הבנק העולמי

הבנק נמצא בבעלותן של 189 המדינות החברות בו, כאשר כח ההצבעה נקבע לפי חלקן היחסי במניות הבנק אשר רכשו (כל מדינה זכאית לרכוש כמות מניות מוגדרת, אשר נקבעת לפי נתוניה הכלכליים). בבנק מועסקים מעל 10,000 עובדים מכ-160 מדינות שונות, מחציתם עובדים במטה הבנק בוושינגטון ומחציתם ביותר מ-120 סניפי הבנק הפזורים ברחבי העולם.

הבנק העולמי נוסד ב-27 בדצמבר 1945 בעקבות ועידת ברטון-וודס שנערכה כשנה וחצי קודם לכן, ב-1 ביולי 1944. נשיאו הראשון של הבנק היה יוג'ין מאייר.

פעילותו של הבנק נועדה בתחילה לסייע בשיקומה הכלכלי של אירופה שלאחר מלחמת העולם השנייה. אך עד מהרה המוקד עבר לפיתוח מדינות העולם השלישי, וכיום הבנק שם לעצמו כיעד מרכזי את צמצום העוני ואי השוויון בעולם.

המלווה הראשון לאירופה ניתן בשנת 1947 לצרפת לצורכי שיקום נזקי מלחמת העולם השנייה. המלווה הראשון של הבנק לעולם השלישי היה בסך של 16 מיליון דולר שניתנו לצ'ילה ב-1948 להקמת תחנת כוח ולצורכי מיכון חקלאי. המלווה הראשון לאסיה (למעט הלוואות שיקום ליפן) ניתן להודו ב-1949 לצורך פרויקט הידרו-חשמלי. המלווה הראשון לאפריקה ניתן לאתיופיה ב-1950 לרכישת ציוד תקשורת.

הבנק הציב לעצמו שתי מטרות שמנחות את פעילותו השוטפת:

• מיגור העוני הקיצוני באמצעות הורדת אחוז האנשים שחיים עם הכנסה הנמוכה מ-1.90$ ליום ל-3%.
• פיתוח השגשוג הגלובלי והפיכתו לשוויוני יותר באמצעות עידוד הצמיחה אצל 40% השכבות הנמוכות במדינות המתפתחות.

בנוסף למטרותיו המוגדרות ולאור תמורות גלובליות עכשוויות, הקדיש הבנק משאבים לסוגיות נוספות כגון משבר הפליטים, שינוי האקלים והמלחמה במגפות^[1].

הבנק שם לעצמו למטרה להבטיח כלכלת שוק וצמיחה כלכלית עולמית מתמשכת באמצעות פיתוח התשתיות במדינות העולם השלישי. הבנק מבצע זאת תוך השקעה בפרויקטים במדינות מתפתחות אשר אינם מיושמים על ידי המגזר הפרטי בשל סיכון גבוה או תשואה נמוכה לטווח רחוק מדי. פרויקטי הבנק וחבילת ההטבות שהוא מעניק מיועדת לפעילויות השקעה במגוון תחומים כגון: חינוך, בריאות, מינהל ציבורי, תשתיות, מוסדות כלכליים, פיתוח המגזר הפרטי, החקלאות, ניהול המשאבים הטבעיים והסביבה^[2]. בנושאים אלו הבנק מיצב עצמו כמוקד ידע, ומחזיק מומחים מהמעלה הראשונה בעולם.

הבנק פועל בשלוש רמות שונות, ברמה הראשית: מועצת הנגידים (Board of Governors) בת 189 נציגי המדינות, לרוב נציגים אלו יהיו שרי אוצר או נגידים של הבנקים המרכזיים במדינתם. מועצת הנגידים מתכנסת פעם בשנה בכנס השנתי של הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית והיא אמונה על קבלת החלטות אסטרטגיות אודות מתן הלוואות הבנק.

