המסע למערב

המסע למערב
西遊記

מידע כללי
מאת	וו צ'אנג אן
שפת המקור	written Chinese language
סוגה	רומן
מקום התרחשות	סין
הוצאה
תאריך הוצאה	1592
סדרה
הספר הבא	A Supplement to the Journey to the West

המסע למערב (בסינית מסורתית: 西遊記; פין-יין: Xī Yóu Jì) הוא אחד מארבעת הרומנים הקלאסיים הסיניים. הספר פורסם במקור בעילום שם בשנות ה-90 של המאה ה-16 בתקופת שושלת מינג, אך מתחילת המאה ה-20 נהוג לייחסו לסופר ווּ צֶ'אנג אֵן. יש הטוענים שזהו הספר המוכר ביותר במזרח אסיה. הספר מוכר במערב בשם קוף (מאנגלית: monkey), מכיוון שתרגומו המפורסם של ארתור ויילי לאנגלית נקרא בשם זה.

הרומן הוא תיאור בדיוני ופנטסטי המבוסס על המסע ההיסטורי של הנזיר הבודהיסטי שוואנדזאנג להודו שממערב לסין בתקופת שושלת טאנג במטרה למצוא ולהביא לסין כתבי קודש בודהיסטים. על פי הוראותיו של גאוטמה הבודהה נתנה הבודהיסטווה גואן יין (דמות מיתולגית בודהיסטית הנחשבת לאלת חמלה) משימה זו לנזיר ולשלושת מלויו, ובתמורה לכך תמחל על חטאיהם. שניים משלושת המלווים הם דמויות פולקלוריות של חיות מואנשות הנקראות קוף (סוּן ווּקוֹנג), חזרזיר (ג'וּ בָּאגְיֵה), והשלישי הוא יצור על טבעי המכונה בן-החול (שָׁה ווּגִ'ינְג), אליהם חובר גם נסיך הדרקון בתפקיד חיית הרכיבה של הנזיר.

מלומדים אחדים משערים כי הספר מכיל סאטירה על יעילותו של הממשל הסיני בתקופה בה נכתב. הספר עושה שימוש במיתולגיה הסינית, בדת הסינית העממית, באגדות סיניות, ובפנתאון של דמויות מיתולוגיות מהדאואיזם והבודהיזם.

חלק מהפופולריות ארוכת השנים של הרומן נובעת מהעובדה שהוא פועל בכמה מישורים. הוא סיפור הרפתקאות, מקור לתובנה רוחנית, ואלגוריה נרחבת שבה המסע של קבוצה של עולי רגל להודו מייצגת את המסע האישי לקראת הארה.

הרומן כולל 100 פרקים שאותם ניתן לחלק לארבעה חלקים בלתי שווים. החלק הראשון, הכולל את פרקים 1–7, הוא לאמיתו של דבר סיפור מקדים עצמאי לגוף הסיפור העיקרי. חלק זה דן במעלליו הקודמים של סוּן ווּ–קוֹנג בלבד. קוף שנולד מביצת אבן, שלמד את אמנות הלחימה וסודות חיי הנצח, ובעזרת תחבולות וכוח רב עשה לעצמו שם כ"צ'י טְייֵן דה-שֶׁנְג" (齊天大聖) או "החכם הדגול בן מעלתם של השמיים". כוחותיו גדלו עד כדי כך שהשתוו לאלו של האלים החזקים (הטאואיסטים) של המזרח. הפרולוג מגיע לשיא במרד של קוף כנגד השמים, אשר לאחריו הצליח להשיג משרה בכירה בבירוקרטיה השמימית, אך אפילו אז כשהוכר כחכם הדגול בן מעלתם של השמיים בפני החצר השמימית, מעל באמון שנתנו לו, ולבסוף פתח במרד מחודש על השמיים, כאשר לבסוף היבריס מביא לנפילתו כשהבודהה מצליח ללכדו תחת הר למשך חמש מאות שנים.

