שד (איבר)
 | |
 | |
| תמונה תלת־ממדית של שד. אפשר להקיש על התמונה ולסובב עם מקש שמאלי בעכבר לכל הכיוונים, כדי לראות את המבנה המדויק | |
| שיוך |
בית החזה, גוף האדם, גוף של ייצורים חיים, זוויג אנושי  |
|---|---|
| אספקה עורקית |
internal thoracic artery |
| ניקוז ורידי |
internal thoracic vein |
| תיאור ב |
המהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה |
| מזהים | |
| לטינית (TA98) |
mamma |
| טרמינולוגיה אנטומיקה |
A16.0.02.001 |
| TA2 (2019) |
7097 |
| FMA |
9601 |
| קוד MeSH |
A01.236 |
| מזהה MeSH |
D001940 |
| מערכת השפה הרפואית המאוחדת |
C0006141 |
  | |
| מבנה השד |
 |
| 1) בית החזה (כלוב הצלעות) |
| 2) שריר החזה הגדול |
| 3) אוניות |
| 4) פטמה |
| 5) עטרה |
| 6) תעלות |
| 7) רקמת שומן |
| 8) עור |
שָׁד הוא אחד מזוג איברים המצויים בגופם של בני אדם. בנשים, מכילים השדיים בלוטות חלב. השדיים הנשיים זהים במבנם ובתפקידם לבלוטות החלב המצויים בכל נקבות היונקים, אך שונים במראם ובמספרם. השדיים מרכזים את בלוטות החלב של האישה ומהווים לפיכך בלוטות חלב מורכבות; כל שד מכיל בין 10 ל-20 בלוטות חלב פשוטות הנפגשות כולן בפִטמה. השדיים נחשבים לסימני מין משניים, והם מתפתחים בדרך כלל בגיל ההתבגרות. הם מורכבים בעיקר משרירים ומרקמות שומן. בתרבויות שונות בעולם השדיים הנקביים מהווים סמל מיני.
מבנה השדיים
השדיים, חיצונית, הם איבר אלסטי בצורה כללית דמוית כיפה, כאשר על השד, במרכזו, נמצאת הפטמה, ומסביבה העטרה. צבע הפטמה והעטרה שונה מצבע הגוף, והוא משתנה מאישה לאישה ותלוי בין היתר בגוון העור. הגוון נע בין ורוד בהיר לחום כהה.
רקמת השד בנויה משלושה חלקים עיקריים:
- אוניות (Lobules) – בלוטות המייצרות חלב.
- תעלות או צינוריות (Ducts) – המקשרות את האוניות אל הפטמה ומובילות אליה את החלב.
- רקמת שומן (Stroma) – רקמה המקיפה את האוניות והצינוריות, ולמעשה ממלאת את התווך בשד.
מתחת לשד נמצא שריר החזה הגדול.
הנקה
ערך מורחב – הנקה
תפקידם הפיזיולוגי של השדיים הוא הנקת תינוקות. שדי האם מייצרים חלב בסוף תקופת ההריון ולאחר הלידה, המותאם להזנה אופטימלית של תינוק. את תהליך ייצור החלב מבקר הורמון החלב, פרולקטין, המופרש מבלוטת יותרת המוח.
כל אשה מניקה את תינוקה לתקופת זמן שונה, וחלק מהיולדות מעדיפות אף להימנע מהנקה כליל. נשים שלא מניקות (משלל סיבות שונות) עושות שימוש בתרכובות מזון לתינוקות (תמ"ל), המותאמות להזנת תינוקות וכוללות את מרכיבי חלב האם ככל שניתנים לייצור תעשייתי. את התמ"ל מכינים בבקבוק לתינוקות עשוי זכוכית או פלסטיק עם פטמת גומי או סיליקון כפקק. פטמת הבקבוק בנויה בצורה המדמה את פטמת השד.
סרטן השד
עקב המבנה הרקמתי שלהם נוטה להתפתח בשדיים סרטן השד לסוגיו. המחלה תוקפת כיום אחת מכל 9 נשים בשלב כלשהו של חייהן. גילוי מוקדם חיוני להצלת חיים, איחור באיתור עשוי להיות קטלני, בעיקר בשל נדידת תאים סרטניים דרך צינוריות החלב והלימפה אל הבלוטות הלימפטיות המצויות בבית השחי (אקסילה) ומשם לכל הגוף. אבחון מוקדם קריטי להצלת ממסטקטומיה (כריתת שד) ואף להצלת חיים.
השדיים כמושא לגירוי מיני
ברוב התרבויות לשדיים תפקיד מרכזי בפעילות המינית. שדיים ובפרט פטמות עשויים להיות בין האיברים המעוררים מינית. הם רגישים למגע שכן יש בהם עצבים רבים. מחקר העלה השערה שגירוי הפטמות מעורר מינית בגלל סמיכות האזורים במוח שקולטים מידע מהפטמות ומאיברי המין הנשיים.[1]
בטקסט ההודי העתיק קאמה סוטרה נשיכת השדיים וגירוד שלהם בציפורניים נחשבים מעוררים מינית. בזמן עוררות מינית השדיים עשויים להתרחב והפטמות עשויות להתקשות.
