Nothing Special   »   [go: up one dir, main page]

בוחוס ג'וג'וסיאן

כדורגלן ישראלי

בוחוס ג'וג'וסיאן (במקור: גאגוסיאן, נולד ב-1 באפריל 1936, דמשק, סוריה המנדטורית) הוא כדורגלן עבר ישראלי, אשר שיחק כחלוץ במכבי יפו ובנבחרת ישראל.

בוחוס ג'וג'וסיאן
בוחוס ג'וג'וסיאן (יוני 2023)
בוחוס ג'וג'וסיאן (יוני 2023)
מידע אישי
לידה 1 באפריל 1936 (בן 88)
דמשק, סוריה המנדטורית
עמדה חלוץ
מועדונים מקצועיים כשחקן*
שנים מועדונים הופעות (ש)
1955–1966 מכבי יפו 184 (99)
נבחרת לאומית כשחקן
1957–1961 נבחרת ישראל בכדורגל ישראל 5 (2)
קבוצות כמאמן
1966


19771978
מכבי יפו (נוער)
הפועל כפר שלם
איחוד צעירי יפו
הפועל אזור
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד
קבוצת מכבי יפו ב-1956. צילום לפני משחק ידידות עם הפועל תל אביב שנערך ב-11 בנובמבר. מימין לשמאל בשורת העומדים: בוחוס ג'וג'וסיאן, פרסיאדו אביגדור (טופצ'ה), משה מירנדה, חיים כלב, זאב בסרגליק, משה לוי, וצ'וצ'קו לוי. כורעים מימין לשמאל: יצחק סורג'ון, מקס ווזניאק, משה אלמוזלינו ואברהם טוריקה.

ביוגרפיה

עריכה

ראשית חייו

עריכה

ג'וג'וסיאן נולד בדמשק למשפחה ממוצא ארמני אשר מקורה במארש (כיום קהרמאנמרש) והתגוררה בעיר עד 1915. בזמן רצח העם הארמני ברחה המשפחה לדיר א-זור שבצפון מזרח סוריה, ומשם הגיעה לדמשק והתיישבה ברובע הנוצרי שבעיר. המשפחה חייה בעוני כאשר אביו של בוחוס התפרנס בדוחק למחייתו כסנדלר. בקיץ 1946 לאחר סיומו של המנדט הצרפתי בסוריה ובלבנון, החליט אב המשפחה לעזוב את סוריה ולעבור לארמניה תחת ברית המועצות, אך שוכנע לעבור לארץ ישראל בהשפעתו של סוחר בדים מתל אביב, שהיה איש המוסד לעלייה ב' אשר העביר את בוחוס, אחיו ואביו דרך מרג' עיון לארץ ישראל. הם התיישבו בשכונת אגרובנק בחולון, הסמוכה ליאזור, ובה הקימו בית מלאכה לנעליים. אימו של ג'וג'וסיאן הצטרפה אליהם שנה מאוחר יותר.[1]

במהלך מלחמת העצמאות עברה המשפחה למנזר ניקולאס הקדוש ביפו, כשהמצב התייצב חזרה המשפחה לחולון ופתחה מחדש את בית המלאכה. לאחר מכן עבר ג'וג'וסיאן לעבודה במכונאות במוסך שברחוב סלמה בתל אביב, שלקוחות רבים יוצאי בולגריה פקדו אותו, וניסו לשכנע את ג'וג'וסיאן הצעיר להצטרף לקבוצת מכבי יפו.

הקריירה הספורטיבית

עריכה

במכבי יפו

עריכה

המאמן ג'רי בית הלוי צרף את ג'וג'וסיאן לסגל מכבי יפו, והוא שיחק כמגן ובהמשך כחלוץ. הוא שיחק בקבוצת מכבי יפו בין השנים 19551966 ולו 184 הופעות במשחקי ליגה. ג'וג'וסיאן כבש את שער השוויון לרשת הפועל פתח תקווה, במשחק גמר גביע המדינה בכדורגל ב-1957, אשר הסתיים בניצחונה של פתח-תקווה. במהלך עונת 1961/1962 בליגה הלאומית נאבקו מכבי יפו והפועל פתח תקווה על האליפות. במשחק הראשון ביניהן שהתקיים במגרשה של פתח תקווה, גברה מכבי יפו 1–2 כאשר את השערים ליפו כבש ג'וג'וסיאן, ובמשחק השני שנערך ב"מגרש הפחים" ביפו, ניצחה הפועל פתח תקווה 0–1 משער של בועז קופמן. ג'וג'וסיאן החטיא במשחק זה בעיטת עונשין מ-11 מטרים בדקה ה-88, והייתה זו בעיטת העונשין היחידה מ-11 מטרים, שהחטיא במהלך הקריירה שלו. ב-15 במאי 1966 פרש ג'וג'וסיאן ממשחק פעיל. באפריל 1967 נערך משחק הוקרה לכבודו בין מכבי יפו לבני יהודה תל אביב ובמסגרתו התקיים טקס פרידה מג'וג'וסיאן. הוא העניק את חולצתו למי שראה כממשיך דרכו, משה אוננה.[1]

בנבחרות

עריכה

ב-1957 צורף לסגל נבחרת ישראל, והיה בן המיעוטים הראשון אשר שיחק בשורותיה. בספטמבר 1957 שיחק במדי "נבחרת ישראל הצעירה" במשחקי המכביה החמישית. ג'וג'וסיאן הצטיין בטורניר זה. במשחק שנערך מול "מכבי צרפת" ב"מגרש הפחים" ביפו, ניצחה נבחרת ישראל 0–10 כאשר ג'וג'וסיאן כבש חמישה שערים. במשחק מול "מכבי אנגליה" שהסתיים בתוצאה 3-3, כבש את כל שלושת השערים לנבחרת ישראל. במשחק הבכורה שלו בנבחרת, אשר נערך ב-8 באוקטובר 1957, כבש צמד שערים בהפסד 4–5 לצרפת. בסך הכל ערך חמש הופעות במדי הנבחרת, כולל משחק אחד במסגרת מוקדמות מונדיאל 1958.

קריירת אימון

עריכה

בראשית 1966 אימן למשך תקופה קצרה את קבוצת הנוער של מכבי יפו והעלה לקבוצה הבוגרת את משה אוננה ומוני ניניו שההפכו לשחקנים בולטים בקבוצה. בהמשך אימן את קבוצות: הפועל כפר שלם, איחוד צעירי יפו, ובעונת 1977/78 אימן את הפועל אזור והעלה אותה מליגה ג' לליגה ב' שהייתה הליגה השלישית בישראל בתקופה זו.[1]

הישגים כשחקן

עריכה
מכבי יפו

חיים אישיים

עריכה

ג'וג'וסיאן מתגורר ביפו. נשוי לאסטריג, לזוג שני בנים ובת, נכדים ונינים.

קישורים חיצוניים

עריכה
ויקישיתוף  מדיה וקבצים בנושא בוחוס ג'וג'וסיאן בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 3 ברוך פורמן, "התותח הארמני של מכבי יפו", בן המיעוטים הראשון ששיחק בנבחרת ישראל בכדורגל, בתוך: "בתנועה"-כתב העת למדעי החינוך הגופני והספורט, כרך יג', חוברת 2, הוצאת המכללה האקדמית בוינגייט, 2021, עמודים 99–121. נתונים היסטוריים: ירון משעל