אריך פרום

פרום נולד בפרנקפורט שבגרמניה, לנפתלי פרום ולרוזה לבית קראוס, וגדל במשפחה יהודית אורתודוקסית. הוא היה נינו של הרב יצחק דב במברגר^[2] ונכדו של הרב פנחס זליגמן פרום. בשנת 1918 החל ללמוד תורת המשפט באוניברסיטת פרנקפורט, שם למד שני סמסטרים. במהלך סמסטר הקיץ עבר לאוניברסיטת היידלברג, ועבר מלימודי המשפטים ללמוד סוציולוגיה אצל אלפרד ובר (אחיו של הסוציולוג מקס ובר), אצל הפסיכואנליטיקאי והפילוסוף קרל יאספרס ואצל היינריך ריקרט.

בשנת 1922 סיים דוקטורט בסוציולוגיה באוניברסיטת היידלברג. בשנת 1930 הסתיימה הכשרתו כפסיכואנליטיקאי במכון הפסיכואנליטי של ברלין. בשנה זו הצטרף למכון למחקר סוציולוגי בפרנקפורט, שהיה בסיסה של אסכולת פרנקפורט הסוציאליסטית. בשנת 1926 התחתן עם הרופאה והפסיכואנלטיקאית פרידה פרום-רייכמן, שממנה התגרש מאוחר יותר בארצות הברית.

בעקבות עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, היגר פרום תחילה לז'נבה ומשם ב-1934 לארצות הברית והוזמן להרצות במכון הפסיכואנליטי בשיקגו. בשנים 1935–1939 לימד באוניברסיטת קולומביה. הוא המשיך לעסוק בפסיכולוגיה וללמד באוניברסיטאות בארצות הברית.

בשנת 1950 היגר למקסיקו, קיבל משרת פרופסור באוניברסיטה הלאומית של מקסיקו, וייסד בה מחלקה פסיכואנליטית בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה. הוא לימד שם עד פרישתו ב-1965. בשנים 1957–1961 לימד פסיכולוגיה גם באוניברסיטת מישיגן, וכן לימד כפרופסור אורח באוניברסיטת ניו יורק. בשנת 1974 היגר למורלטו שבשווייץ, ובאותו זמן פרסם סדרה של ספרים. נפטר בביתו בשנת 1980, חמישה ימים לפני יום הולדתו השמונים.

ספרו הפופולרי ביותר הוא אמנות האהבה, שנמכר בכשישה מיליון עותקים ברחבי העולם (תורגם לעברית פעמיים).

בתחילת דרכו כפסיכואנליטיקאי הושפע פרום רבות מהתאוריות של פרויד ואדלר. בשונה מפרויד, לא ראה פרום את ההנעה באדם כנובעת מתסכול ומאי-סיפוק של דחפים ביולוגיים ופיזיים, אלא הדגיש את מקורם של אלה – כנאמן לגישתו המתמקדת באינטראקציה בין-אישית – באי-סיפוק הצרכים הפסיכולוגיים של האדם. ספרו הראשון יצא לאור בתחילת שנות הארבעים וגרם להרחקתו מהאיגוד הפסיכואנליטי הבינלאומי, כמו גם מהאיגוד האמריקני המקביל, בראשות קארן הורני. לתורתו החברתית של קרל מרקס נודעה השפעה רבה על פרום. מכאן ששיטתו בפסיכואנליזה היא שילוב של המבנה הנפשי הפנימי של האדם, תוך התחשבות בהשפעה של המבנה החברתי ובמגבלות הנובעות ממנו, העלולים לצמצם את מידת החופש של האדם, ולכן להאט את התפתחותו הייחודית.

לדעת פרום, הקיום האנושי סובל ממה שהוא מכנה חוויית הנפרדוּת. הקריעה של האדם מהטבע הפרימיטיבי, ללא אפשרות לשוב אליו, בנוסף להיותו יצור בעל תודעה עצמית (רפלקציה), הם שיוצרים את חווית הנפרדות שמתבטאת בהכרה בקיומו הנפרד ובר-החלוף, ובחוסר הישע שלו אל מול כוחות הטבע והחברה.^[3] הדבר מתבטא ביתר שאת בעידן המודרני והטכנולוגי, המאופיין בניתוק ה"קשרים הראשונים" של החברה. פרום תולה זאת בהשפעת הדת הנוצרית הפרוטסטנטית וההשקפה הקפיטליסטית, ששחררו את האדם מבחינה רוחנית וחומרית, אך גם העצימו בו ביתר שאת את חוויית הנפרדות המתבטאת בתחושת אפסות, חוסר ביטחון, ניכור, ספקנות, בדידות וחרדה.

