מפת מידבא
מפת מידבא היא רצפת פסיפס בכנסיית גאורגיוס הקדוש בעיר מידבא שבירדן. המפה, המתוארכת לתקופה שבין המאה השישית לשביעית, מתארת את ארץ ישראל על יישוביה המרכזיים. זוהי המפה הקדומה ביותר המוכרת לנו של ארץ ישראל, המפה היחידה של ארץ הקודש ששרדה מן התקופה הביזנטית,[1] והעדות החזותית המוקדמת ביותר לבנייתה של כנסיית הקבר בירושלים.
חשיפת המפה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1884, בעת שארכאולוגים שיחזרו כנסייה ביזנטית בעתיקות העיר מידבא, הנמצאת בעבר הירדן המזרחי, נחשפה רצפת פסיפס צבעונית אשר שימשה בכנסייה מן התקופה הביזנטית. לפי המחקר הארכאולוגי, הכנסייה בה נמצאה הרצפה הייתה בעלת צורת בזיליקה, בעלת טרנספט רחב יחסית, בדומה לכנסייה בטבחה. הפרסום המשמעותי הראשון של המפה נעשה בשנת 1897 על ידי הספרן המרכזי של לשכת הפטריארך היווני של ירושלים קליאופוס קוקילידס[2]. הוצאה מדעית ראשונה של המפה התפרסמה על ידי פלמר וגותה בשנת 1906.[3] המחקר האקדמי הראשון על המפה נערך על ידי מיכאל אבי-יונה, אשר פרסם את מחקרו בעברית בשנת 1953 ובאנגלית בשנה שלאחר כך[4].
תיארוך המפה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במפה מופיעות כנסיית הקבר וכנסיית הניאה. כנסיית הניאה נבנתה ב-549/550 (על פי לוחית שמצא במקום נחמן אביגד) וכנסיית הקבר נחרבה בשנת 614. לפיכך מתוארכת המפה בין 549 ל-614. מבנים שנבנו בירושלים לאחר 570 נעדרים מן המפה לכן נוטה המחקר לצמצם את תיארוך המפה לשנים 549-570.
לעומת זאת, הארכאולוג דן בהט מתארך אותה למאה השביעית או השמינית. [5]
מאפייני המפה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המפה משלבת תיאור גאוגרפי עם תיאור דתי של ארץ הקודש. התיאור מבוסס על חיבור ה"אונומסטיקון" של אוסביוס מקיסריה, על מפות דרכים מן התקופה הרומית ועל מדריכי צליינות שהוכנו עבור צליינים נוצרים[6]. המקומות במפה אינם מתוארים לפי קנה מידה אחיד, כי אם על פי חשיבותם הדתית - ככל שהמקום המתואר הוא חשוב יותר, כך הוא מתואר בצורה בולטת וגדולה יותר.
גבולות ארץ הקודש במפה משתרעים מצידון ועד תבאי שבמצרים. אולם החלקים הקיצוניים שלה לא שרדו. החלק ששרד ממוקם בספינה המרכזית של הכנסייה. כיוון התיאור של המפה הוא כלפי מזרח. המפה משלבת נקודות מבט שונות. העיר ירושלים, לדוגמה, מוצגת במבט מלמעלה בעוד שערים אחרות מתוארות בהיטל אלכסוני מן הצד. הכללת היישובים נעשתה על פי ציונם בכתבי הקודש. ירושלים, לדוגמה, מתוארת בקנה מידה הקרוב ל-1:1600, כמעט פי עשרה משאר חלקי המפה.
בין היישובים הנזכרים במפה נמנים שכם, יריחו, בית חגלה, גלגל, זכריה, שוכה, בית חורון, אמאוס, מודיעין, תמנתה, כפר רות, לוד, עין טב, יבנה, אשדוד, אשקלון, עזה ורפיח, וכן יישובים רבים בנגב, ובהם באר שבע, גרר, חלוצה, פטיש, בית הגדי ומעון.
