אמנים ואטליה במבנה ה"פְרִיגוֹ" ("מקרר" בצרפתית) העצום, ששימש בעבר כמחסני קירור. המחסנים הפכו לאזור מגורי אמנים בתחילת שנות השמונים של המאה ה-20.

בתחום האדריכלות, מעטים הרבעים בפריז בהם הייתה לאדריכלים מודרניים אפשרות לבנות ולשנות כברובע זה. הרובע השלושה-עשר מתהדר בכמה מהשמות הגדולים באדריכלות המאה ה-20, שבניינים משלהם נבנו בשטחו, ובהם:

• שניים מבין המבנים הנדירים שבנה לה קורבוזייה בפריז: בית פְּלאנֶה (maison Planeix) בשדרות מסנה מספר 26 (1924), וארמה די סלו, המצוי בין הרחובות קנטגרל (rue Cantagrel) ושבלרה (rue du Chevaleret, משנת 1934).

• קומפלקס המגורים החשוב של כריסטיאן דה פורזאמפארק (Christian de Portzamparc, משנת 1975), שניסח את מושג "הבלוק הפתוח", בו נעשה שימוש בבניית אזור העסקים פארי ריב גוש.

• המבנה הראשון של האדריכל נורמן פוסטר בפריז: בניין משרדים בפינת רחוב נב-דה-טולביאק ושדרות דה פראנס (משנת 2004).

ברובע קיים בית הספר היהודי יבנה, שבו כ-1500 תלמידים.

•  
  עיריית הרובע השלושה-עשר של פריז
•  
  חלק גדול מהרובע השלושה-עשר נבנה מחדש מאז שנות ה-70 של המאה ה-20, עם מגדלי מגורים גבוהים, שם שוכן כיום חלק גדול מהקהילה האסיאתית של פריז
•  
  שדרות וינסן אוריו
•  
  שיכונים ציבוריים (HLM) שנבנו במחצית הראשונה של המאה ה-20
•  
  פורט-ד'איטלי, בגבולו הדרומי של הרובע
•  
  רח' דוקטור לרה - מבנה ישן ומגדלים חדשים ברובע השלושה-עשר של פריז

 

 

תמונת פנורמה של הרובע השלושה-עשר

מיזמי קרן ויקימדיה
מדריך למטייל בוויקימסע: הרובע השלושה-עשר של פריז
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הרובע השלושה-עשר של פריז

עיינו גם בפורטל:
	פורטל פריז

•   אתר האינטרנט הרשמי של הרובע השלושה-עשר של פריז (בצרפתית)

•   הרובע השלושה-עשר של פריז, ברשת החברתית פייסבוק
•   הרובע השלושה-עשר של פריז, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• ההיסטוריה של אזור בוט-או-קאי צרפת