ריאנצי

ריאנצי, אחרון הטריבונים (בגרמנית: Rienzi, der Letzte der Tribunen) היא אופרה בחמש מערכות מאת ריכרד וגנר אשר הלחין וגם כתב את הליברית.

סיפור המעשה של האופרה מבוסס על הרומן בעל השם הזהה מאת אדוארד בולוור-ליטון (Edward Bulwer-Lytton) משנת 1835.

ואגנר החל בכתיבת היצירה בחודש יולי 1838 וסיים אותה בנובמבר 1840. היא הוצגה לראשונה בדרזדן ב-20 באוקטובר 1842 ונחשבת להצלחתו המקצועית הראשונה של המלחין.

העלילה מבוססת על סיפור חייו של קולה די ריינצו, פוליטיקאי איטלקי פופולרי בן המאה ה-14 אשר שימש כטריבון, וחיזק את כוחו של העם הפשוט כנגד מעמד האצולה. שינויים בדעת הקהל ולחץ מצד הכנסייה גרמו להמון להפנות לו עורף ולפנות כנגדו, כאשר שיאם של האירועים מסתיים בשריפת הקפיטול ברומא כאשר בתוכו מתבצרים ריאנצי וחסידיו המעטים.

האופרה נפתחת בתרועת חצוצרה אשר מתבררת מאוחר יותר כתרועת הקרב של משפחת האצולה קולונה, כמנגינת התפילה של ריאנצי, ומסתיימת כמנגינת שיר לכת צבאי. זהו הקטע המוזיקלי המפורסם ביותר של האופרה כולה.

האציל אורסיני וחבריו מנסים לחטוף את אחותו של ריאנצי, איירין. האציל סטפאנו קולונה התומך בריאנצי מנסה למנוע מהם מלבצע את זממם. ריימונדו מנסה לשכנע את הצדדים לחדול מן המאבק. ריאנצי מופיע ומכריע את הקרב. הרומאים בני המעמד הנחות תומכים בריאנצי המגנה את האצילים. איירין ואדריאנו מגלים את אהבתם. העם מציע לריאנצי את כתר המלכות. הוא מסרב, ומוכן לשמש רק כטריבון עממי.

האצילים מעלילים על מותו כביכול של ריאנצי. באותו הזמן ריאנצי עורך קבלת פנים לקבוצת שגרירים. אורסיני מנסה לדקור את ריאנצי המוגן בשריון. אדריאנו מפציר בריאנצי לחוס על האצילים והוא נענה לבקשה.

האצילים מגייסים צבא לכיבוש רומא. בני המעמד הפשוט נזעקים, וכשריאנצי בראשם, הם מביסים את האצילים בקרב. סטפאנו אביו של אדריאנו נהרג, והוא נשבע לנקום את מותו אך ריאנצי מרגיע אותו.

תושבי רומא מתדיינים אודות משא ומתן המתנהל בין האצילים, האפיפיור וקיסר גרמניה. אדריאנו מתחזק בכוונתו לרצוח את ריאנצי כאשר זה מגיע למקום בלווית אחותו איירין. ריימונדו מודיע כי האפיפיור הטיל חרם על ריאנצי וכי תומכיו מסתכנים בנידוי. למרות תחינותיו של אדריאנו, מחליטה איירין להישאר עם אחיה.

ריאנצי נושא תפילה להתחזק בתמיכתם של בני רומא. הוא מנסה לשכנע את איירין להצטרף לאדריאנו למען ביטחונה אך היא מסרבת. אדריאנו נכנס לחדר ומזהיר את השניים כי ההמון עומד להבעיר את הקפיטול וכי חייהם בסכנה. ריאנצי מנסה לפנות להמון אך נענה במטר אבנים. הבניין מתמוטט ושלושתם נהרגים.

ריאנצי הייתה האופרה החביבה על אדולף היטלר. היטלר הושפע עמוקות מן המוזיקה ומתוכנה של האופרה כאשר צפה בה לראשונה בתקופת ילדותו בלינץ בערך בין השנים 1906-1907. לימים, טען באוזני ויניפרד ואגנר, כלתו של המלחין בעודם צופים בצוותא בהופעה: "כאן הכל התחיל". כפועל יוצא מכך הושמעה האופרה רבות באירועים השונים בתקופת התארגנותה המוקדמת של המפלגה הנאצית, ובכל הזדמנות רשמית בתקופת הרייך השלישי.

ההיסטוריון יואכים פסט טוען כי היטלר ראה בעצמו מעין התגלגלות עכשווית של דמות הגיבור ריאנצי, אשר מייצג את העם הפשוט, נלחם למענו, ומעדיף את המוות וההרס העצמי כאשר הוא חש כי העם מפנה לו עורף.

עקב ההקשרים הפשיסטיים שנקשרו בה בהשפעת התקופה הנאצית, האופרה כמעט ולא הושמעה בעידן שלאחר מלחמת העולם השנייה. למרות זאת בשנים האחרונות מנסים מארגני פסטיבל ואגנר בביירויט להחיות את ביצועי האופרה מחדש

מדיה וקבצים בנושא ריאנצי בוויקישיתוף