רק לאחר סיפור מבוא זה מוצגת הדמות העיקרית לכאורה, ס'אֵן דְזָאנְג, המוכר גם כשוּאֶן-צאנג. בפרקים 8–12 מובאת הביוגרפיה שלו והרקע למסעו הגדול. בייאושו על אשר "ביבשת הדרומית האנשים הם חמדנים, תאוותניים, חסרי מוסר וחוטאים" מורה הבודהה לבודהיסטווה גואן יין לחפש בסין של שושלת טאנג אדם שייקח את הסוטרות של "הנשגבות והשכנוע לרצון טוב" בחזרה למזרח. חלק מהסיפור בחלק זה קשור בדרך בה הפך סאֵן דְזָאנְג לנזיר, כמו גם הגילוי כי בחייו הקודמים היה מכונה "ציקדה מוזהבת" והיה תלמידו השני של הבודהה. הסיפור מתאר כיצד נשלח סאֵן דְזָאנְג למסע עלייה לרגל להודו על ידי קיסר סין, טָאי דְזונְג משושלת טאנג שניצל קודם לכן ממוות בעזרת פקיד בחצר ממלכת המתים. קיסר סין גם מעניק לסאֵן דְזָאנְג את כינוי החיבה "טריפיטאקה" שמשמעו "שלושת הסלים", רמז לסלים בהם נמצאים כתבי הקודש, מטרת המסע. תחת שם זה (טריפיטאקה) מופיע הנזיר בהמשך העלילה.

החלק השלישי והארוך ביותר, הכולל את פרקים 13–99, הוא ספור הרפתקאות הבנוי מסדרה של אפיזודות והמשלב אלמנטים של סוגת מסעי החיפוש (כדוגמת המסע של יאסון בחיפוש אחרי גיזת הזהב) כמו גם של רומן פיקרסקי. המסגרת שסביבה בנוי הסיפור הוא מסעו של סאֵן דְזָאנְג להחזיר את כתבי הקודש הבודהיסטים מפסגת הנשר בהודו, אבל התוכן העיקרי הוא המאבק שבין תלמידיו של סאֵן דְזָאנְג לבין הפגעים השונים הנופלים בחלקו בדרכו.

התפאורה של חלק זה היא לכאורה האזורים המיושבים בדלילות לאורך דרך המשי בין סין להודו, כולל שינג'יאנג, טורקסטן, ואפגניסטן. בפועל הגאוגרפיה המתוארת בספר היא לחלוטין דמיונית; מהרגע שסאֵן דְזָאנְג נפרד מצ'אנג-אן, בירת שושלת טאנג וחוצה את הגבול (אי שם במחוז גאנסו), הוא מגיע לשממה של נקיקים עמוקים והרים נישאים, שכולם מאוכלסים על ידי שדים אוכלי בשר־אדם המתייחסים אליו כאל ארוחה פוטנציאלית, כשפה ושם בין אזורי הבר יש מנזר חבוי או עיר־מדינה הנשלטת על ידי מלך.

האפיזודות בחלק זה בנויות במידה רבה על פי נוסחה קבועה. האפיזודות כוללות 1–4 פרקים, ובהן בדרך כלל נשבה סאֵן דְזָאנְג וחייו בסכנה, באותו הזמן תלמידיו מנסים למצוא תחבולה (לעיתים קרובות אלימה) לשחרר אותו. למרות שחלק מהמצבים הקשים אליהם נקלע סאֵן דְזָאנְג נובע מסיבות פוליטיות וקשור לבני אדם, בדרך כלל רוב המצבים כוללים מפגשים עם שדים ומפלצות אוכלות אדם – שמתברר בדיעבד כי רבים מהם הם התגשמות ארצית של ישויות שמימיות.

פרקים 13–22 אינם נוהגים על פי מבנה זה בדיוק שכן תפקידם להכניס לסיפור את תלמידיו של סאֵן דְזָאנְג שהבודהיסטווה גואן יין משכנעת או מדרבנת אותם לפגוש את סאֵן דְזָאנְג ולשרת אותו בדרכו במטרה לכפר על חטאיהם מן העבר.