ברמה השנייה פעילות הבנק מנוהלת באופן תדיר יותר באמצעות מועצת המנהלים (Board of Directors) אשר נפגשת כפעמיים בשבוע^[3]. מועצת המנהלים פועלת בנפרד עבור הגופים השונים של הבנק (IBRD, IDA, MIGA, IFC) ובכל אחד מהם היא אחראית על פעילותו השוטפת של הבנק. מועצת המנהלים של הבנק מונה 25 נציגים, שמונה דירקטורים מייצגים מדינות (ארצות הברית, יפן, סין, גרמניה, צרפת ובריטניה) ויתר הנציגים מייצגים קבוצות של מדינות שהתאגדו יחדיו (Constituencies).

ברמה השלישית והיום-יומית פועלים נשיא הבנק, ההנהלה והסגל המקצועי. באופן מסורתי, נשיא הבנק הוא אזרח המדינה בעלת מספר המניות הגבוה ביותר (בדרך כלל ארצות הברית), ונבחר על ידי מועצת המנהלים לכהונה בת חמש שנים. נשיא הבנק העולמי אחראי על תפקודה של המועצה ועל ניהולו השוטף של הבנק^[4].

נשיא הבנק הנוכחי הוא דייוויד מלפאס האמריקאי. מלפאס נבחר לתפקידו ב-9 באפריל 2019. קדמה לו קריסטלינה גורגייבה, שמילאה את מקומו של ג'ים יונג קים לאחר שפרש מתפקידו ב-1 בפברואר 2019. בתחילת כהונתו של קים הציב הבנק שתי מטרות שמנחות את פעילותו: למגר את העוני הקיצוני בעולם עד 2030 ולהוביל לצמיחה ב-40% התחתונים במדינות מתפתחות^[5].

בנוסף לנשיא הבנק העולמי, אנשי מפתח נוספים בהנהלת הארגון הם סמנכ"לית הכספים אנשולה קאנט והכלכלנית הראשית כרמן ריינהרט.

הבנק העולמי מורכב למעשה מחמישה מוסדות נפרדים:

• International Bank for Reconstruction and Development) IBRD) - הבנק הבינלאומי לשיקום ולפיתוח הוא המוסד העיקרי שאחראי על הלוואות בבנק העולמי ובו חברות 189 מדינות. המוסד נוסד ב-1945 ומעניק הלוואות וערבויות לממשלות במדינות מתפתחות. ה-IBRD מממן את הפרויקטים של הבנק בריבית רגילה ומתמקד במדינות מעמד הביניים ובמדינות העניות בעלות כשירות אשראי. בשנת 2017 ה-IBRD העניק הלוואת בסך 22.6 מיליארד דולר^[6].
• International Development Association) IDA) - האיגוד הבינלאומי לפיתוח נוסד ב-1960 ונכון לשנת 2020 חברות בו 173 מדינות. ה-IDA וה- IBRD חולקים את אותו צוות, מטה ונשיא אך ניזונים ממקורות מימון שונים. ה-IDA מתמקד במדינות העניות ביותר שאינן יכולות ללוות מה-IBRD ומספק להן הלוואות בריבית נמוכה לתקופה של 25 או 38 שנים, עם תקופת חסד של 5–10 שנים. בשנת 2017 העניק ה-IDA הלוואות בסך 19.5 מיליארד דולר^[6].
• International Finance Corporation) IFC) - התאגיד הבינלאומי למימון נוסד ב-1956 וחברות בו 184 מדינות. ה-IFC משקיע ומלווה לחברות במגזר הפרטי המבצעות פרויקטים במדינות מתפתחות. החברות שבהן משקיעים או שמקבלות את ההלוואות הן בדרך כלל חברה ממדינה מפותחת. לדוגמה, חברה שמקימה מפעל במדינה מתפתחת, או בנק שרוכש בנק במדינה מתפתחת, יכולים להיות מועמדים למימון של ה-IFC. ל-IFC ול-IBRD אותם נשיא ומועצת מנהלים אך הזרוע פועלת בצורה עצמאית מכיוון שהיא אוטונומית מבחינה פיננסית ומשפטית ובעלת חוזים, הון, הנהלה וצוות עובדים משלה. בשנת 2017 ה-IFC ביצעה השקעות בסך 19.3 מיליארד דולר^[7].
• Multilateral Investment Guarantee Agency) MIGA) - הסוכנות הרב-לאומית להבטחת השקעות נוסדה ב-1988 וחברות בה 181 מדינות. MIGA מבצעת ביטוחי סיכון כנגד סיכונים פוליטיים להשקעות פרטיות במדינות מתפתחות. לדוגמה, אם חברה מקימה מפעל במדינה מתפתחת, היא יכולה לבטח את ההשקעה מפני שינויים פוליטיים קיצוניים, מלחמות, חוסר יכולת להמיר מטבע, הלאמה וכו'. בשנת 2017 MIGA הנפיקה ערבויות לסיכונים פוליטיים בסך 4.8 מיליארד דולר^[8].
• International Centre for Settlement of Investment Disputes) ICSID) - המרכז הבינלאומי ליישוב סכסוכי השקעות נוסד ב-1966 ומונה 153 מדינות. ה-ICSID מהווה מנגנון ליישוב סכסוכים עבור המשקיעים.

