אמצעים לפיזור הפגנות

 

 

 

האמצעים ה"קלאסיים" לפיזור הפגנות הם:

• אלות – השוטרים מטפלים בעזרתן במפגינים, וכן משתמשים בהן להכות מתפרעים.
• מגיני משטרה – מגינים מחומרים פלסטיים שקופים הנועדו להגן על השוטרים מפני יידוי אבנים וכן לאפשר לשוטרים ליצור מחסום אנושי בפני המפגינים על ידי הצמדת המגינים זה לזה.
• פרשי משטרה – שוטרים רכובים על סוסים, מצוידים באלות ומגינים. הפרשים יכולים ליצור מחסומים ניידים, מקנים עמדת שליטה לפרש ומאפשרים שליטה בהתקהלויות ומרתיעים את המפגינים.
• רימוני גז מדמיע – רימונים המפיצים גז מדמיע שגורם לעיני המפגינים לדמוע באופן בלתי-נשלט ולתחושת צריבה חזקה. חלק מהרימונים נזרקים ביד וחלק נורים באמצעות מטול רימונים. החסרון ברימונים אלה הוא שהמפגינים יכולים לתפוס את הרימון ולידות אותו בחזרה אל עבר המשטרה.
• רימון הלם – רימון המשמיע קול נפץ חזק המלווה באפקט סינוור ובעיקרון אינו קטלני, אך אם הוא פוגע קרוב לבני אדם, עלול לפצוע.
• חצצית – מתקן המורכב על גבי כלי רכב ומיידה חצץ במתפרעים. הומצאה בישראל, נעשה בה שימוש באינתיפאדה הראשונה ואחר כך יצאה משימוש.
• מערכת סגריר-אבא - מערכת מוטסת על גבי מסוק אנפה (בל-212) שעשתה שימוש בהפלת אבני חצץ קטנות מאד על מתפרעים. הומצאה בישראל, נעשה בה שימוש באינתיפאדה הראשונה ואחר כך יצאה משימוש.
• מכת"ז או מפזר מים – כלי רכב בעל צינור המפזר מים בלחץ גבוה על המפגינים ובכך מפזר אותם. ישנם כלי רכב ייעודיים כאלה אך במקרי הצורך אפשר לאלתר ולהשתמש גם בכבאיות (כלי רכב של מכבי האש שנועדו לכיבוי שרפות).

בשנים האחרונות פותחו מערכות טכנולוגיות לפיזור הפגנות:

• מערכת "צעקה" – נשק אשר משתמש בעוצמות קול ויכול לגרום לתחושת אי-נעימות או לנזק. פועל על מרכז שיווי המשקל שבאוזן באמצעות גלי קול וגורם לחוסר שיווי משקל, בחילות ואף הקאות. מערכת זו משמיעה צלילים חדים וגבוהים, אשר אינם משפיעים על אנשים בשנות השלושים המאוחרות ומעלה (אשר כבר לא מסוגלים לקלוט צלילים בטווחים אלה), ולצעירים היא גורמת לכאבים בלתי נסבלים.

• פצצות סרחון – חומר כימי בעל ריח חריף במיוחד שנורה ממפזר מים (מכת"ז). ב-8 באוגוסט 2008 נכנס לשימוש בישראל אמצעי חדש בשם "בואש" למטרת פיזור הפגנות באמצעות חומר מסריח^[1]. ה"בואש" נמצא גם בשימוש צה"ל, שם הוא מכונה "בואשית" בשני דגמים: אחד על בסיס משאית REO והשני על גבי מכת"זית^[2].

בהפגנות ובמהומות אלימות נעשה שימוש גם בירי אל עבר המפגינים של תחמושת פחות-מקטלנית, כגון:

• כדורי גומי – כדורי מתכת המצופים בגומי, הנורים ממתקן דמוי שרוול המותקן על הרובה האישי, שמטרתם לנטרל מתפרעים אלימים על ידי גרימת פציעות כואבות אך לא קטלניות. בפועל, מתחת לטווח של 40 מטר כדורי הגומי יכולים להיות קטלניים.
• כדורי חול – זהו קליע עשוי חול בקליבר 5.56 מ"מ שניתן לירות מכל רובה. פגיעת הקליע כואבת יותר מכדורי גומי, אך מסוכנת פחות. אמצעי זה נמצא בשימוש שירות בתי הסוהר ולאחרונה נכנס לשירות גם בצה"ל^[3].
• כדורי מלח – זהו קליע העשוי מלח שבמגע עם דם גורם לכאבים עזים, אך לא הורג. אמצעי בשימוש המשטרה והשב"ס^[4].
• כדורי ספוג – כדורים שמצופים בספוג או חומר מרכך דומה. נעשה בו שימוש על ידי המשטרה בהפגנות בתוך שטחי ישראל, בהם אסור השימוש בכדורי גומי^[5].
• רוגר – מכלול של נשק היורה כדורי 0.22 (טו-טו) המוכנס במקום מכלול הנשק האישי. באמצעותו יורים כדורי 0.22 אינץ' (5.59 מ"מ). כדורים אלה הם בקוטר דומה לתחמושת חיה אך בעלי כמות פחותה של אבק שרפה ולכן עוצמתם נמוכה משמעותית. נורה לטווחים של 100 מטר על ידי קלעים וגורם לפציעה. השם "רוגר" לאמצעי זה הוא על שם רובה הרוגר 10/22 בקליבר 0.22 אינץ' ששימש במקור לתפקיד זה.
• רוגר SR-22 – רובה רוגר חצי-אוטומטי עם מעצה מודרני.