• הראשון הוא סוּן ווּ–קוֹנג (孫悟空) או קוף, לשעבר "החכם הגדול בן מעלתם של השמים", שנלכד על ידי בודהה משום שמרד כנגד השמים. הוא מופיע כבר בפרק 13. האינטליגנטי והאלים ביותר מבין תלמידיו של סאֵן דְזָאנְג הנוזף בו לעיתים תכופות בשל אלימותו. בסופו של דבר ניתן לשלוט בו בעזרת כיסוי ראש קסום מזהב שהבודהיסטווה הניחה על ראשו הגורם לו כאב ראש עז כשסאֵן דְזָאנְג מלמל מילות קסם מסוימות.
• השני, המופיע בפרק 19 הוא ג'וּ בָּאגְ'יֵה (豬八戒) מילולית, "חזיר שמונה עיקרי האמונה" מתורגם בדרך כלל כ"חזיר" או "חזרזיר". בעברו הוא היה המרשל טְייֵן פֶּנְג (天蓬元帥), מפקד הכוחות הימיים השמימיים, שהוגלה למלכות בני התמותה משום שחיזר אחר נסיכת הירח, צָ'אנְגי. חזרזיר מתאפיין בתיאבון בלתי נלאה לאוכל ומין, והוא מחפש תמיד דרכים להתחמק מחובותיו, אבל קוף דואג תמיד להחזירו למוטב.
• השלישי, המופיע בפרק 22 הוא מפלצת-הנהר שָׁה ווּגִ'ינְג (沙悟淨) שמו מתורגם כנזיר החול או "בן-החול". בחייו הקודמים היה מפקד בצבא השמים שתפקידו לשרת את הקיסר כל פעם שנסע במרכבתו הרתומה לעופות החול. הוא הוגלה למלכות בני התמותה משום שהפיל (ושבר) גביע בדולח של המלכה האם השמימית. בן-החול הוא טיפוס שקט ובדרך כלל מהימן, ניגוד לדמויות הקומיות של קוף וחזרזיר.
• ניתן למנות כתלמיד הרביעי את הנסיך השלישי של המלך־הדרקון אשר על הים המערבי, יוּ'לונְג סָאן-טאידזה, שנידון למוות משום ששילח בטעות אש בארמון והפנינה הגדולה של אביו עלתה באש. גואן יין משיגה לו חנינה תמורת הבטחתו לחכות לעולה הרגל. הוא מופיע לראשונה בפרק 15, אך כמעט שאינו מדבר, שכן במהלך הסיפור הוא משמש כסוס שעליו רוכב סאֵן דְזָאנְג.

בפרק 22 בו מופיע התלמיד האחרון, בן החול, גם מופיע הגבול הגאוגרפי, "נהר החול", שעל הנוסעים לחצות על מנת לעבור ל"יבשת" חדשה. פרקים 23–86 מתרחשים בשממה ומכילים 24 אפיזודות באורכים משתנים, כל אחת מאופיינת על ידי מפלצת מכושפת או קוסם מרושע. הרקע לאפיזודות כולל נהרות רחבים שאינם ניתנים לחצייה, הרים בוערים, ממלכה הנשלטת בידי נשים, מאורה של עכבישים מפתים, ותרחישים דמיוניים רבים אחרים. במהלך המסע, ארבעת התלמידים האמיצים חייבים להדוף התקפות של מפלצות שונות ומשונות על אדונם ומורם, סאֵן דְזָאנְג, ולחלצו מאסונות.

הספר מרמז שרוב האסונות הללו הם פרי גורל שנקבע מראש ו/או שתוכננו על ידי הבודהה, שכן למרות שמספר המפלצות התוקפות את הנזיר הוא גדול וכוחן רב, בשום מקרה לא קורה דבר לארבעת הנוסעים. כמו כן מתברר שחלק מהמפלצות הן חיות שמימיות, שהיו שייכות לבודהיסטוות, שנמלטו או שהן חכמים או רוחות טאואיסטיות. לקראת סוף הסיפור יש קטע בו בודהה מורה לקיים את האסון האחרון, שכן שׂוּ'אֵן דְזָאנְג רחוק כדי אסון אחד נוסף על מנת להשלים את שמונים ואחד האסונות הנדרשים על מנת להתמנות כבודהה.

בפרק 87 מגיע סאֵן דְזָאנְג סוף סוף לגבולות הודו, ופרקים 87–99 מציגים הרפתקאות קסומות על רקע ארצי (אם כי עדיין אקזוטי) יותר. לבסוף, לאחר שנאמר כי המסע נמשך ארבע עשרה שנים (אם כי בסיפור העלילה עצמו נמשכות כל האפיזודות יחד תשע שנים בלבד, מן הסתם הייתה כוונה להכין מקום לאפיזודות נוספות) הם מגיעים למטרתם, פסגת הנשר, מקום שהוא חצי אמיתי, חצי אגדה. שם בסצנה שהיא קומית ומיסטית בעת ובעונה אחת מקבל סאֵן דְזָאנְג את כתבי הקודש מהבודהה החי.