מדינת ישראל הצטרפה לבנק העולמי בשנת 1954 והייתה זכאית לקבל הלוואות עד שנת 1979^[9][10]. בין הפרויקטים שביצע הבנק בישראל ניתן למצוא את הקמת נמל אשדוד, תכנון נתיבי איילון^[11] ובשנת 1975 השקיע הבנק העולמי בחברת מכתשים מפעלים כימיים, ועלתה כוונה להשקיע בישראל בחברות נוספות. לאחר כשנה החליט הבנק לא לבצע השקעות נוספות בישראל ובשנת 1978 מכר את חלקו במכתשים^[12][13][14]. מאז 1979, מדינת ישראל היא חלק מקבוצת המדינות התורמות, כאשר החברות בבנק מאפשרת לחברות ישראליות להשתתף במכרזים בינ"ל הממומנים מכספי הבנק.

ישראל, ירדן והרשות הפלסטינית מקדמות את מיזם תעלת הימים בחסות הבנק העולמי^[15]. בינואר 2013, בתום שש שנות בדיקה קבע הבנק כי ניתן לבצע את המיזם מבחינה מימונית וסביבתית^[16]. בדצמבר 2013, נחתם הסכם עם הבנק למתן מימון ראשוני לפרויקט^[17].

ישראל היא מדינה תורמת קטנה יחסית, ומעדיפה להתמקד בהשקעה בכספים בנושאים שלישראל יש יתרון יחסי כמו חקלאות, מים וסייבר. לאור מדיניות זו, משרד הכלכלה הקים מספר קרנות בתחומים אלו להשקעה דרך הבנק העולמי במדינות שונות באפריקה, בדרום מזרח אסיה ובדרום אמריקה.

• לישראל יש 6,715 מניות שרכשה ב-IBRD אשר מקנות לה כח הצבעה של 0.28%^[18]. ישראל חברה בקבוצה ההולנדית ביחד עם ארמניה, בוסניה והרצגובינה, בולגריה, קרואטיה, קפריסין, גאורגיה, מקדוניה, מולדובה, מונטנגרו, הולנד, רומניה ואוקראינה. לקבוצה זו יש סך של 99,840 קולות אשר מהוות 4.21% מכח ההצבעה^[19].
• לישראל יש 2,955 מניות שרכשה ב-IFC אשר מקנות לה כח הצבעה של 0.11%^[20]. לקבוצה ההולנדית יש 99,073 קולות ב-IFC אשר מקנים לה כח הצבעה של 3.65%^[21].
• לישראל יש 78,399 מניות שרכשה ב-IDA אשר מקנות לה כח הצבעה של 0.28%^[22]. לקבוצה ההולנדית יש 1,295,819 קולות ב-IDA אשר מקנים לה כח הצבעה של 4.8%^[23].
• לישראל יש 1,061 מניות שרכשה ב-MIGA אשר מקנות לה כח הצבעה של 0.49%^[24]. לקבוצה ההולנדית יש 11,591 קולות ב-IDA אשר מקנים לה כח הצבעה של 5.31%^[25].

