דבורה אמיר

אמיר נולדה בירושלים, להורים שעלו מפולין. אביה היה פעיל בתנועת פועלי-ציון ואמה התחנכה ברוח רעיונותיו של א"ד גורדון. אחיה של אמיר הוא הפילוסוף אבישי מרגלית. לאחר מלחמת ששת הימים למדה אמיר ספרות עברית, פילוסופיה יהודית וקבלה באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנים 1975–1976 למדה ספרות אנגלית באוניברסיטת אילינוי בארצות-הברית. בשנות השמונים ניהלה פרויקט לעידוד קריאה במרכז לטכנולוגיה חינוכית (מט"ח). אמיר פרסמה שירים בכתבי-עת שונים: סימן קריאה, חדרים, שבו, מקרוב, כרמל ועלי שיח. ספרה 'בעירה איטית' זיכה אותה בפרס קוגל לשירה. זכתה בפרס היצירה הספרותית על-שם לוי אשכול לשנת תשס"ו. זכתה בפרס קוגל בשנת 1995 ובשנת 2006 בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. כתבה מספר ספרי לימוד בספרות והשתתפה בכתיבת אחרים.

• מעשה בעכבר קטן ובשני חתולים רעבים, ירושלים, איילות, 1992.
• מעשה בבלון צהוב, איורים הילי הילמן, תל אביב, ספרית פועלים, 2000.
• ספר הספורים של משפחת עכ-בר, ירושלים, איילות יובל, 2001.

• בעירה אטית: שירים, תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 1994.
• שירים דוקומנטריים, הקיבוץ המאוחד, 2003.
• מקום בדף העולם, כרמל, 2020.

• ג'ואן אופנהים, איך נרדם נסיך, תל אביב, אגם, 2008.
• מרים לטימר, אמילי נמר, תל אביב, אגם, 2009.
• ג'אן פירנלי, הכי שועל שבעולם, תל אביב, אגם, 2009.
• לילה פראפ, לאן נעלמים החלומות, תל אביב, אגם, 2009.
• אמבר סטיוארט וליין מרלו, לא רוצה בלי שמיכי שלי, תל אביב, אגם, 2009.

  מדיה וקבצים בנושא דבורה אמיר בוויקישיתוף

• דבורה אמיר, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• דבורה אמיר, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
• דבורה אמיר, שיר: מאה פטוניות, באתר הארץ, 10 באוגוסט 2017
• מידע על דבורה אמיר בקטלוג הספרייה הלאומית
• דבורה אמיר, דף שער בספרייה הלאומית
• דבורה אמיר, בלקסיקון הספרות העברית החדשה

  ערך זה הוא קצרמר בנושא סופרים ישראלים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.