פרק 100, האחרון, מתאר בזריזות את החזרה לממלכת טאנג, ואת אחרית הדבר שבו כל נוסע מקבל פרס בדמות משרה בבירוקרטיה של השמים. קוף וסאֵן דְזָאנְג מגיעים לדרגת בודהה, בן החול ממונה לארהט, הדרקון ממונה להיות אחד משמונת הדרקונים השמימיים הבכירים, וחזרזיר, שכנגד מעשיו הטובים עמדה גרגרנותו, ממונה ל"מטהר המזבח" (כלומר אוכל את המנחות המוגשות על המזבח).

הספר נכתב במאה ה-16, ומבוסס על גרעין היסטורי אמיתי מהמאה השביעית. הנזיר שוואנדזאנג, היה נזיר חשוב מאוד בבודהיזם הסיני, משום שעלה לרגל למקומות הקדושים לבודהיזם בהודו וחזר לסין. נקודת המוצא והסיום למסע הייתה פגודת אווז הבר הגדולה בשיאן שבמחוז שאאנשי. שוואנדזאנג יצא למסע בן עשרים שנה מסין להודו, שעבר דרך פקיסטן ואפגניסטן, חלק הארי של מסעו נערך ברגל. כאשר הגיע להודו הוא ליקט אלפי כתבים בודהיסטיים קדושים והביאם עמו במסעו חזרה לסין. את שארית חייו הוא עשה בסין בתרגום כתבים אלו משפת סנסקריט לשפה הסינית, ביחד עם אנשים רבים נוספים. שוואנדזאנג חיבר ספר על מסעו, שמהווה מקור חשוב ביותר לחקר ההיסטוריה של הודו.

מאות שנים לאחר מותו נוצרו אגדות שונות על מסעו של הנזיר שוואנדזאנג להודו. באגדות אלו שונה היעד של הנזיר ומסעו נערך לא להודו, כי אם לגן עדן ושם בודהה עצמו נותן לו את הכתבים. המסע נהפך להיות למסע מיתולוגי. במסע זה עוזר לו קוף פלאי ושמו סון וו קונג לאורך כל הדרך. האגדות הרבות לבשו במאה ה-16 דמות של רומן, שבו הגיבור המרכזי הוא קוף. חלק מן החוקרים סוברים כי מקור דמותו של הקוף ברומן הוא באפוס המיתולוגי ההודי הראמאיאנה, שם גיבור הסיפור הוא האל-הקוף האנומן. התכונה המאגית הבסיסית של קוף היא יכולתו לפשוט וללבוש צורה, כמו כן יש באפשרותו לשכפל את עצמו 84,000 פעמים. שינוי הצורה הוא השפעה של הבודהיזם ההודי. 84,000 הוא מספר חשוב בבודהיזם ההודי ומתאר את מספר גלגולי הנשמות, מספר השרידים של בודהה ותכונות נוספות. קוף מסוגל אף לקפוץ למרחק 84,000 פרסאות.

• ניצן ויסמן תרגם את המהדורה האנגלית המקוצרת (כ-30 מ-100 הפרקים המקוריים) של הסינולוג האנגלי ממוצא יהודי ארתור ויילי (Arthur David Waley), שיצאה בשנת 1942 בשם Monkey: A Folk-Tale of China. תרגום זה לעברית יצא לאור שלוש פעמים בשמות שונים:
  • קוף, הוצאת אלישר, 1984^[1].
  • הטאו של קוף, הוצאת אסטרולוג, 1995.
  • המסע למערב (קוף), הוצאת אסטרולוג, 2004^[2].
• תרגום חלקי של הספר יצא בשם קוו צ'נג-אן (המאה השש-עשרה), קוף ודלעת הקסמים: אגדה סינית בציורים, ציירה: נגה ג'אנג שחר, תרגם מסינית ועיבד מאיר שחר, עם עובד, 2008^[3].

בנוסף למתואר עד כאן על הספר, הפופולריות של ספר זה הביאה גם להוצאת הצגות ספרים סרטים סדרות ואף משחקים בהשראתו או לחלופין לעיבודים מחודשים של ספר זה. כמו גם יצירות אמנות כציור מוזיקה ועוד. אחד הידועים ביותר הוא הזיכיון המצליח דרגון בול הכולל מאנגה אנימה משחקים ועוד, מעת אקירה טוריאמה. גם משחק Black Myth: Wukong נכתב בהשפעת הספר.

מדיה וקבצים בנושא המסע למערב בוויקישיתוף

• המסע למערב, באתר OCLC (באנגלית)
• המסע למערב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

ארבעת הרומנים הקלאסיים הסיניים
גדת המים • רומן שלוש הממלכות • המסע למערב • חלום החדר האדום