אונטריו

אונטריו גובלת בצפון במפרץ הדסון ומפרץ ג'יימס, במזרח בקוויבק, במערב במניטובה ובדרום במדינות ארצות הברית מינסוטה, ויסקונסין, מישיגן, אוהיו, פנסילבניה וניו יורק.

הגבול הארוך בין אונטריו לארצות הברית עובר לאורך נהרות ואגמים – החל באגם העצים, דרך נהר סנט לורנס המחל מקורנוול, דרך הימות הגדולות: ימת סופיריור, ימת יורון, ימת אירי וימת אונטריו (על שמה קרויה הפרובינציה).

מכתש ברנט הוא מכתש פגיעה בקוטר של כ-3.8 ק"מ והתגלה רק בשנת 1951 בעזרת תצלומי אוויר.

העיר הגדולה בפרובינציה היא בירתה – טורונטו. עיר הבירה של קנדה – אוטווה נמצאת במזרח הפרובינציה על גדת נהר אוטווה, המהווה את הגבול בין אונטריו לקוויבק.

הפרובינציה מורכבת משלושה אזורים גאוגרפיים עיקריים:

• דרום אונטריו – אזור פורה בעל אקלים נוח יחסית בו מתגוררת כמעט כל האוכלוסייה של הפרובינציה. בו נמצאים מרבית הערים, האזורים החקלאיים ואזורי התעשייה.
• אזור המגן הקנדי בצפונה ומרכזה של הפרובינציה – אזור שומם ברובו אך עשיר באגמים ובמחצבים.
• אזור מפרץ הדסון – אזור ביצות ויערות.

עשר הערים הגדולות ביותר (לפי אוכלוסייה)

האקלים של אונטריו הוא אקלים יבשתי בעיקרו, עם ארבע עונות נפרדות ומובחנות, ועם חורף ארוך יחסית, קר מאוד ומושלג. עם זאת, ייחודו של האקלים במדינה, והשונות שבו, מושפעים משלושה מקורות:

• אוויר קר, יבש, ארקטי, מגיע מהצפון. הוא מהווה גורם דומיננטי בחודשי החורף, ובחלק ארוך יותר של השנה בצפון אונטריו.
• אוויר קוטבי של האוקיינוס השקט המגיע ממערב, חוצה את הערבות הקנדיות המערביות ואת המישורים הצפוניים של ארצות הברית;
• אוויר חם ולח מגיע מהאוקיינוס האטלנטי.

ההשפעות של מסות אוויר מרכזיות אלה על הטמפרטורה והמשקעים תלויות בעיקר בקו הרוחב, בסמיכות לגופי מים מרכזיים, ובערבות השטוחות המאפשרות מעבר רוחות. עם זאת, ניתן לסווג באופן כללי את אקלים של אונטריו כאקלים יבשתי לח.

הפרובינציה קרויה על שם ימת אונטריו. מקור המילה "אונטריו" בשפה האינדיאנית אירוקויאית ופירושה "אגם יפה" או "מים יפים".^{[דרוש מקור]}

בירת אונטריו היא טורונטו ובה ממוקמים בניני השלטון השונים וכן בית המחוקקים של הפרובינציה. ממשלת הפרובינציה מופקדת על תחומי הבריאות, החינוך, התחבורה ונושאי פנים נוספים שאינם בסמכותה של הממשלה הפדרלית של קנדה.

סעיף 69 לחוק צפון אמריקה הבריטית קובע:

"יהיה בית מחוקקים לאונטריו המורכב ממשנה למושל ומבית אחד, שיקרא האספה המחוקקת של אונטריו"

באספה המחוקקת 124 מושבים, והיא ממוקמת בקווינס-פארק במרכז העיר טורונטו. בדומה לשיטה הפרלמנטרית הבריטית, ראש המפלגה עם מספר המושבים הרב ביותר הוא מושל אונטריו. המושל בוחר את המועצה המבצעת, ואנשיה נקראים "שרי הכתר". כיום, מושל אונטריו הוא דאג פורד, אחיו של ראש עיריית טורונטו המנוח, רוב פורד, המנהיג את המפלגה השמרנית פרוגרסיבית של אונטריו שלה 72 מ-124 המושבים באספה.

חברי הפרלמנט נקראים "חברי הפרלמנט הפרובינציאלי" (באנגלית: Members of the Provincial Parliament, ובצרפתית: députés de l'Assemblée législative)

הנהרות הרבים באונטריו, ובעיקר נהר ניאגרה משמשים לייצור (וייצוא) חשמל לפרובינציות אחרות בקנדה ולארצות הברית. לפרובינציה קווי תחבורה רבים המקשרים אותה לארצות הברית ומאפשרים התפתחות של אזור תעשייתי גדול, המייצר מכוניות, ברזל, פלדה, מוצרי מזון, מוצרי חשמל, מוצרים כימיים ונייר. באונטריו מיוצרות בכל שנה יותר מ-2,500,000 מכוניות. באונטריו מכרות, וגידולי יערות לתעשיות העץ והנייר.

טורונטו היא מרכז הכלכלה והפיננסים ומרכז הבנקאות של קנדה.

התוצר הגולמי של אונטריו בשנת 2003 היה 494,229,000,000 דולר קנדי, 40.6% מהתל"ג של קנדה כולה, ויותר מהתל"ג של אוסטריה, בלגיה ושוודיה.

בעבר עיקר כלכלת הפרובינציה התבססה על החקלאות, כיום הדבר אינו כך. מספר החוות החקלאיות יורד בהדרגה, לדוגמה: מספר החוות החקלאיות בשנת 1991 68,633 לעומת 59,728 בשנת 2001, אולם גודלן של החוות הקיימות גדל. ענפי החקלאות העיקריים הם גידול בקר, דגנים וכבשים. באזור חצי האי ניאגרה וימת אירי מגדלים פירות, ירקות וגפנים.