כדי להימלט מהנפרדות הקיומית לאחדות, האדם יצר דרכים שונות שעונות באופן חלקי על בעייתו הקיומית:

1. חוויות אורגיאסטיות – אחדות על ידי חוויות אורגיאסטיות, כמו טראנס ושימוש בסמים, אלכוהול וחוויות מיניות, שבהם האדם מתפשט מגשמיותו, ובורח מהכאב של בדידותו. החיסרון של חוויות אלו נעוץ בעובדה שהן זמניות וחולפות.
2. קונפורמיזם – אחדות על ידי קונפורמיות לקבוצה (כגון המדינה, הכנסייה וכדומה) תוך סיגול מנהגיה, אורחותיה ואמונותיה, תוך העלמת ה"אני" והדברים החוצצים בין הפרט לבין הקבוצה באמצעות סטנדרטיזציה של האדם. זוהי הדרך הראשית להינצל מחוויית הבדידות. חסרונה שהיא למעשה אחדות לכאורה, או פסבדו-אחדות.
3. יצירה ועבודה – אחדות באמצעות מעשה יצירה ועבודה פרודוקטיבית, שבה היוצר מתאחד עם מעשה היצירה המסמל את העולם שמחוצה לו. חסרונה של דרך זו שהיא איננה בינאישית.

לדעת פרום (בספריו "אמנות האהבה" וב"אדם לעצמו"), הדרך היחידה והעיקרית לפתרון בעיית הנפרדות הקיומית של האדם היא אהבת אמת (ולא אהבה סימביוטית) – בהתאחדות בינאישית והתמזגות של נפש עם נפש שנייה, כך ששתי נפשות הופכות לאחת ועדיין נשארות שתיים. זוהי לדעתו השאיפה העזה ביותר של האדם, התשוקה הבסיסית ביותר, והכוח שמלכד את המין האנושי בכללותו ובקבוצותיו השונות. הוא אף קובע באופן נחרץ: "בלא אהבה לא הייתה האנושות יכולה להתקיים אף יום אחד".

סממניה של אהבת אמת הן: אכפתיות, אחריות, כבוד וידיעת מושא האהבה. מתוך ההתקשרות עם הזולת באהבת אמת שאין בה רכושנות סדיסטית או התמזגות מזוכיסטית, אלא אישור ספונטני של הזולת תוך שמירה על הצביון האישי, המועקה הפנימית של תחושת הניכור והבדידות יכולה להיפתר. על פי תפיסתו של פרום, האהבה איננה מתת אל שנופלת משמיים על האדם או רגש שהאדם מתוודע אליו פתאום, אלא מיומנות לא קלה, שיש ללמוד אותה תאורטית ולהתאמן בה מעשית, ממש כמו כל אומנות אחרת.

 

במסגרת העולם המערבי המודרני, הבנוי על מודל כלכלי-חברתי קפיטליסטי הנשען על התאולוגיה של לותר וקלווין, נוצר מושג חופש שאינו מאוזן, המצייר את האדם כרע מטבעו ואת ישועתו רק במסגרת פעולה נוירוטית לריצוי האל. מסגרת זו חולנה ותורגמה לפי פרום לדפוסים הכלכליים של המאה ה-19–20, כאשר האדם עובד למעשה לאל השוק והכלכלה, ומאבד את קשריו הבריאים עם הזולת. במצב זה האדם אינו מסוגל ליהנות מהחופש שיש לו ואינו מסוגל לטפח את ייחודו, והוא בורח מעצמו ומאחריות עצמית למול העולם החיצוני שמאיים עליו. נוצרת דילמה בין דרישות החברה, המטפחת יצרנות ותרומה, לבין צורכי הפרט לצמיחה ולאושר. התנגשות זו יכולה לגרור "מנוס מחופש" (כשם ספרו הראשון של פרום) באמצעות מנגנוני מילוט שונים, שהעיקריים שבהם הם:^[4]

