נתן צבי פינקל

נולד למשה ומרים בעיר ראסיין בליטא בשנת תר"ט. בגיל צעיר מאוד התייתם מהוריו, וגדל בבית דודו בווילנה. הוא נישא לגיטל וולפרט, נכדתו של רבי אליעזר גוטמן, רב העיר קלם.

בשנים הראשונות לאחר נישואיו היה סמוך על שולחן חותנו. לעיתים היה יוצא לדרוש בעיירות הסביבה. כשהגיע לעיר מולדתו ראסיין התרשם ממנו רב העיר, רבי אלכסנדר משה לפידות, שהיה מקורב לתנועת המוסר ומסר לו מכתב לרבי שמחה זיסל זיו, "הסבא מקלם", ובו ביקש מרבי שמחה לשים את עינו על הצעיר. נתן צבי, שלא ידע מתוכן המכתב, מסרו לרבי שמחה זיסל שהחל לקרבו, ורבי נתן צבי החל ללמוד אצלו. בקלם התפרסם כושר ההשפעה שלו על הסובבים, ובהשפעתו הצטרפו רבים לשורות תנועת המוסר.

לאחר סגירת בית המוסר "תלמוד תורה" בקלם בשנת 1876 עבר הרב פינקל תחילה לעיירה גרובין עם רבו רבי שמחה זיסל, יחדיו ניהלו שם "בית מוסר". עד מהרה התגלו ביניהם חילוקי דעות, והוא עבר לעיירה סלובודקה שבפרברי העיר קובנה, שם כיהן כמשגיח בישיבת "אור החיים" שבראשה עמד רבי צבי הירש לויתן. ישיבה זו נועדה לבחורים צעירים, וחלק מבוגריה היו הבסיס להקמת הישיבה הגדולה "כנסת ישראל" שהקים רבי נתן צבי, בין השנים 1876–1877, תחילה בתור כולל ולאחר מכן כישיבה. התמיכה הכספית להקמת הישיבה ניתנה מקרן עובדיה לחמן מברלין, שנועדה להחזקת ישיבות.

בין השנים 1877–1882 נטל חלק פעיל בהקמתן וחיזוקן של ישיבות רבות, כמו ישיבת סלוצק בראשות רבי איסר זלמן מלצר, ישיבת קוברין בראשות תלמידו רבי פסח פרוסקין, ישיבת מיר בראשות בנו רבי אליעזר יהודה פינקל, וכן כולל האברכים בקובנא. נהג לשלוח תלמידים ולגייס כספים לחזק ישיבות, כמו ישיבת טלז. תלמידו, הרב אלעזר מנחם מן שך, נהג לומר שכל קיום הישיבות הוא בזכותו של ה"סבא מסלובודקה".

בשנת 1882 החל בהקמת הישיבה הגדולה בעיירה סלובודקה. בישיבה זו השקיע הרב פינקל את כל כשרונותיו, בה התעצבה דמותו החינוכית וההגותית, ובה כיהן כארבעים וחמש שנה.

בישיבת סלובודקה כיהנו כר"מים וכמשפיעים מוסריים רבי יצחק בלאזר, רבי אברהם אהרון בורשטיין מטבריג, ורבי יצחק יעקב רבינוביץ (ר' איצל'ה מפוניבז').

לאחר שעזב רבי יצחק מפוניבז' את סלובודקה, מינה הרב פינקל את הרב משה מרדכי אפשטיין ואת הרב איסר זלמן מלצר לכהן בראשות הישיבה, כאשר הרב פינקל הוא הדמות המוסרית והחינוכית בישיבה, בתור "משגיח", ומורה דרך רוחני.

בשנת 1897 הקים הרב פינקל ישיבה נוספת בעיר סלוצק, אליה שלח חלק מתלמידי סלובודקה, ובראשה העמיד את רבי איסר זלמן מלצר, בעוד רבי משה מרדכי אפשטיין נשאר לצידו בסלובודקה.

