סמבה
 | |
| מקורות סגנוניים | מוזיקה אפריקאית ופורטוגזית, מקצב דתי (מֶסֵמבה) |
|---|---|
| מקורות תרבותיים | שנות העשרים המוקדמות של המאה העשרים בריו דה ז'ניירו |
| מוצא |
ברזיל  |
| כלים | תופים (קאישה, רֶפיניק, פאנדיירו, קויקה (cuíca), טימבל), אגוֹגוֹ (שרשרת פעמונים, סורדו), קָוַאקו (מעין גיטרה קטנה) |
| פופולריות מיינסטרים | מזוהה כסמל של ברזיל, הנגזרת בוסה נובה פופולרית בעולם המערבי. |
| תת-סוגות | |
| סמבה די רודה, סמבה די ברקה, סמבה קנסאו, סמבה אנרדו, ג'ונגו | |
| סוגות היתוך | |
| בוסה נובה, סמבה-רגאיי, סמבה-רוק | |
| נושאים קרובים | |
| ברזיל, הקרנבל בברזיל, קפואירה | |
  | |
סמבה (בפורטוגזית: Samba) הוא סגנון מוזיקלי וריקוד בברזיל. בעיני זרים הסמבה נחשבת לאחד הסמלים הלאומיים. מקור השם "סמבה" הוא כנראה מהמונח "מֶסֵמבה" (mesemba) - מקצב דתי שמקורו באנגולה. הסמבה היא חלק אינטגרלי מהקרנבל בברזיל, כאשר כל בית ספר לסמבה מכין "סמבה-נושא" (samba-enredo) למצעד בתי הספר לסמבה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתי ספר לסמבה שימשו קרקע לצמיחת קבוצות ומוזיקאים ונתנו לגיטימציה להתפתחות הסגנון.
עד תחילת שנות ה-20 של המאה ה-20 הייתה הסמבה מחוץ לחוק בגלל האופי הגס והמוחצן של הריקוד. הסמבה התפתחה בריו דה ז'ניירו (אז בירת ברזיל) בהשפעת מהגרים שחורים מבאהיה. בסוף שנות העשרים נפתחו בתי הספר הראשונים לסמבה, ובראשית שנות ה-30 הפכה הסמבה למקובלת ולחלק אינטגרלי מהקרנבל.
בתי הספר הראשונים לסמבה היו קטנים עם לא יותר מ-50 תלמידים שצעדו וחוללו לצלילי המוזיקה, בלי תלבושות מיוחדות. הקבוצות הללו נקראו: "blocos" ובתכנים שיצרו הם כללו גם נושאים מהדמיון ורעיונות נועזים. הקבוצה הראשונה, בשנת 1928 הייתה Deixa Falar. הקבוצה פעלה בפרבר בשם Estacio בריו דה ז'ניירו. לא חלף זמן רב והקבוצות הללו החלו לקיים מצעדים מאורגנים וגם תחרויות. התחרות הראשונה התקיימה בשנת 1932 בה ניצחה קבוצה בשם Mangueira.
ב-1935 הוכרו בתי ספר לסמבה באופן רשמי כ"מועדונים ליצירה".
לאחר מלחמת העולם השנייה נוצרו ארגונים גדולים של סמבה שזכו להתעניינות רבה מצד גורמים חברתיים וכלכליים במדינה. בשלב הבא גיבשו בתי הספר לסמבה זהויות ייחודיות שהתבטאו בסגנון המוזיקלי ובתלבושות, ובסמלים ודגלים ייחודיים. הסגנונות השונים בבתי הספר לסמבה היו נתונים להשפעות מסגנונות אחרים דוגמת בולרו, צ'ה צ'ה צ'ה ופוקסטרוט, עד כדי תפיסת מקום הסמבה. בקרב השכבות העניות המשיכה הסמבה לשמור על פופולריות.
בשנות ה-60 וה-70 חזרה הסמבה לתפוס את מקומה כריקוד הברזילאי הפופולרי ביותר כתוצאה ממהפכה בעולם הסמבה. לריקוד הוכנסו מושגים אסתטיים יותר, בתי הספר השקיעו יותר במראה, בתלבושות ובאביזרים, בדגלונים ובסממנים החיצוניים. נוצרה גם תחרות בין המלחינים, היוצרים ובתי הספר לסמבה. תחרות זו גדלה לממדים של מאבק יוקרה ומימון המתמצה בתהלוכת בתי הספר בזמן הקרנבל.