קודם להגעתם של מתיישבים אירופאים לאזור, התגוררו בו שני שבטים אינדיאניים: האלגונקוויאנים והאירוקוי. החוקר הצרפתי אטיין ברולה חקר את האזור בין השנים 1610–1612, והחוקר האנגלי הנרי הדסון חקר בשנת 1611 את מפרץ הדסון (הקרוי על שמו) והכריז על השטח – שטח אנגלי. בשנת 1615 הגיע סמואל דה שמפלן לימת יורון והחלה התיישבות של מיסיונרים צרפתיים באזור הימות הגדולות.

בסוף המאה ה-17 הקימו הבריטים מוצבי מסחר באזור, והחל מאבק בינם לבין הצרפתים על השליטה באזור. עם תום מלחמת הצרפתים והאינדיאנים וחתימת חוזה פריז (1763), הפך האזור לטריטוריה בריטית. בשנת 1774 היה האזור לחלק מקוויבק, והממשלה הבריטית העניקה אדמה (0.8 קמ"ר – 200 אייקרים) לכל תומך שלה ("לויאליסט") שנאלץ להימלט מארצות הברית במהלך המהפכה האמריקאית, ואיבד שם את רכושו.

בעקבות הגירת הלויאליסטים גדלה אוכלוסיית המדינה, ובחוק משנת 1791 חולקה הפרובינציה לשתי פרובינציות – שתי הקנדות – קנדה העליונה – מערבית לנהר אוטווה, וקנדה התחתונה – מזרחית לו. ג'ון סימקו מונה בשנת 1793 למושל הראשון של קנדה העליונה, שלימים שינתה את שמה לאונטריו.

במהלך מלחמת 1812 פלשו כוחות אמריקניים לקנדה העליונה, אך הובסו בידי הבריטים וכוחות של אינדיאנים מקומיים. האמריקאים זכו בשליטה בימת אירי ובימת אונטריו ובעקבות קרב יורק) כבשו את העיר יורק, היא טורונטו, ושרפו אותה.

לאחר 1812 היגרו לקנדה מתיישבים רבים מבריטניה. בעקבות כמה מרידות מקומיות של המתיישבים הצרפתיים החליטה הממשלה הבריטית להעניק אוטונומיה לקנדה. שתי הפרובינציות אוחדו שוב בשנת 1840 לפרובינציית קנדה, ובשנת 1848 ניתן להן שלטון עצמי פרלמנטרי.

על מנת להקטין את החיכוכים והמחלוקות בין דוברי הצרפתית לדוברי האנגלית, נערכו כמה כנסים בשנות ה-60 של המאה ה-19 והוחלט להקים מדינה (דומיניון) המאחדת ארבע פרובינציות: נובה סקוטיה, ניו ברנזוויק, קוויבק ואונטריו. החוק המקיים את הפרובינציות נכנס לתוקפו ב-1 ביולי 1867.

מרגע הפיכתה של אונטריו לפרובינציה של קנדה, החל גם המאבק על זכויות וסמכויות שלטוניות בינה לבין השלטון הפדרלי. בין השנים 1872–1896 כיהן עו"ד אוליבר מוואט כראש ממשלת אונטריו, ובכל תקופת שלטונו נאבק על השארת סמכויות נרחבות בידי הפרובינציה והפחתת הסמכויות של השלטון הפדרלי. תוצאות מאבקים אלה היו ביזור נרחב של סמכויות. בין השנים 1875–1885 הוקמה מסילת הרכבת הקנדית פסיפית אשר קישרה בין צפונה של אונטריו לקולומביה הבריטית, והובילה להתפתחותה ולצמיחתה של התעשייה באונטריו.

החל מסוף המאה ה-19, החל ניצול משאבי הטבע של האזור, והוקמו מרכזי מכרות בגרייטר סדברי, קובאלט, וטימינס. כמו כן החל הניצול של נהרות האזור על מנת להקים תחנות כוח הידרואלקטריות לצורך ייצור חשמל.

ביולי 1912, העבירה ממשלתו השמרנית של סר ג'יימס ויטני את תקנה 17 לפיה הוגבל מספר בתי הספר דוברי הצרפתית בפרובינציה. בשל הביקורת הרבה על התקנה היא בוטלה בשנת 1927.

בשנת 1916 נקבע בחוק איסור מכירת משקאות אלכוהוליים על ידי ממשלתו של סר ויליאם הירסט. איסור זה בוטל בשנת 1927.

לאחר מלחמת העולם השנייה החל שגשוג כלכלי בטריטוריה, ואזור אונטריו הפך מוקד למהגרים רבים שהגיעו אליו.

בשל התנועה הלאומית הקיימת בקוויבק, ובעיקר לאחר בחירת מפלגת קוויבק הבדלנית בשנת 1976, עזבו עסקים רבים את קוויבק ועברו לאונטריו. בעקבות מעבר רב של עסקים זה, הפכה טורונטו שבאונטריו לעיר העסקים הראשית של קנדה, במקום מונטריאול שבקוויבק.

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: אונטריו מאז 1985
מדריך למטייל בוויקימסע: אונטריו
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אונטריו

•   אתר האינטרנט הרשמי של אונטריו (באנגלית ובצרפתית)

•   אונטריו, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• אונטריו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• יוסי טסטסה, סתיו באונטריו: שלכת, פטריות וטבע ססגוני, באתר ynet, 7 בדצמבר 2010
•   אונטריו, דף שער בספרייה הלאומית