בשנת 1897 פרץ משבר קשה בישיבת סלובודקה בין תומכי שיטת המוסר למתנגדים לה. הסכסוך שיבש את סדרי הלימודים בישיבה, והגיע בפני בתי-דין שנמנו על המתנגדים לשיטת המוסר. במהלך השתלשלות המחלוקת הכריז רבי נתן צבי על פרישה מישיבת סלובודקה הגדולה, והקים בעיירה ישיבה חדשה, אליה עברו חלק קטן מהבחורים, וכן רבי משה מרדכי אפשטיין, ראש הישיבה. הישיבה הוותיקה נקראה "כנסת בית יצחק", והיא התקיימה עד השואה, ואילו הישיבה החדשה בראשות הרב פינקל נקראה "כנסת ישראל סלובודקה". למרות המחלוקת הקשה ונישולו מהישיבה שהקים, לא נטר רבי נתן צבי לאיש מהמעורבים במחלוקת, ובמשך השנים גברה השפעתו בישיבה הוותיקה ושיטת המוסר חדרה אליה, אם כי בצורה שונה ולא מוצהרת.

ישיבת "כנסת ישראל סלובודקה" סבלה בשנותיה הראשונות ממחסור כספי ורק לאחר כמה שנים התייצבה, ומספר התלמידים שלה הלך וגדל בהתמדה.

בשנים 1903–1905 התחולל בישיבה שנית משבר קשה נגד לימוד המוסר, ומלחמה של ממש ניטשה בין כותלי הישיבה. המאורעות החריפו עם פרוץ המרידות נגד שלטון הצאר שהסתיימו במהפכת 1905 הכושלת. תלמידים לשעבר של הרב פינקל, ממתנגדי שיטת המוסר, שנסחפו לשורות המהפכנים, ניצלו את המהומות לצורך המאבק בישיבה על שיטת המוסר. בתוך הישיבה התחוללו לעיתים קרובות מהומות, והמהפכנים אף איימו על רבי נתן צבי ברצח אם לא יעזוב את הישיבה. מסופר כי ה"סבא" הישיר את מבטו אל ראש המהפכנים בעצב ואמר לו: "ראה מה שיצא ממך...". ידי המהפכנים רפו מתוכחתו והם עזבו את הישיבה.

לאחר דיכוי המרד שינה את גישתו לתלמידים. בעוד קודם לכן היה קפדן מאוד, דגל במשמעת חמורה, והיה זורק מרה בתלמידים על מנת לעוררם לשיפור, החל לנהוג ברכות עם תלמידיו, לעודדם לפתח עצמאות, ולהדגיש רעיונות מוסריים מעודדים יותר. גישתו השנייה התפרסמה יותר ובה נוקטות הישיבות בשיטת סלובודקה.

בשנת 1908 מינה הרב פינקל כמשגיח נוסף בישיבה את חתנו רבי יצחק אייזיק שר.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914, פוזרה ישיבת סלובודקה. רבי נתן צבי שהה באותה עת בגרמניה, ונעצר מיד כנתין רוסי. הוא ישב במעצר כמחצית השנה עד אשר שוחרר. הוא הצטרף למחותנו רבי משה מרדכי אפשטיין שנמלט למינסק, שם הקימו שוב את הישיבה בעצם ימי המלחמה. כאשר התקרבה המלחמה למינסק עברו לקרמנצ'וג. בתקופה זו עברה הישיבה תלאות ורדיפות קשות, אך שרדה את ימי המלחמה והמהפכה שאחריה, ובשנת 1920 חזרה לעיירה סלובודקה.

בשנים שלאחר המלחמה פרחה ישיבת סלובודקה והגיעה לשיא פריחתה. מוסדות נוספים ברוח הישיבה ובהדרכתו של הסבא מסלובודקה הוקמו בעיירה.

בשנת תרפ"ד (1924) עמדה ישיבת סלובודקה בפני סכנת סגירה: החוק הליטאי קבע כי כל ישיבה שלא תלמד לימודי חול כלליים לא תוכר על ידי השלטונות, ותלמידיה יגויסו לצבא. בעוד ישיבות אחרות קיבלו את החוק החדש, סירב לכך הרב פינקל בתוקף, ולאחר שחלק מתלמידי הישיבה קיבלו צווי גיוס גמלה בלבו ההחלטה להעביר את הישיבה לארץ ישראל.