סמבה בקרנבל
[עריכת קוד מקור | עריכה]השירים שנכתבים לקראת הקרנבל עוסקים בפוליטיקה, נושאים חברתיים וחיי היום יום. הם מושמעים ברדיו מספר שבועות לפני הקרנבל וצוות מומחים מיוחד בוחר את הלהיט השנתי.
בימי הקרנבל מציג כל בית ספר את מיטב להיטיו, רקדניו ונגניו. התהלוכה נעה על קרונות משא עליהם נמצאים רקדני הסמבה והמתופפים רבים (תופי סורדו Surdo, תוף שני ראשים (מתופפים עם יד אחת ובעזרת מקל תיפוף), תוף סמבה בשם רפניקי (repinique), תוף יד) וכן נגני כלי הקשה. התזמורת מכונה בטריה (bateria).
בזמן הקרנבל בתי הספר מתחרים במספר קטגוריות: ריקוד, מוזיקה, מילות השיר, וההופעה הכוללת. הזכייה בתחרות נחשבת ליוקרתית מאוד.
תת-סוגים
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרטידו אלטו
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרטידו אלטו הוא למעשה "משפט" קצבי אשר לעיתים מנוגן ביחד או "על" מקצב הסמבה, מה שמיחס לו תת-ז'אנר בסמבה. הפרטידו אלטו ינוגן לרוב על פעמון פרה (קאובל) או פעמוני אגוגו (זוג או שלישייה של פעמוני פרה המחוברים יחד ומשומשים ליצירת מנגינות ומשפטים קצביים) במסגרת של תזמורת, או על חישוק של תוף הסנר כאשר המקצב מנוגן על מערכת תופים.
פאגוז'י
[עריכת קוד מקור | עריכה]פאגוז'י (pagode) היא סמבה שמנוגנת על ידי הרכב נגנים קטן יחסית ועם כלים שקטים יותר מהתופים הגדולים של הקרנבל כגון פנדיירו, טאנטאן, קוואקיניו, רפיקי דה מאו, קוויקה, טמבורין, אגוגו. בהרכבי פאגוז'י יש גם לרוב שירה והטקסטים הם במקרים רבים על אהבה, מוזיקה ויופיים של החיים.
סמבה דה ברקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סמבה-קנסאו
[עריכת קוד מקור | עריכה]גרסה רומנטית ואיטית של הסמבה, המושפעת ממקצבים דרום אמריקאים כמו הטנגו והבולרו ועוסקת בנושאים ליריים וטרגיים.
סמבה-אנרדו
[עריכת קוד מקור | עריכה]כינוי לסגנון הנגינה כמו שהוא מתבצע בקרנבל או על ידי בטוקדות. מנוגן עם סורדו(תופי בס), קאישה (תוף מצעד), רפיניקי, טמבורין, שוקאליו (שייקר), אגוגו, קוויקה, קוואקיניו וכדומה בסמבה אנרדו יש גם אלמנט של שירה ובתי הספר לסמבה מכנים את פועלם כסמבה אנרדו
נגזרות נוספות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בוסה נובה - סגנון פיוז'ן בין הסמבה לג'אז, מנוגן עם כלי נגינה אופייניים לג'אז, עם טונים וקולות רכים.
סמבה רגאיי (נקרא גם "סמבה דורו" או מוזיקת אָשֶה (axe)) - סגנון חדש יחסית (מאז 1985) שהחל להתפתח בסלבדור כמעין אלטרנטיבה לסמבה (שהפכה בזויה בעיני השחורים עקב השימוש בה בידי הלבנים). הסגנון כולל מקצבים קאריביים והשפעות מוזיקליות צפון-אמריקניות כמו ראפ והיפ הופ.
סמבה די רודה - ריקוד מסורתי מקובל בבהיה. מקובל גם כסגנון ריקוד במעגל הקפואירה.
ג'ונגו - ריקוד מסורתי מקובל בריו דה ז'ניירו.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כתבה על סמבה באתר למטייל
- כתבה על הזהות האפריקאית בסלבדור(הקישור אינו פעיל) במגזין "נוסעים בזמן"