הארכיפלג הארקטי הקנדי

הארכיפלג משתרע לאורך 2,400 קילומטרים ו-1,900 קילומטרים מפרידים בין הנקודה הצפונית ביותר בו, כף קולומביה שנמצאת על האי אלסמיר, לבין קנדה היבשתית. הארכיפלג תחום ממערב על ידי ים בופור, מצפון מערב על ידי האוקיינוס הארקטי, ממזרח על ידי גרינלנד, מפרץ באפין ומצר דייוויס, ובדרום על ידי מפרץ הדסון וקנדה היבשתית.

הארכיפלג כולל כ־36,563 איים. מספר איים מופרדים אחד מהשני ומהיבשת על ידי מספר נתיבי מים שיחד מכונים המעבר הצפון-מערבי. הארכיפלג כולל 94 איים גדולים (גדולים מ-130 קמ"ר) כאשר ביניהם נכללים שלושה מבין עשרת האיים הגדולים בעולם (באפין, אלסמיר וויקטוריה) ועוד 36,469 איים קטנים.

האקלים על האיים הוא ארקטי והאדמה מכוסה בטונדרה להוציא את אזורי ההרים. רוב האיים אינם מיושבים. ההתיישבות האנושית על האיים היא דלילה ומפוזרת וברוב המקרים מדובר במתיישבים אינואיטים שגרים לאורך החופים באיים הדרומיים.

אחד מאיי הארכיפלג הוא אי הנסיך פטריק.

התביעות הבריטיות על האיים התבססו על תגליותיו של מרטין פרובישר בשנות ה-70 של המאה השש עשרה. שליטתה של קנדה על האיים החלה לאורך שנות ה-70 של המאה התשע עשרה אולם עד ל-1880 היא שלטה רק על האיים שבאגן פוקס, מפרץ הדסון, ומצר הדסון. רק ב-1880 העבירה בריטניה את השליטה על שאר האיים לקנדה. "המחוז של פרנקלין" (שמו של הארכיפלג תחת הריבונות הקנדית) התבסס ב-1895 וכלל כמעט את כל הארכיפלג. המחוז פורק עם הקמתה של נונאווט ב־1999. כיום קנדה תובעת בעלות על כל נתיבי המים שבמעבר הצפון מערבי ורואה בו מים פנימיים אולם ארצות הברית ורוב הארצות הימיות רואות במעבר מים בינלאומיים. הוויכוחים אודות מעמדו של המעבר התעוררו עקב דאגתה של קנדה לאכיפה הסביבתית לביטחונה הלאומי ולריבונותה הכללית באזור. האי הנס במצר נארס מזרחית לאלסמיר היה שנים רבות במחלוקת בין דנמרק לבין קנדה במחלוקת על הבעלות עליו.

  מדיה וקבצים בנושא הארכיפלג הארקטי הקנדי בוויקישיתוף

• הארכיפלג הארקטי הקנדי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)