• סמכותנות (authoritativeness) – ביטול העצמי מול גורם חזק, והענקת כוח הסמכות לבני-אדם אחרים, לאידאה או לרעיון, ולחלופין ניצול הכוח לשלוט, לנצל ואף להשפיל בני אדם אחרים. פרום מכנה זו גם כמאוויים סאדו-מזוכיסטיים או יחסים סימביוטיים. בשני המקרים נוצרת סימביוזה בין בני אדם שנמלטים מייחודיותם על ידי כניעה או שליטה. תופעת הנאציזם היא, לדעת פרום, ביטוי לבריחה מחופש לסמכותנות.
• תוקפנות ממאירה (malignant aggression) – כדי להתגבר על התחושה של האיום מהסביבה, נוקט האדם בגישה תוקפנית והרסנית, שמטרתה להרוס את האיום שניצב למולו. האלימות והוונדליזם, התמכרויות לסמים ולמשקאות חריפים, המתרחשים בחברה העירונית המתועשת, מהווים ביטוי לכך.
• קונפורמיות של אוטומט (automatum conformity) – בתואמנות הכפייתית יש משום הפחתה בתחושת הניכור של האדם, על ידי שהוא מידמה למרבית בני התרבות שאליה הוא משתייך בדפוסי חייו, רצונותיו, רגשותיו ומחשבותיו, ואינו מתייחד עוד לעצמו. עמדה זו דומה לצבעי ההסוואה של בעלי חיים. פתרון זה מסוכן לדעת פרום, מכיוון שמדובר באשליה שבה האדם מדמה כי מחשבותיו, רגשותיו ורצונותיו הם אותנטיים והוא בן חורין, בעוד שלמעשה הוא מתאים את עצמו לציפיות של החברה, ומאבד את זהותו בכך שהוא מחקה את רוב הפרטים בחברה ומטמיע את שאיפותיהם, מחשבותיהם, רצונותיהם ורגשותיהם. פתרון זה נפוץ ביותר לדעת פרום בחברה המערבית.

על-פי פרום,^[5] קיימות חמש אוריינטציות אישיותיות – צורות התמודדות והסתגלות במרחב הסביבתי והפיזי – שארבע מהן אינן יעילות:

• המקבלת-פסיבית – היונקני, שקשור במובן החברתי למזוכיזם ולנאמנות; טיפוס שמאמין כי מקור הברכה נמצא מחוצה לו, והוא יכול לקבלו רק מחוצה לו. הוא תלוי באחרים, ותמיד יחפש ישות חיצונית שתתמוך בו ותפתור את בעיותיו.
• המנצלת-אגרסיבית – הנצלני, שקשור במובן החברתי לסאדיזם ולמרותנות; גם טיפוס זה מאמין כי מקור הברכה נמצא מחוצה לו, אבל הוא ינסה לקבלו מאחרים בגנבה או בכוח הזרוע, שכן הוא מאמין שהדשא של השכן ירוק יותר, ושאין ביכולתו ליצור בעצמו דברים טובים. סיסמאותיו הן "מים גנובים ימתקו" ו"אני נוטל מהעולם מה שאני צריך".
• האוגרת-כפייתית – האוגרני, שקשור במובן החברתי להרסנות ולדעתנות; טיפוס זה אינו מאמין כי הוא יכול לקבל מהעולם, ומאמין בעקרון השימור, האגירה והחסכון. הוא דוגל בסדרנות ובדייקנות כדי לבטל את האיום של פריצת העולם החיצוני לעמדתו המבוצרת. סיסמתו היא "אין חדש תחת השמש".
• השווקנית-אופנתית – השווקני; יחסים בינאישיים נגזרים על פי הגישה הצרכנית של היצע וביקוש ורייטינג, וקשורים במובן החברתי לאדישות ולהגינות; טיפוס זה רואה את עצמו כמוכר וכסחורה גם יחד, ומפתח בעצמו את התכונות שה"שוק" דורש. מאפיין את האישיות השווקנית ריקנות וחוסר ייחודיות, כדי שלא יהיה דבר שיתנגש עם דרישות השוק העתידי.

אבל רק אוריינטציה אחת היא יעילה:

• היצרנית – הפתרון הבריא והיעיל לאדם, שקשור במובן החברתי לאהבה יצרנית ושיקול דעת, ולחוסר תלותיות, למימוש כישורים ויכולות, לשייכות, לשליטה עצמית ולזהות. טיפוס זה, שמאמין כי הצמיחה והמימוש העצמי הם מטרה שלעולם אין להכפיפה למטרות אחרות,^[6] מנסה בכוח תבונתו ומאמציו להוציא אל הפועל ולהגשים את הפוטנציאל האישי והסגולות שגנוזות בו. הוא ממלא את חובותיו כלפי עצמו, וסיסמתו "היה נאמן לעצמך".