תיאור העיר ירושלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיר ירושלים תוארה במרכזה של המפה, תוך יצירת עיוות בקנה המידה של המפה. בתיאור העיר הציגו יוצרי המפה אספקטים ריאליסטים ותיארו אותה עם התייחסות לאדריכלות הממשית של העיר. העיר מתוארת במבט מלמעלה, כשהיא נפרשת מן המרכז החוצה, סביב הרחוב העיקרי - הקארדו, אשר השתרע מצפון לדרום. לאורך הרחוב מתוארות שתי שדרות עמודים המוצגות בהיטל מן הצד ומלמעלה גם יחד. הרחוב מתחיל בשער סטפנוס הקדוש, אשר ניצב במקום שער שכם. לצד השער מופיעה רחבה גדולה ובה מצוין עמוד גדול. העמוד, אשר נבנה, כנראה, לכבודו של אדריאנוס והוא מהווה את מרכזה המדויק של המפה. ייתכן כי הסיבה לכך היא העובדה שהעמוד שימש כציון דרך משמעותי במפות דרכים רומיות[7].
הציון המשמעותי ביותר בתיאור העיר ירושלים הוא תיאור כנסיית הקבר. תיאור זה עיוות את מיקומה הממשי של הכנסייה בעיר והזיזו לכיוון דרום כדי להציגה כמרכזה של העיר. גם בתיאור סימבולי זה אנו יכולים למצוא מאפיינים ריאליסטיים, הידועים לנו מן המחקר הארכאולוגי של כנסיית הקבר כגון האטריום והמדרגות המוליכות אליו, מבנה הבזיליקה (ה"מרטיריון"), בעל הגג המשולש והרוטונדה, בה נמצא קברו של ישו[8].
בתיאור הקרטוגרפי של העיר במפה מודגש הרעיון של מרכזיותה של העיר בנצרות ואת תפיסתה כ"ירושלים השמימית" - כלומר תפיסת העיר כמרכזו של העולם.
הרחובות הראשיים במפת מידבא עוברים מצפון לדרום, ורק רחוב קטן במערב העיר מוליך מאחד השערים (שער יפו?) אל הקארדו, בציר מערב-מזרח. יש המבקשים לראות ברחוב זה רמז לדקומנוס המאפיין ערים קלאסיות אחרות, החוצה בדרך כלל את העיר ממערב למזרח. בפברואר 2010 נתגלה לראשונה חלק מרחוב זה, כאשר במהלך עבודות תשתית נחשף ריצוף של רחוב גדול מן התקופה הביזנטית בציר מזרח-מערב. הרחוב כוסה ברבות השנים בריצוף רחוב דוד, דבר המלמד כי תוואי הדרך באזור זה לא השתנה זה 1400 שנה לפחות.
הקארדו מאקסימוס והקארדו ולנטיס
[עריכת קוד מקור | עריכה]במפה נראים בבירור שני רחובות אורך, הקארדו המרכזי (קארדו מאקסימוס) המעוטר בשני טורי עמודים משער שכם עד אזור כנסיית הניאה והקארדו המזרחי (ה"משני" - קארדו ולנטיס) המצוין כבעל טור עמודים יחיד, לאורך ציר הטירופיאון. במקורות הכתובים מתואר הקארדו המרכזי כציר התנועה הראשי של התהלוכות הדתיות. לפי חפירות שנערכו בשנים 2005-2009 עולה כי ייתכן ואבחנה זו בין "קארדו ראשי" ו"קארדו משני" שגויה[9]. לפי הממצאים, רוחבו של הקארדו המרכזי 22.5 מ' והקארדו המזרחי רחב ממנו, 24 מ'. שני הרחובות דומים מאוד בדרך בנייתם - ציר תנועה מרכזי ולצידו "מדרכות", מאחורי אכסדרת עמודים. ממצאי חפירות הקארדו המזרחי ובעיקר אופן הנחת הרצפות (אלכסונית לציר התנועה) מביאים אותנו להסיק כי הקארדו המזרחי הוא הקארדו הראשי של איליה קפיטולינה שהמשיך בשימוש גם בתקופה הביזנטית עת הפך להיות קארדו משני. הקארדו המערבי (המרכזי) הפך לקארדו