ירי צלפים ואש חיה נעשה כמוצא אחרון לפיזור הפגנה אלימה, כאשר יש סכנת חיים לשוטרים בשטח או לאזרחים חפים מפשע בסביבה.

 

• מכת"ז – משאית ממוגנת הנושאת תותח מים שנועדה לפזר הפרות סדר באמצעות התזת סילון מים על המתפרעים.
  • בואש (אמצעי לפיזור הפגנות) – נוזל כימי המפיץ סירחון חזק.
• בבריטניה ובערב הסעודית הוכנס לשירות דגם משאית משוריינת אלוויס טקטיקה אשר יוצרה בבריטניה, ומשמשת כרכב לבקרת התפרעויות כולל סיוע בפיזור הפגנות^[6]. הדגם מיוצר משנת 1988.
• בישראל כיום, נבחנת אופציה לשימוש בטרקטורון מסוג ריידר בהפגנות. הריידר יכול להקל על השוטרים את הריצה אחר מפירי סדר.

• הסתערות אלות (אנ') – טקטיקה בה השוטרים או הלוחמים מסתערים על הקהל באופן מתואם עם אלותיהם ולעיתים גם עם מגני משטרה. הם רצים לעבר הקהל ומכים באנשים עם אלותיהם, ומשתמשים במגני מהומות כדי לדחוף את הקהל ממקומו. הסתערות אלות נועדה לגרום לכאב או לעורר פחד מכאב, מתוך כוונה שהקהל יאלץ להתרחק מהמקום, תוך פיזור הציבור הצפוף.
• חוליית חטיפות (אנ') – טקטיקה בה יחידה של לוחמים או שוטרים ממוגנים עטים קדימה במהירות (לעיתים תוך שימוש במבנה "טריז מעופף" (אנ')) ופורצים את חזית ההמון כדי לשלוף אדם אחד או יותר למטרת מעצר, כגון מנהיג או נואם מסית. חוליית חטיפות לעיתים מופעלת בידי שוטרים סמויים בבגדים אזרחיים המופעלים מתוך הקהל או כעוברי אורח.
• קטלינג – טקטיקה בה קבוצה גדולה של שוטרים יוצרים חבל או שרשרת אנושית ומכתרים ומצופפים את ההמון למתחם מוגבל ולא מאפשרים כניסה או יציאה מהמתחם לשעות ארוכות, במטרה "לשעמם" את ההמון מפעילות אלימה.
• הסתערות פרשים – העוצמה והגובה שמציע הסוס בשילוב אימונים מיוחדים מאפשרים למשטרה הרכובה לחדור בצורה בטוחה יותר אל הקהל.
• דה-מורליזציה – טקטיקה בה אנשי יחידה לפיזור הפגנות עומדים כשפניהם מול הקהל, ומתחילים לצעוד באטיות בקו המקביל לחזית ההתפרעות, משתרעים לשני קצותיו, כשהם צועדים באופן רועש ומכים במגניהם עם אלותיהם, כדי לעורר פחד ולהשפיע פסיכולוגיות על ההמון.
• אבטחה היקפית – התקנת ביצורים, גדרות או שימוש בחסמים טבעיים או מלאכותיים כגון תעלות, גשרים, הרים, או סוללות על מנת לשלוט על מיקומו ותנועתו של קהל.

• הפגנות נגד הגלובליזציה ברחבי העולם ב-1999: אלות, מגיני משטרה, גז מדמיע, מפזרי מים, אש חיה.
• האינתיפאדה הראשונה: אלות, חצצית, גז מדמיע, כדורי גומי, אש חיה.
• אירועי אוקטובר 2000: אלות, גז מדמיע, כדורי גומי ואש חיה.
• הפגנות כנגד גדר ההפרדה שאורגנו על ידי אנרכיסטים נגד גדרות, ISM וארגונים פלסטינים: אלות, גז מדמיע, כדורי גומי ואש חיה.
• המהומות בצרפת 2005: אלות, מגני משטרה, גז מדמיע, כמות מעטה של כדורי גומי.
• הפגנת יוצאי אתיופיה בתל אביב 2015: אלות, מגיני משטרה, גז מדמיע, רימוני הלם, מפזרי מים, פרשי משטרה וכדורי גומי.
• מחאות אום אל-פחם (2021): גז מדמיע, כדורי ספוג ורימוני הלם

  מדיה וקבצים בנושא אמצעים לפיזור הפגנות בוויקישיתוף

• אמצעים לפיזור הפגנות: כל מה שחשוב לדעת באתר האגודה לזכויות האזרח בישראל
• טל ימין-וולבוביץ' וברק רביד, סוסים גרמניים בשירות ההתנתקות, באתר nrg‏, 15 במאי 2005