מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
- בעל ראיה חדה; שאינו עִוֵּר.
- ”וְשֹׁחַד, לֹא תִקָּח: כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים.“ (שמות כג, פסוק ח)
- ” וַיֹּאמֶר יהוה אֵלָיו, מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם; אוֹ מִי־יָשׂוּם אִלֵּם, אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר – הֲלֹא אָנֹכִי, יהוה?!“ (שמות ד, פסוק יא)[1]
- בעל שמיעה חדה; שאינו חֵרֵשׁ.
- ”שני אחים פיקחים נשואים לשתי אחיות, אחת פיקחת ואחת חירשת.“ (משנה, מסכת יבמות – פרק יד, משנה ד)
- ” וַיֹּאמֶר יהוה אֵלָיו, מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם; אוֹ מִי־יָשׂוּם אִלֵּם, אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר – הֲלֹא אָנֹכִי, יהוה?!“ (שמות ד, פסוק יא)[1]
- שמחשבתו בהירה וצלולה.
- (הלכה) אדם שהוא אחראי למעשיו, בעל זכויות וחובות בהלכה היהודית.
- המשמעויות הרחבות נובעות מהפועל פָּקַח ומשמעות התואר בבסיס הוא פָּתוּחַ.
- (2) מן מכתבי לכיש ניתן להבחין בביטוי עברי שהיה נפוץ בתקופת המקרא המופיע בצורת ציווי-"פקח אוזן...(עבדך)" בהוראת עדכֵּן!,סָפֵּר!
- ↑ בפסוק זה מופיעה המילה 'פיקח' בין שני ניגודיה (חרש ועור). אפשר לראות כאן דוגמא לתופעה שנקראת בפי חז"ל '"מקרא נדרש לפניו ולאחריו" (או בשמה הלועזי – תקבולת יאנוס).
- פתח, בפרט פתח עיניים או אוזניים.
- "וַתִּפָּקַחְנָה, עֵינֵי שְׁנֵיהֶם, וַיֵּדְעוּ, כִּי עֵירֻמִּם הֵם; וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת" (בראשית ג ז)
- "וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע, וַיֹּאמַר, יְהוָה, פְּקַח-נָא אֶת-עֵינָיו וְיִרְאֶה; וַיִּפְקַח יְהוָה, אֶת-עֵינֵי הַנַּעַר, וַיַּרְא וְהִנֵּה הָהָר מָלֵא סוּסִים וְרֶכֶב אֵשׁ, סְבִיבֹת אֱלִישָׁע" (מלכים ב ו יז)
- "ראית [רָאוֹת] רַבּוֹת וְלֹא תִשְׁמֹר פָּקוֹחַ אָזְנַיִם וְלֹא יִשְׁמָע" (ישעיהו מב כ)
- את הצירוף המקראי 'פְּקַח־קוֹחַ' - ”שְׁלָחַנִי לַחֲבֹשׁ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר וְלַאֲסוּרִים פְּקַח קוֹחַ“ (ישעיהו סא, פסוק א) פירשו רוב הפרשנים כמקביל לצירוף "פתח אסוריהם", ואכן חוקרים מצאו קשר השאול מן מצרית-מאוחרת (700-1355 לפני ספירת הנוצרים) לפיו תיבת קוֹחַ המקראית מקבילה היא למילה שנהגתה: 'קְּאַּה' (השוו: qꜣḥ) שמשמעותה שימשה בתקופה קדומה בהוראת קולר, וכפועל בהוראת לקשור ולפיכך הצירוף המיקראי 'פתח קוח' בהוראת: פַתח-קולר או התיר קשר [1] . אחרים פרשו "קוח" כשם המתקשר עם תיבת:"לָקוּחַ". כלומר, האסירים ישוחררו ויילקחו חזרה, או לחליפין ישוחררו מהמקום אליו נלקחו. מאידך גיסא, רד"ק ואחרים פירשו את "פקחקוח" כמילה אחת מן השורש פ-ק-ח המשמש בהוראת "פָּקח", 'שמוכפל' כדוגמת תיבת - 'פתלתל' (חמרמרת, צהבהב) [1].
- ↑ רד"ק, "ספר השורשים לרד"ק, שורש פקח". Hebrew Books, 15/10/2009.
- (פיקח על) הקפיד על ביצוע תהליך כלשהו.
- פתח וחשף.
- "מי שנפלה עליו מפולת--ספק הוא שם ספק אינו שם, ספק חי ספק מת, ספק נוכרי ספק ישראל--מפקחין עליו" (משנה יומא ח ה)
- "ר' יוסי בי ר' בון בשם רב חונא היה מפקח בגל ונתכוון להעלות צרור של זהובים עמו מותר" (ירושלמי שבת פרק יג הלכה ו)
- שהשגיחו עליו.
- מחירי הדירות בשוק מפוקחים על־ידי משרד השיכון.
- שפרקו אותו.
- גל האבנים פוקח אבן אחר אבן עד שפורק כולו.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
פקח
|
| הגייה* |
pakakh
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
פ־ק־ח, גזרת השלמים,ל"ג
|
| דרך תצורה |
משקל קַטָּל
|
| נטיות |
נ׳ פַּקָּחִית; ר׳ פַּקָּחִים; פַּקַּח־, ר׳ פַּקָּחֵי־
|
- אדם שתפקידו לפקח.
- הפקח העירוני השגיח על ניקיון הרחוב.
- ↑ Hebrew Words of Egyptian Origin/ A. S. Yahuda / Journal of Biblical Literature Vol. 66, No. 1 / Mar. 1947/ pp. 86
, מאת יחיאל מוהר)