פרום הבדיל בין חירות שלילית ("חירות מאת") – השתחררות האדם משליטת הטבע והחברה, לבין חירות חיובית ("חירות לשם") – יחס פעיל של אחווה אנושית ופעילות ספונטנית של אהבה ועבודה שמלכדת את האדם עם העולם. לתפיסתו, הפער שבין שתי חירויות אלה הוא הגורם לבעיה העיקרית של האדם, אשר משתחרר מכבלים קודמים, אך אינו מסוגל לגשר על הפער שנוצר באמצעות חירות חיובית.^[7] לתפיסתו של פרום, אין דבר נעלה יותר מהעצמי של האדם, ולכן הוא ראה את החירות החיובית כחירות להגשמה עצמית, והצמיחה והמימוש העצמי של האדם הן מטרת-על שאין להכפיפה למטרות אחרות.^[6] פרום קרא לאדם לבחור בחירות ולחנך לספונטניות, מקוריות ועצמאות, בלי לפחד מאנוכיות או אנרכיה, כיוון שבמצב של מתן חופש חיובי לאדם, הדבר יביא לידי ביטוי את כוחות הצמיחה, ההתרחבות וביטוי הכשרים האנושיים הטבועים בו, ובהם האידיאלים האמתיים שמכוונים לצמיחתו ואושרו של היחיד. לעומת זאת, דווקא במצב שבו היחיד מדכא את הספונטניות שלו והוא חסום, מבודד, אכול ספקות, חסר אונים וחייו מתוסכלים – הוא ייגרר להרסנות ויערוג לכוח או לכניעה.^[8]

בספר זה משנת 1976 (To Have or To Be) מתאר פרום את ההתפתחות של דרך חיים המושתתת על בעלות ("בעלנות") במאות השנים האחרונות. פרום מסביר שהשאיפה לבעלות כדרך חיים (בעלות על משאבים חומריים, חברתיים ואחרים), מייצרת על פי רוב זיקה חזקה בין האדם לבין המשאב שבבעלותו. כאשר האגו וסיפור החיים של אדם נקשרים במשאבים שונים שמקורם בסביבת האדם, נוצרת אצל אותו אדם חרדה טבעית לגבי האפשרות של אובדן המשאבים הללו. לעומת זאת, משאבים פנימיים-רוחניים אינם חשופים לאותו איום, ולכן הם משרתים את האדם לאורך כל חייו. פרום מציע גם הבחנה נוספת בין שני מצבים אלו (מצב של בעלות ומצב של היות/קיום): בעוד שהשימוש במשאבים במצב הבעלות גורם בהכרח להתדלדלות המשאבים, השימוש במשאבים קיומיים-עצמיים (כדוגמת יצירה, לימוד, ידידות ואהבה), מתעצמים כתוצאה מהשימוש בהם.

אריך פרום היה נשוי שלוש פעמים, אך לא היו לו ילדים.

• אשתו הראשונה – פרידה רייכמן בת אדולף וקלרה (נולדה ב-1889, נפטרה ב-1957; נישאו ב-1926 והתגרשו ב-1931). אמה קלרה הייתה דודה של אסתר מרכס, אשתו של הסופר וחתן פרס נובל לספרות, ש"י עגנון.^[9]
• אשתו השנייה - הני גורלנד (נולדה ב-1900, נפטרה ב-1952 במקסיקו; נישאו ב-1944).
• אשתו השלישית - אניס פרידמן (נולדה ב-1902, נפטרה ב-1985 במונטגומרי; נישאו ב-1953).

