M (סרט)

M

כרזת הסרט מ-1931
בימוי	פריץ לאנג
הופק בידי	סימור נבנצל
תסריט	פריץ לאנג תיאה פון הארבו
עריכה	פול פלקנברג
שחקנים ראשיים	פיטר לורה
מוזיקה	אדוורד גריג
צילום	פריץ ארנו וגנר
מדינה	גרמניה
חברה מפיצה	שטאר-פילם (גרמניה), סרטי פרמאונט (ארצות הברית)
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה, DVD, בלו-ריי
הקרנת בכורה	11 במאי 1931 גרמניה 2 באפריל 1932[1] המנדט הבריטי 3 במאי 1933 ארצות הברית
משך הקרנה	117 דק'
שפת הסרט	גרמנית
סוגה	סרט מתח, פילם נואר, סרט דרמה
הכנסות באתר מוג'ו	m
דף הסרט ב־IMDb

"M" הוא סרטו של הבמאי הגרמני פריץ לאנג משנת 1931. הסרט נכתב על ידי לאנג ואשתו תיאה פון הארבו, והוא אחד מהסרטים הראשונים בז'אנר הפילם נואר, ומהווה נקודת קישור בין זרם קולנועי זה לבין הקולנוע האקספרסיוניסטי הגרמני משנות ה-20. הוא אחד הסרטים הראשונים המציגים דמות של רוצח סדרתי. הסרט עשה שימוש חלוצי בקול, בשנותיו הראשונות של הקולנוע המדבר ולאחר שקיעת הסרט האילם. הסרט הוקרן לראשונה בארץ ישראל בשני לאפריל 1932.^[2]

רוצח סדרתי, המגולם בידי השחקן פיטר לורה, אורב לילדים, ומשטרת ברלין משקיעה מאמץ רב בלכידתו, כולל נוכחות מוגברת ברחובות ופשיטות, דבר המפריע לעבודתו הסדירה של העולם התחתון. כנופיות הפשע מחליטות למצוא את הפושע בעצמם, ואכן עושות זאת באמצעות חבורה של קבצנים המאתרים את הרוצח ומסמנים את מעילו באות "M". בשיאו של הסרט, הפושע עומד בפני "בית דין" של העולם התחתון, ופונה בנאום נרגש שבו הוא מספר כי אינו מסוגל לשלוט בדחפיו. הנאום המסתיים בזעקתו המפורסמת – "מי יודע איך זה להיות אני?". ברגע האחרון מציל מפקח המשטרה קארל לוהמן את הרוצח ממעשה לינץ' המתוכנן על ידי הפושעים.

הסרט מבוסס באופן חלקי על סיפורו של פריץ הארמן, רוצח הסדרתי מהנובר, קארל גרוסמן מברלין, קארל דנקה ועל סיפורו האמיתי של פטר קירטן המכונה "הערפד מדיסלדורף" רוצח ילדים שפעל בתחילת המאה ה-20.

לסרט קדם מסע פרסום, בו פורסמה הסיסמה "הרוצחים נמצאים בינינו". הנאצים חששו כי הסיסמה מופנית אליהם, וכי לאנג היהודי ופיטר לורה, שאף הוא היה יהודי, יצרו סרט אנטי-נאצי. לחששות אלו לא היה בסיס, שכן הסרט אינו סרט פוליטי באופן מפורש, כי אם סרט בלשי. לאחר עליית הנאצים לשלטון נאסרה הקרנת הסרט, בשל יהדותם של יוצריו. במבט לאחור נראה כי האווירה בסרט של עיר בה מושל הפחד, והנקרעת בין כוחות הסדר וכוחם של ההמונים אכן משקפת את הנעשה בימיה האחרונים של רפובליקת ויימאר. יצירת המתאם בין כוחות שמירת הסדר והסמכות ובין העולם התחתון, הרודפים שניהם אחר האדם החריג, יוצא הדופן, בשם "העם", כמו גם התיאור של ההיסטריה ההמונית המונעת על ידי אמצעי התקשורת, נראים כיום כרמיזה אנטי-נאצית ברורה, אם כי נראה כי כוונתו של הבמאי לא הייתה פוליטית במפורש, על אף הביקורת החברתית המפורשת העולה מן הסרט. סרטו הבא של לאנג, "צוואתו של ד"ר מבוזה" (1933), כלל כבר התייחסות פוליטית אנטי נאצית מפורשת.

