מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
אבל
|
| הגייה* |
aval
|
| חלק דיבר |
מילת חיבור
|
| מין |
|
| שורש |
א־ב־ל
|
| דרך תצורה |
משקל קְטָל
|
| נטיות |
|
- לשון המקרא מילה המקשרת בין חלקי המשפט בהבעת הסתייגות וניגוד.
- הלימודים האקדמאים קשים, אבל מספקים.
- ”וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן, וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק; וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם...“ (בראשית יז, פסוק יט)
- ”וַיַּעַן יוֹנָתָן וַיֹּאמֶר לַאֲדֹנִיָּהוּ: אֲבָל אֲדֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ דָּוִד הִמְלִיךְ אֶת שְׁלֹמֹה“ (מלכים א׳ א, פסוק מג)
- מילת ניגוד, צורה אחרת של בַּל 'לא'. קרוב אל בלי, בלתי. בלשון חז"ל משמשת בלשון אמת(השוה אמנם)
- מקביל באותו שימוש לאוגריתית bl,[1] ערבית بَلْ (בַּל).
- ↑ A Dictionary of the Ugaritic Language in the Alphabetic Tradition Gregorio del Olmo Lete, Joaquín Sanmartín, Wilfred G. E. Watson, page 218
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
אבל
|
| הגייה* |
evel
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
א־ב־ל
|
| דרך תצורה |
משקל קֵטֶל
|
| נטיות |
כ׳ אֶבְלוֹ
|
- צער על מותו של קרוב או אהוב.
- הבנים נמצאים באבל על מותו של אביהם.
- תקופה אשר בה אדם מתאבל על מותו של קרוב או אהוב.
- בהשאלה מן (1): תקופת מצוקה אשר ממשילים אותה לאבל של ממש.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
אבל
|
| הגייה* |
avel
|
| חלק דיבר |
|
| מין |
|
| שורש |
א־ב־ל
|
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
|
- אדם המצטער על מותו של אהובו, בעיקר קרוב משפחה מדריגה ראשונה.
- לשון המקרא כינוי לאדם המצטער על אשתו, על אחד מהוריו, על אחד מצאצאיו או על אח או אחות; במשך שבעת המים הראשונים שלאחר המיתה.
- בהשאלה מן (1): אדם המצטער על מצוקה או אסון כלשהו כל כך עד שממשילים אותו לאבל.
- פרופ' חיים רבין טוען לקשר קדום בין 'אבל' בהוראת דשא (בערבית-'הבּלָא' בהוראת מרעה-גמלים), לבין 'אבל' - בהוראת 'התייבש' ממנו נשתלשל השדה הסמנטי - צער.[1].
- ↑ חיים רבין / זוטות אטימולוגיות. תרביץ כרך לג, חוברת ב טבת תשכ"ד, 109-110
- לשון המקרא(יש לשכתב פירוש זה): היה בצער או נחרב
- ”אָבַל תִּירוֹשׁ אֻמְלְלָה גָפֶן נֶאֶנְחוּ כָּל שִׂמְחֵי לֵב“ (ישעיהו כד, פסוק ז)
- ”כִּי מִפְּנֵי אָלָה אָבְלָה הָאָרֶץ יָבְשׁוּ נְאוֹת מִדְבָּר“ (ירמיהו כג, פסוק י)
- ”אָבְלָה יְהוּדָה וּשְׁעָרֶיהָ אֻמְלְלוּ קָדְרוּ לָאָרֶץ וְצִוְחַת יְרוּשָׁלִַם עָלָתָה“ (ירמיהו יד, פסוק ב)
- ”שֻׁדַּד שָׂדֶה, אָבְלָה אֲדָמָה“ (יואל א, פסוק י)
- מילה מקראית, משמעותה נתונה בפרשנות. יש מפרשים לשון אבלות (כלומר האדם מצטער) ויש מפרשים לשון חורבן.
- יש הסבורים שתיבת "אֶבל" נוצקה מן השורש ב־ל־ה . תבנית מילה זו היתה ידועה גם בלשון באכדית, המילה abalu [1], משמעותה - "יבש". ראו גם: בליה, ו"גיל הבלות"[2]. השוו לעיל,גזרון אבל א'.
- ↑ זאב ויסמן, עולם התנ"ך: תרי-עשר א, , 2002, עמ' 40
- ↑ חיים רבין / זוטות אטימולוגיות. תרביץ כרך לג, חוברת ב טבת תשכ"ד, 109-110
יש להוסיף לדף זה את הערך: ב אָבֵל ב.
ערך בוויקיפדיה: אבלות