אלוף בן

בן נולד ברמת השרון ב-1965 בשם אלוף בומשטיין, לעתידה ולמשורר אריה סיון. סבו, חיים בומשטיין, עבד בעיתון "הזמן" בווילנה. אלוף בן נקרא על שם אחיה הצעיר של אמו, אלוף (לופי) הורביץ, שנהרג במבצע חץ שחור ב-1955. שירת בצה"ל בחיל המשטרה הצבאית.

החל לעבוד ברשת המקומונים "העיר" ב-1986, אז עיברת את שם משפחתו מבומשטיין לבן. בתקופת עבודתו ב"העיר" הפכה כתבה שלו, שנאסרה לפרסום על ידי הצנזורה, על חילופים צפוים בראשות המוסד לבסיס לבג"ץ שניצר נגד הצנזור הצבאי הראשי. בין שאר הכתבות שפרסם ב"העיר" ניתן למנות את התחקיר הראשון על הונאת "הפנסיה הגרמנית",^[1] את הריאיון הראשון עם עמוס לוינברג, קצין המודיעין שנשבה במוצב החרמון ומסר לשוביו הסורים סודות רבים, סיפור גירוש ערביי מג'דל (אשקלון) בשנת 1950 ותחקיר על הפיכתו של הוועד למען החייל לארגון כלכלי שמספק שירותים לצה"ל.

בשנת 1989, עבר לעיתון "הארץ", שם פרסם זמן קצר לאחר מכן את פרשת השחיתות של תא"ל רמי דותן מחיל האוויר. בן עבד בעיתון במגוון תפקידים, בהם עורך לילה, כתב תחקירים, ראש מערכת החדשות וכתב לענייני ביטחון. משנת 1993 עד תחילת 1997 היה כתב מדיני, אז התמנה לראש מערכת החדשות, ושב לתפקיד כתב מדיני ביוני 1999, תפקיד אותו מילא עד סוף שנת 2007. ככתב מדיני סיקר שישה ראשי ממשלה, את תהליכי השלום עם הפלסטינים, סוריה וירדן, האינתיפדה השנייה, ההתנתקות מעזה, מלחמת לבנון השנייה ותוכנית השלום של אהוד אולמרט. בן צפה את כישלון פסגת קמפ-דייוויד בטור שפרסם ביולי 2000 ערב פתיחתה, אך הודה בטעותו על שלא זיהה את התפנית בעמדתו של אריאל שרון לפני שהודיע על תוכנית ההתנתקות.^[2]

בשנת 2008 זכה ב"מלגת שיף" כחוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי.

בשנים 2009–2011 שימש ככתב מדיני וכעורך עמוד הדעות של הארץ במקביל לעבודתו כפרשן מדיני, עד שב-1 באוגוסט 2011 מונה לעורך הראשי של העיתון והחליף בתפקיד את דב אלפון.^[3] מאמריו התפרסמו בעיתונים בינלאומיים כמו "הניו יורק טיימס", "הגרדיאן", "פוריין אפיירס" ו"ניוזוויק". כעורך פרסם בין השאר מספר כתבות על הבוררות בין מדינת ישראל לאיראן בעניין חברת קו צינור אילת אשקלון^[4] ומאמר דעה בו טען שעמדתו המדינית של ראש הממשלה בנימין נתניהו היא מאמץ רב שנים למיגור התנועה הלאומית הפלסטינית.^[5] כעורך ראשי פרסם את מאמרו מעורר המחלוקת של גדעון לוי "הרעים לטיס"^[6] שמתח ביקורת על מוסר הלחימה של צה"ל בהפצצת עזה בעת מבצע צוק איתן.

החל מ-1 בספטמבר 2017 הוא משמש גם העורך הראשי של דה-מרקר.^[7] הוא מלגאי במכון הישראלי לדמוקרטיה^{[דרוש מקור]}.

נשוי לדנה פלד (בתם של דליה וישראל פלד), ולהם בן ובת. כמו כן יש לו בת מזוגיות קודמת עם העיתונאית ראלי סער.

  מדיה וקבצים בנושא אלוף בן בוויקישיתוף

•   אלוף בן, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• מאמרי אלוף בן, באתר "הארץ"
• הארץ, נתניהו, עבאס והאו"ם: שאלות ותשובות עם עורך הארץ, באתר הארץ, 21 בספטמבר 2011
• אלוף בן, בלקסיקון "העין השביעית" לתקשורת ועיתונות
•   אלוף בן: "בשנים האחרונות פיתחתי הרגלי קריאת שירה משל עצמי", הקוגיטו – אברום בורג משוחח עם אנשים מעוררי מחשבה, באתר All•in

ממאמריו:

• אלוף בן מראיין את אביו אריה סיון לרגל זכייתו בפרס ישראל לשירה, באתר הארץ, 4 באפריל 2010
• דרוש נסראללה, באתר הארץ, 6 ביולי 2006 - מאמר פרשנות ערב מלחמת לבנון השנייה.