הסרט נוצר בתחילת ימי הסרט המדבר. לאנג מאפיין את הרוצח אותו משחק לורה, בשריקה של המנגינה "באולמו של מלך ההר" מתוך היצירה "פר גינט" של אדוארד גריג. כך, למשל, באחת הסצנות המפחידות ביותר בסרט, אין רואים את רציחתה של הילדה, אלא רק שומעים את השריקה, שמקושרת אצל הצופה עם דמותו של הרוצח, ואת זעקת הילדה, שלאחריה נמשכת השריקה, ומבינים את שהתרחש מבלי שהדברים נראים במפורש על המסך. לורה עצמו לא ידע לשרוק, והשריקה הנשמעת בסרט היא שריקתה של אשתו של לאנג, תיאה פון הארבו.

לאנג שומר בסרט על אווירה של אקספרסיוניזם גרמני משנות ה-20 שהוא היה בין היוצרים הבולטים בו (לצד במאים כפרידריך וילהלם מורנאו ואחרים). הסרט צולם באולפן, והמיז-אן-סצנה המיוחדת יוצרת אווירה קודרת, עירונית, השומרת על כוחה הקולנועי גם עבור הצופה בן ימינו.

האווירה שבסרט של העולם התחתון בברלין, ו"אגודת הקבצנים", מתוארים גם ביצירה בת אותו הזמן של ברטולט ברכט וקורט וייל "אופרה בגרוש".

כאשר נשאל לאנג מדוע קרא לסרט "M" השיב "לכל אחד מאיתנו "M" בכף ידו". הכוונה הייתה לקווים המופיעים בכף היד, המראים לרוב באופן גס את צורת האות "M".

השחקנית הישראלית חנה מרון, שנחשבה ל"ילדת פלא", שיחקה בסרט בגיל 7 את הילדה ששרה את השיר הפותח את הסרט.

הדמות שגילם פיטר לורה בסרט היה תפקידו החשוב הראשון בקולנוע, ושימש כמנוף לקריירה שלו, שהמשיכה בהוליווד לאחר שנאלץ לעזוב את אירופה בשל יהדותו. מאז סרט זה שיחק לורה בתפקידי נבלים בלבד.

נאומו של לורה בסרט נוצל על ידי יוזף גבלס בסרט התעמולה הנאצי "היהודי הנצחי", סרט תעמולה אנטישמי חריף, המאשים את היהודים בדלדולה של הרוח הגרמנית באמצעות יצירת אמנות מנוונת. הסרט משתמש בנאומו של לורה בסרט "M" על מנת לזהות את העם היהודי עם נטיות רצחניות מעוותות, ועם סירובה של דמותו של לורה בסרט לקחת אחריות על מעשיה.

לאנג עצמו נאלץ אף הוא להימלט לארצות הברית. בשנת 1936 צילם בארצות הברית את סרטו האמריקאי הראשון "זעם", בו מסופר על נווד המגיע לעיירה בארצות הברית, נחשב בטעות לרוצח, ונעשה בו מעשה לינץ'. הנווד נמלט בחסות שרפה שפורצת, אך שב נחוש לנקום במעניו. סרט זה הוא הקרוב ביותר בו הגיע לאנג לאווירה המיוחדת ולהישגים האמנותיים של "M". לאנג שב לנושאים אלו במהלך הקריירה האמריקנית שלו, אך לא הגיע לאותה רמה של הישגים קולנועיים וויזואליים.

כיום נחשב "M" לאחד מהסרטים הטובים ביותר שנעשו אי פעם, והוא מופיע באופן תדיר ברשימות "מאה הסרטים הגדולים" שנערכות מעת לעת.

הסרט הופק מחדש בשנת 1951 בבימויו של ג'וזף לוסי, שהעביר את העלילה מברלין ללוס אנג'לס, אך נחשב לכישלון הן בקופות והן בביקורת.

• דני מוג'ה, אהבנו כל כך – 100 סרטי מופת, מפה - מיפוי והוצאה לאור, 2003, הערך "M (או: העיר מחפשת רוצח)", עמ' 15–17

מדיה וקבצים בנושא M בוויקישיתוף

• "M", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "M", באתר נטפליקס
• "M", באתר AllMovie (באנגלית)
• "M", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• "M", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
• "M", באתר אידיבי
• "M", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• M, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)