בעקבות החלטת ממשלה שהתקבלה בשנת 2017 להעביר את הנציגות בבנקים מבנק ישראל למשרד האוצר^[26], מאז היחידה לארגונים בינלאומיים במשרד האוצר היא האמונה על הקשר השוטף מול הנהלת הבנק^[27]. בועז פליישמן הוא נציג מדינת ישראל בדירקטוריון הבנק (Board of Directors). החברות בבנק העולמי נותנת לישראל במה בזירה הכלכלית-המולטילטרלית, ומאפשרת לישראל להשתתף בהחלטות ההנהלה הקשורות בעיצוב מדיניות ההשקעות של הבנק.

הבנק העולמי מחזיק במשרד מקומי בירושלים^[28] אשר מנהל את פעילות הבנק ברשות הפלסטינית ויוזם פרויקטים בתחומי החינוך, תשתיות מים וחשמל, וכן מספק תמיכה לפעילות הפיננסית הפרטית^[29]. בין היתר, בנה הבנק את המתקן לטיהור שפכים בבית לאהיא כדי לסייע בטיפול במשבר המים ברצועה.

לאחר החתימה על הסכמי אוסלו בשנת 1993, ייסד הבנק העולמי קרן ייעודית לטובת הרשות הפלסטינית שאך זה קמה (Trust Fund for Gaza and the West Bank)^[30]. הקרן פועלת בתיאום עם משרד האוצר הישראלי, מתאם פעולות הממשלה בשטחים וההנהגה הפלסטינית^[31]. הסיבה להקמת קרן ייעודית, נעוצה בעובדה כי הרשות הפלסטינית אינה מוגדרת כמדינה ועל כן אין היא יכולה להיות חברה בבנק העולמי ולזכות בהשקעות ישירות מטעם הבנק. לקרן הייעודית שתי מטרות מרכזיות:

1. חיזוק יכולתה של הרשות הפלסטינית לתת שירות לתושבים
2. סיוע לסקטור הפרטי לייצר מקומות עבודה

הבנק העולמי על זרועותיו העניק בשנת 2017 הלוואות ומענקים בסך של 61.8 מיליארד דולר^[6].

בחלקה הדרומי של אפריקה הבנק השקיע כ-16.2 מיליארד דולר, כאשר 18% מההשקעה היא בפרויקטים תחום התחבורה, 14% בתחום המים, 14% בתחום האנרגיה, ו-11% בתחום החקלאות.

במרכז ובצפון אפריקה הבנק השקיע 7.1 מיליארד דולר, 23% מהם הושקעו בפיתוח המגזר הציבורי, 15% בתחום האנרגיה, 15% בתחום הפיננסי ו-13% בהגנה על הפרט.

באמריקה הלטינית והקריביים הבנק השקיע 9.7 מיליארד דולר, 32% מהם הושקעו בפיתוח המגזר הציבורי, 11% בתעשייה המקומית ו-11% בתחום המים.

באירופה ומרכז אסיה הבנק השקיע 9.5 מיליארד דולר, 41% מהם הושקעו בתחום האנרגיה, 12% בפיתוח המגזר הציבורי, ו-11% בפיתוח תשתיות ותחבורה.

בדרום אסיה הבנק השקיע 9.6 מיליארד דולר, 17% מהם הושקעו בתום הפיננסי, 14% בתחום האנרגיה ו-13% בפיתוח התשתיות והתחבורה.

במזרח אסיה הבנק השקיע 9.7 מיליארד דולר, 20% מהם בפיתוח התחבורה, 17% הושקעו בתעשייה המקומית ו-16% הושקעו בתחום המים.

  מדיה וקבצים בנושא הבנק העולמי בוויקישיתוף

•   אתר האינטרנט הרשמי של הבנק העולמי (בשפות מרובות)
• הבנק העולמי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

•   הבנק העולמי, ברשת החברתית פייסבוק
•   הבנק העולמי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
•   הבנק העולמי, ברשת החברתית אינסטגרם
•   הבנק העולמי, ברשת החברתית LinkedIn
•   הבנק העולמי, סרטונים בערוץ היוטיוב
•   הבנק העולמי, הבלוג הרשמי
• ישראל ביקשה מילווה מהבנק העולמי, על המשמר, 23 בספטמבר 1964