אצל אנשים רבים מראה הגוף הנשי, שהשדיים רכיב מרכזי בו, גורם להנאה אסתטית או אירוטית. מחקר שנערך באוניברסיטת ויקטוריה בוולינגטון הראה שהשדיים הם לעיתים תכופות החלק הראשון עליו מסתכלים גברים כשהם רואים אישה וכן שהזמן המוקדש להסתכלות על השדיים גדול משל שאר חלקי הגוף.[2]
השדיים בתרבות
ברוב תרבויות העת העתיקה נתפסו השדיים כסמל לפריון, ובתרבויות מסוימות אלות הפריון יוצגו כבעלות חזה שופע.[3] עם זאת, בחלק מהתרבויות גודל השדיים לא נקשר בפריון, וייצוגם היה פרופורציונלי ואף מינימלי ביחס לחלקים אחרים בגוף.[4]
השמרנות הדתית בימי הביניים צמצמה את היחס האומנותי לשדיים, אך לא העלימה אותו לחלוטים.[5] בתקופת הרנסאנס ציירו ופיסלו ציירים ופסלים רבים נשים שופעות חזה ושומן, כיוון שמודל היופי בתקופה זו הייתה נשים מלאות ושופעות. שדיים הופיעו אף בציורי המדונה והילד.[6] בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 הייתה תקופה ששדיים בינוניים-קטנים נחשבו למודל היופי, עקב השתנות מודל היופי לנשים רזות.
בתרבות המערבית המודרנית נתפסים השדיים כסמל יופי מיני ומושך. עקב כך שניתוחים פלסטיים לשינוי גודל ומבנה השד הפכו לדבר מקובל, יש נשים המנתחות את שדיהן לשם הגדלת חזה שהוא הניתוח הפלסטי הפופולרי ביותר, הקטנת חזה, הרמת חזה ועיצוב חזה. בהגדלת החזה מחדירים לשד שתל חזה, שמרקמו קרוב למרקם תאי השומן הטבעיים והוא נוח למגע.
החזייה, שהומצאה בתחילת המאה ה-20, היא בגד שנועד לשדיים.
שדיים בגברים
רקמת שד קיימת גם אצל גברים – לרוב רקמה מדולדלת. תופעה של הגדלת שדיים אצל גברים קרויה גינקומסטיה (Gynecomastia) – בדרך כלל מסיבה לא ידועה, אך גם עקב הפרעות הורמונליות שונות, או כתופעת לוואי של תרופות מסוימות. כ-1% מהלוקים בסרטן השד הם גברים, מהלך מחלה זו קטלני הרבה יותר אצל גברים מאשר אצל נשים.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- יורם שורק, למה השד השמאלי גדול יותר?, במדור "דברים שיורמים יודעים", באתר ארכיון האינטרנט (במקור, מאתר "nana10")
- מעיינה שנהר, שומו שדיים!, באתר Xnet, 21 בפברואר 2013
מיקה אלמוג, קיצור תולדות שדי, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2013
- שירלי כהן, אל שדיי, באתר פסיכולוגיה עברית, 10 בינואר 2016
הערות שוליים
- ^ Surprise finding in response to nipple stimulation, באתר cbs news, 5 באוגוסט 2011
- ^ Scientific proof that men look at women's breasts first and their face is almost last, באתר הדיילי טלגרף, 7 בספטמבר 2009
- ^ כמו ונוס מווילנדורף ואלת הנחש מכרתים
- ^ ראו צלמית אישה צבועה וצלמית אישה משנהב ששדיהן זהים בגודלם לעיניהן, אתר רשות העתיקות
- ^ ראה ציור מסביבות 1410, אצילה בודקת חזה של מועמדת לתפקיד מניקה, המאה ה-13, וציור נמפאה באגם מסביבות 1410-1414
- ^ Amy Licence, his story, her story: When breast wasn't best: Breastfeeding in Medieval and Tudor England, his story, her story, 2012-11-07
| סממנים חיצוניים בגוף האדם | ||
|---|---|---|
| ראש וצוואר | קרקפת • פנים • מצח • רקה • עצם הרקה • עין • אוזן • תנוך • לחי • אף • פה • שפתיים • לשון • שיניים • סנטר • גרגרת • עורף • גרון |  |
| גו | בית החזה • בית השחי • שדיים • פטמה • בטן • טבור • אגן • מותן • פות • פין • אשכים • גב • פי הטבעת | |
| יד | כתף • זרוע • מרפק • אמה • שורש כף היד • כף יד • אצבעות (אגודל, אצבע מורה, אמה, קמיצה, זרת) • ציפורניים | |
| רגל | עכוז • ירך • ברך • שוק • קרסול • כף רגל • סוליה (עקב, קשת, כרית) • אצבעות כף הרגל (בוהן) | |
| עור | שיער • שיער פנים • ריסים • גבות • שער הערווה | |
| פורטל גוף האדם | ||