במהלך תרפ"ה-תרפ"ו (1924-1925) עלו מרבית תלמידי סלובודקה ורבני הישיבה לארץ, ובראשם הרב פינקל. הישיבה השתקעה בעיר חברון, בה שכנה עד לפרעות תרפ"ט (1929). גם בסלובודקה המשיכה להתקיים הישיבה במתכונת מצומצמת יותר כשהמשגיח, הרב אברהם גרודזינסקי, גם עומד בראשותה מתרפ"ז.

למרות זקנותו המופלגת וחולשתו, השקיע ה"סבא" בישיבה בחברון את כל מרצו. זמן קצר לאחר העלייה נפטר בפתאומיות בנו רבי משה ובתחילת תרפ"ז (סוף 1926) עבר להתגורר בתל אביב, בשל האקלים הקר בחברון שהזיק לבריאותו. בריאותו הדרדרה, וה"סבא מסלובודקה" נפטר בכ"ט בשבט תרפ"ז (1927) בירושלים. לאחר הלוויה המונית נטמן בהר הזיתים בחלקת הנביאים לצד בנו משה (ראו להלן) שנפטר כשנה לפניו^[1].

על שמו קרויה ישיבת תפארת צבי בירושלים.

שיטתו של הרב נתן צבי ושל סלובודקה יונקת ברוחה מבית מדרשה של קלם, אך התייחדה ממנה במספר דברים. בקלם נהגו להציב בפני החניך את שפלותו ואפסותו כלפי הבורא, אולם הסבא סבר כי האדם הוא נזר הבריאה, ועל כן יש להדגיש את חשיבותו של האדם שנבחר לשרת ולעשות את רצון הבורא. לדעת הסבא, באפשרות האדם להתרומם למדרגת אדם הראשון לפני שחטא.^[2] שיטה זו זכתה לפרסום רב ונקראה בשם "גדלות האדם". בסלובודקה גרסו כי האדם הוא היצור הנעלה ביותר בתבל שנבחר לעשות את רצון בוראו, ולכן עליו להתנהג כאדם השוהה לפני המלך. בסלובודקה הקפידו מאוד על לבוש מודרני ומוקפד, ותלמידי הישיבה התפרסמו בכך שנהגו להופיע כשהם מגולחים ולבושים בחליפות בהירות, כובעי קש, ומקלות הליכה, בדומה ללבוש הסטודנטים בתקופה ההיא.^[3] בעקבות הדגשת "גדלות האדם", הסבא סבר כי מראשית חינוכו של התלמיד יש להציב בפניו את השאיפות העליונות והמקסימליות ביותר, ורק כאשר רואה התלמיד לפניו את פסגת השאיפות יש בו את המוטיבציה להגיע אליהן. זאת לעומת אסכולת קלם, אשר גרסה שיש צורך בחינוך הדרגתי וממושך.

בעוד קלם התייחדה בחינוך הקפדני ובמשמעת החמורה שלה, בסלובודקה גרסו אווירה נינוחה יותר של משמעת והדגישו את הטיפוח המתמיד של ההכרה השכלית והנפשית. בימיה של סלובודקה פעלה תנועת המוסר בליטא בשני ראשים מקבילים: שיטת סלובודקה ושיטת נובהרדוק. בנובהרדוק פעלו בשיטות קיצוניות לדיכוי המידות הרעות ולטיפוחן של המידות הטובות, אך בסלובודקה שללו גישה זו בתוקף, ודגלו בטיפוח המידות האנושיות באמצעות העמקת ההכרה האנושית.

בניגוד לקלם ולנובהרדוק, בהם נהגו התלמידים באמצעיים מעשיים רבים לצורך תיקון המידות, רבי נתן צבי סבר שעיקר חינוך האדם הוא מן הפנים אל החוץ, ויש לשים לב בעיקר למחשבותיו ותפיסתו של האדם. מתוך נקודה זו, העניק הסבא חשיבות לכוונות ולמחשבות הנלוות אל המעשה, ולהבנה שכלית של רעיונות המוסר.^[4]

הגותו ושיחותיו הודפסו בספרו אור הצפון, שהודפס לראשונה בקובנא בשנת ה'תרפ"ח, 1928, על ידי תלמידיו הרב יצחק אייזיק שר והרב אברהם גרודזינסקי. ספרו על התורה באותו שם הודפס בשני חלקים בירושלים, בשנים ה'תשי"ט וה'תשל"ט.