• מנוס מחופש: ניתוח פסיכו-סוציולוגי על מבנה האישיות של האדם המודרני (1941), תרגם אדן גרץ, הוצאת דביר, 1958. תרגום נוסף: תמר עמית, הוצאת דביר, 1992.
• אדם לעצמו: הדרכים למימוש עצמותו של האדם בראי האתיקה (1947), תרגם מ' ד' בן חיים, הוצאת אוצר המורה, 1976.
• פסיכואנאליזה ודת (1950), תרגמו שמואל שיחור ורחל רביד, ספרי דנה, 1964.
• השפה שנשכחה: מבוא להבנת חלומות, אגדות-ילדים ומיתוסים (1951), תרגם יורם רוזלר, הוצאת א' רובינשטיין, 1973.
• החברה השפויה (1955), תרגמו צבי ויסמן, ברכה פרוינדליך ועתליה בן מאיר, הוצאת א' רובינשטיין, 1975.
• אמנות האהבה (1956), תרגם א"ד שפיר, הוצאת הדר, 1966. תרגום נוסף: דפנה לוי, הוצאת מחברות לספרות, 2001.
• שליחותו של זיגמונד פרויד: ניתוח אישיותו והשפעתו (1959), תרגמה ברכה פרוינדליך, הוצאת א' רובינשטיין, 1987.
• זן-בודהיזם ופסיכואנאליזה (1960), תרגמו אליעזר כרמי ויהודה רגבים, הוצאת א' רובינשטיין, 1975.
• מעבר לאזיקי האשליה (1962), תרגם אהרן אמיר, הוצאת א' רובינשטיין, 1975.
• לב האדם (1964), תרגם יורם רוזלר, הוצאת א' רובינשטיין, 1975.
• הומאניזם סוציאליסטי (1965), תרגם נחמן בן-עמי, ספרית פועלים, 1967.
• והייתם כאלוהים: פירוש רדיקלי למקרא ולמסורת הבתר-מקראית (1967), תרגם יורם רוזלר, הוצאת א' רובינשטיין, 1975.
• מהפכת התקווה: לקראת ההומניזציה של הטכנולוגיה (1968), תרגמו זהר שביט ומרדכי וורמברנד, הוצאת מסדה, 1975.
• משבר הפסיכואנאליזה (1970), תרגם אהרן אמיר, הוצאת א' רובינשטיין, 1975.
• האנטומיה של הרסנות האדם (כרכים א-ג) (1973), תרגמה רחל אנקורין, הוצאת א' רובינשטיין, 1983.
• בעלנות או מימוש עצמי (1976), תרגמה שושנה צינגל, הוצאת א' רובינשטיין, 1983.
• אי-ציות: מחשבות על שחרור האדם והחברה (1981), תרגם יותם שטיינבוק, הוצאת רסלינג, 2015.

ליאור טל שדה, היהדות החילונית חברתית של אריך פרום, בתוך: מה למעלה מה למטה, עמ' 108-119, הוצאת כרמל, 2022

•   אתר האינטרנט הרשמי של אריך פרום

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: אריך פרום
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אריך פרום

•   אריך פרום, ברשת החברתית Goodreads
• אריך פרום, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
• אריך פרום, באתר גוגל סקולר
• אריך פרום, באתר Academia.edu
• אדמיאל קוסמן, החופש אל הכלא, מקור ראשון, מוסף "שבת", 29 במרץ 2011, 711.
• ליאור טל שדה, אהבה לפי פרום, (אורכב 18.02.2020 בארכיון Wayback Machine) פודקאסט קולות של רוח (אורכב 20.02.2019 בארכיון Wayback Machine) - "אהבה, חופש וצדק חברתי בהגותו של אריך פרום - פרק 1".
• ליאור טל שדה, חופש לפי פרום (אורכב 19.02.2020 בארכיון Wayback Machine), פודקאסט קולות של רוח (אורכב 20.02.2019 בארכיון Wayback Machine) - "אהבה, חופש וצדק חברתי בהגותו של אריך פרום - פרק 2"
• ליאור טל שדה, צדק חברתי לפי פרום (אורכב 22.02.2019 בארכיון Wayback Machine), פודקאסט קולות של רוח - "אהבה, חופש וצדק חברתי בהגותו של אריך פרום - פרק 3"
• גדעון לב, להרגיש בבית בתוך העולם: אמנות החיים על פי אריך פרום. רבעון לפסיכולוגיה ממזרח וממערב, 2.
• גדעון לב, הרוח של הרגש, חיים אחרים, גיליון 262, יולי 2018, עמ' 36–41.
• איגוד אריך פרום בישראל, אתר של עמותה להפצת וקידום הגותו של פרום בישראל הכולל מגוון תכנים של ועל פרום.
• אריך פרום, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
•   אריך פרום (1900-1980), דף שער בספרייה הלאומית
•   עדו בן הרוש, נשמתו של אריך פרום היא נשמת היהודי המתבולל, באתר הארץ, 25 ביולי 2023