הראשי בתקופה זו מאחר שעבר בסמוך לכנסיית הקבר שהייתה מוקד הפולחן המרכזי בעיר הביזנטית, וסיומו בכנסיית הניאה גם כן שיפר את מעמדו. בחפירות הקארדו המזרחי התגלו בסיסי עמודים רק בצידו המערבי של הרחוב, באופן שמתאים לתיאור במפת מידבא, אך אין לפסול שהייתה שורה כזו גם מצידו המזרחי, על סמך רחובות דומים בערים אחרות. אמן מפת מידבא ביקש ככל הנראה להדגיש את מרכזיותו של הקארדו המרכזי שהיווה ציר קישור בין כנסיות ושימש לתהלוכות דתיות על פני הרחוב הזהה כמעט מבחינה פיזית, ששכן ממזרח לו, אך לא היה בעל שימוש דתי ומופיע, לכן, כ"משני". תוכנית העיר הביזנטית נסמכת ללא ספק על מודל העיר הרומית איליה קפיטולינה שהכתיבה את מהלך הרחובות ואופן תפרוסת היישוב העירוני של ירושלים הביזנטית.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה] |
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מיכאל אבי יונה, "מפת מידבא, תרגום ופירוש", ארץ ישראל ב, תשי"ג, עמ' 129-156
- ברקאי, גבריאל; שילר, אלי (עורכים), אריאל, כתב עת לידיעת ארץ-ישראל, גיליון 116, תמוז תשנ"ו, יולי 1996 (חוברת בנושא "ארץ-ישראל במפת מידבא"). סרוק באתר כותר (הספר בקטלוג ULI)
- Avi Yona M., The Madaba Mosaic Map, 1954, Jerusalem
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מהי מפת מידבא?, באתר אנציקלופדיה אאוריקה
- אתר מקיף אודות המפה
- חיים בן-דוד, לזיהוים של היישובים עיה ותראיס ממזרח לים המלח, קתדרה 93, ספטמבר 1999, עמ' 66-57
פנינה ארד, מפת מידבא - לְמה היא נועדה?, באתר הארץ, 15 ביוני 2021
- מיכאל אבי-יונה, מפת מידבא — תרגום ופירוש, ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, (1953 / תשי"ג), pp. 129-156 (50 pages), באתר JSTOR
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ירושלים לדורותיה, יחידה 4 (כתבו: זאב רובין, פנינה ארד), האוניברסיטה הפתוחה, תשע"ו – 2016, עמ' 110.
- ^ עותק גדול מימדים בכתב יד של המפה סמוך לעת גילויה שהוכן ביוזמת קלאופס קוקילידס, באתר אוסף המפות ע"ש לאור, הספרייה הלאומית, סריקת המפה זמינה לצפיה מתוך בנין הספריה הלאומית
- ^ P. Palmer and Hermann Guthe, Die Mosaikkarte von Madeba, Leipzig, 1906
- ^ ראו:Kuhnel Bianca, From the Earthly to the Heavenly Jerusalem, Harder, 1987, p. 90.
- ^ The Golden Gate and the Date of the Madaba Map
- ^ אבי-יונה, מיכאל, "מן ההלניזם עד ביזנטיון", בתוך: 6000 שנות אמנות בארץ-ישראל, כתר, ירושלים, 1986, עמ' 291.
- ^ ראו: Kuhnel Bianca, From the Earthly to the Heavenly Jerusalem, Harder, 1987, p. 92.
- ^ ראו: Kuhnel Bianca, From the Earthly to the Heavenly Jerusalem, Harder, 1987, p. 91.
- ^ שלומית וקסלר-בדולח, אלכסנדר און, "שרידי הקארדו המזרחי הרומי ברחבת הכותל המערבי - לסוגיית הקארדו הראשי והקארדו המשני בתקופה הביזנטית", קדמוניות 140, עמ' 130-131