  ערך מורחב – משפחת פינקל

• בנו הרב אליעזר יהודה, ראש ישיבת מיר, חתנו של הרב אליהו ברוך קמאי
• בנו הרב אברהם שמואל, משגיח בישיבת כנסת ישראל בחברון, חתנו של הרב יהודה החנוכי רב העיר טשכנובצי
• בנו הרב משה פינקל, ראש ישיבת כנסת ישראל בחברון, חתנו של הרב משה מרדכי אפשטיין
• בתו גוטל, אשת הרב אייזיק שר, ראש ישיבת סלובודקה
• בתו שרה ליבא, אשת הרב שלמה יהודה לייב פלצ'ינסקי, רב בדווינסק (בנם הוא הרב אליעזר פלצינסקי)
• בת נוספת הייתה מאורסת לרב נפתלי טרופ ונפטרה לפני חתונתה.
• בן נוסף בשם ראובן למד בישיבת סלובודקה ובשל עיסוקו בהשכלה הוצא מהישיבה על ידי מנהלה הרוחני ללא ידיעתו של אביו. בעקבות כך נסע לארצות הברית^[5].

ה"סבא מסלובודקה" העמיד אלפי תלמידים, שרבים מהם כיהנו במשרות רבניות חשובות ברחבי העולם. בהם:

• חתנו רבי יצחק אייזיק שר, ראש ישיבת סלובודקה
• רבי יחזקאל סרנא, ראש ישיבת חברון
• רבי מאיר חדש, משגיח בישיבת חברון
• רבי יחזקאל לוינשטיין
• רבי אלעזר מנחם מן שך, ראש ישיבת פוניבז' ומנהיג הציבור הליטאי בסוף המאה ה-20
• רבי יחיאל יעקב וינברג, בעל שו"ת "שרידי אש"
• רבי אהרן קוטלר
• רבי איסר זלמן מלצר
• רבי יהודה לייב חסמן
• רבי יעקב יצחק רודרמן
• רבי יעקב קמינצקי
• רבי נפתלי טרופ
• רבי ירוחם ליבוביץ
• רבי אברהם גרודזינסקי
• רבי אברהם אליהו קפלן
• רבי צבי הירש קופשיץ

• תנועת המוסר
• רבי ישראל מסלנט
• ישיבת חברון

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נתן צבי פינקל

• הרב ד' כ"ץ, תנועת המוסר, ירושלים תשכ"ז, כרך ג'.
• שלמה טיקוצינסקי, למדנות מוסר ואליטיזם: ישיבת סלובודקה מליטא לארץ ישראל, הוצאת מרכז זלמן שזר, ירושלים 2016.

• בנימין בראון, 'גדלות האדם והקטנתו: תמורות בשיטת המוסר של ישיבת סלובודקה'
•   בנימין בראון, ‏האוניברסיטה המשודרת: תנועת המוסר; פרק 7: המוסר המתון של סלובודקה, באתר iCast
• 'פינקל, ר' נטע־צבי־הירש ב"ר משה ("הסבא מסלאבודקה")', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 78 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1276).
• ישראל זיסל דבורץ (עורך), תבונה : מאסף לעניני היהדות, פלפולי אורייתא וחכמת מוסר התורה - חוברת מיוחדת מוקדשת לזכרון אדמו"ר עמוד התורה והמוסר מרן ר' נתן צבי פינקל זצוק"ל, כ"ט בשבט תרפ"ח, באתר אוצר החכמה
• ישיבת "כנסת ישראל" בסלובודקה, הרב אפרים אשרי, אתר דעת.
• הרב נתן צבי פינקל ("הסבא מסלובודקה"), התחדשות הבריאה והכרת מלכות שמים, בתוך ירחון "בית יעקב", גיליון 93, שבט תשכ"ז, עמ' 3
• מרדכי קוקיס, דרכי החינוך במשנתו של הסבא מסלובודקה, בתוך ירחון 'בית יעקב', גיליון 93, שבט תשכ"ז, עמ' 18
• כרטיס קבר באתר הר הזיתים
•   נתן צבי בן משה פינקל (1849-1927), דף שער בספרייה הלאומית