בעל זבוב (אל)

הסברה המקובלת במחקר המודרני היא שהשם הוא שיבוש ל"בעל זבֻל", במטרה ללגלג ולגנות את הבעל.^[1][2][3][4] זבול משמעו נישא, כנזכר בתפילת שלמה בעת חנוכת המקדש: ”בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים” (ספר מלכים א', פרק ח', פסוק י"ג), ו"בהת זבל ימ"^[5] (בית זבֻל ים) מוזכר בשירת אוגרית. הרכיב זבול נזכר בשמות: זבולון (בן יעקב), זבול (שר העיר שכם בימי אבימלך בן גדעון), ואיזבל (אשת אחאב). בשירת אוגרית מוזכר הבעל כ"בעל זבל",^[6] וגם האלים ים,^[7] ירח^[8] ורשף^[9] התהדרו בתואר "זבול". השורש משמש גם כתואר ("כחתֿ זבלהמ"^[10] כלומר "כס נשיאותם"^[11]) וכפועל ("יזבלני אישי"^[12] כלומר "ינַשאני אישי"^[13]).

יש המשערים^{[דרוש מקור: מי?]} כי היה זה אחד מכינוייו של האל הכנעני בעל, שפירושו 'המושל בזבובים'. סברה זו נתמכת בממצאי תכשיטי זבובים בעקרון^{[דרוש מקור][מפני ש...]}, אף כי דימוי פיסולי מקובל של האל היה במקומות אחרים על ידי פסלון של חיפושית זבל.^{[דרוש מקור][מפני ש...]} היוונים עבדו אלים בשם דיאס אפומיוס (Δίας Απόμυιος, מבריח הזבובים) ומיאגרוס (או מיודס, כלומר "מבריח הזבובים"), שתפקידו היה להבריח את הזבובים בזמן הקרבת קרבנות חשובים.^[14]

המלבי"ם ורש"ר הירש סבורים כי הזבוב סימל את המוות והריקבון, ולכן כהני בעל זבוב היו מנבאים מי יחיה ומי ימות.^[15]

בעל זבוב מוזכר בתנ"ך שלוש פעמים בספר מלכים ב', פרק א'. המלך אחזיה בן אחאב נופל בעד השבכה בעלית ביתו שבשומרון ושולח שליחים לעקרון כדי לשאול את "בעל זבוב אלהי עקרון אם אחיה מחלי זה". מלאך אלהים קורא לאליהו התשבי לקום ולעצור את השליחים ולומר להם: "הַמִבְּלִי אֵין אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל אַתֶּם הֹלְכִים לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן? וְלָכֵן כֹּה אָמַר ה', הַמִּטָּה אֲשֶׁר עָלִיתָ שָּׁם לֹא תֵרֵד מִמֶּנָּה כִּי מוֹת תָּמוּת". אחזיה מת בסוף הפרק ואחריו עולה למלוכה אחיו יהורם.

יש מספר אזכורים לבעל זבוב גם בספרי הברית החדשה, על רקע מעשי גירוש השדים המיוחסים לישו. על-פי הבשורה על-פי מרקוס, פרק ג', פסוק 22: "בעל זבוב נכנס בו [בישו] ועל ידי שר השדים הוא מגרש את השדים". בסיפור המקביל על-פי הבשורה על-פי מתי, פרק י"ב, פסוק 24 נאמר כי "הפרושים כשמעם זאת [דברי ישו] אמרו זה אינו מגרש את השדים כי אם על ידי בעל זבוב שר השדים". סיפור מקביל מופיע גם בהבשורה על-פי לוקאס, פרק י"א. בכל המקרים גורס ישו כי לא ניתן לגרש את השטן על ידי השטן, אלא רק רוח אלוהים יכולה לגרש את השטן. אין ודאות כי בין הדמות המתוארת בתנ"ך וזו המתוארת בברית החדשה יש קשר. ייתכן כי השם "בעל זבוב" התייחס בתנ"ך לאל או לשיטת דיווינציה ממשית, ואילו כאן משמש כינוי גנאי או שיבוש מכוון של שם המכוון לבזות את אל השדים.

בתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף פ"ג, עמוד ב' מוסברת עבודה זרה זו שהייתה נהוגה גם בקרב עובדי העבודה הזרה בתוך עם ישראל בימי המשבר שלאחר מות גדעון "דתניא 'וישימו להם בעל ברית לאלהים' - זה זבוב בעל עקרון, מלמד שכל אחד ואחד עשה דמות יראתו ומניחה בתוך כיסו, כיוון שזוכרה מוציאה מתוך כיסו ומחבקה ומנשקה".

 

בעל זבוב נמנה בספרות הדתית הנוצרית כאחד משמותיו של השטן. שמו מוזכר כאחד השדים בגיהנום, כמו בספריהם של האוקולטיסטים יוהנס וירוס וסבסטיאן מיכאליס. ב"גן העדן האבוד" של ג'ון מילטון זוכה בעל זבוב למעמד של כבוד כשני במעלה מבין המלאכים שנפלו. בעל זבוב מופיע גם ב"מסעות ההלך", ספרו האלגורי של ג'ון באניין שפורסם ב-1678.

בספרות המאוחרת יותר מופיע בעל זבוב כשם נרדף לשטן או לאחד משליחיו הבכירים. לעיתים, נעשה זיהוי מסוים או מיזוג בינו לבין דמויות של שדים ואלים קדמוניים אחרים, כמו ב"מגרש השדים" של ויליאם פיטר בלטי, בו ממוזגת דמותו בזו של אל הרוח האשורי-בבלי פזוזו. השם, בגרסתו האנגלית, הוא גם שמו של ספרו הנודע של ויליאם גולדינג, "בעל זבוב".

בעל זבוב מוזכר בשיר "Bohemian Rhapsody" של להקת Queen הבריטית.

ספרו הראשון של גאורג איבאנוביץ' גורדייף מתוך טרילוגיית "על הכל ומן הכל" נקרא "סיפורי בעל זבוב לנכדו", ובו הוא מתאר את תולדות האנושות בעבר ובהווה דרך נקודת מבטו ודמותו של בעל זבוב.^[16]

בסדרת האנימציה הקומית "חתולים מתפוצים" מבית Netflix, שמה של אחת הדמויות הראשיות הוא בעל זבוב. מדובר בבת של השטן, שנשלחת מהגיהנום אל כדור הארץ במסווה של חתול.

  מדיה וקבצים בנושא בעל זבוב בוויקישיתוף

• בעל זבוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)