בין היסטוריה להיסטוריוגרפיה:
המחקר ההיסטורי על הפלסטינים במלחמת 1948
1
בפרספקטיבה של שבעים שנה
איתמר רדאי
מבוא
מלחמת 1948היא אחד האירועים המשפיעים והמעצבים ביותר בהיסטוריה
המודרנית של המזרח התיכון ,בראש ובראשונה עבור הישראלים והפלסטינים ,אך גם
עבור מדינות ערב השכנות והעולם הערבי בכללותו .אף על פי כן ,רוב ההיסטוריונים
הישראלים שכתבו על מלחמת העצמאות לא היו חוקרי מזרח תיכון .יתרה מכך,
הם לא קראו מקורות בערבית )וכמעט שלא עשו בהם שימוש באמצעות תרגומים(,
אלא התבססו על מקורות בעברית ובאנגלית ובאמצעותם תיארו גם את הצד הערבי.
הדברים נכונים עבור היסטוריונים "ישנים" כמו נתנאל לורך ,שחיבר את המחקר
המקיף הראשון בעברית על המלחמה ,וכן עבור היסטוריונים בולטים הפעילים כיום
דוגמת יואב גלבר ,דוד טל ובני מוריס ,שבעבודותיהם המקיפות על מלחמת 1948ועל
היווצרות בעיית הפליטים הפלסטינים בעקבותיה התבססו כמעט אך ורק על מקורות
באנגלית ובעברית 2.גם חוקרים "ביקורתיים" כמו אבי שליים או אילן פפה שניסו
לכתוב את קורות המלחמה מחדש תוך הענקת קול רב יותר לערבים ולפלסטינים,
3
התבססו בעיקר על מקורות ישראליים או בריטיים.
למרות העניין הרב שמלחמת תש"ח עוררה באקדמיה ובציבוריות הישראלית,
רוב חוקרי המזרח התיכון הישראלים הדירו רגליהם מחקר תקופה זו והיא הייתה
עבורם כמעט בבחינת "ארץ לא נודעת" )למרות יתרונם היחסי מבחינת הנגישות
1
2
בעקבות ספריהם של אליעזר טאובר ,דיר יאסין :סוף המיתוס ,תל אביב :כנרת ,זמורה־ביתן ,דביר ,2017 ,ועאדל
מנאע ,נכבה והישרדות :סיפורם של הפלסטינים שנותרו בחיפה ובגליל ,1956-1948 ,תל אביב :מכון ון ליר
והקיבוץ המאוחד.2017 ,
נתנאל לורך ,קורות מלחמת העצמאות ,תל אביב :מסדה ,תשי"ח; יואב גלבר ,קוממיות ונכבה :ישראל ,הפלסטינים
ומדינות ערב ,1948 ,אור יהודה :דביר ,תשס"ד; David Tal, War in Palestine, 1948: Strategy and Diplomacy,
London: Routledge, 2003; Benny Morris, The Birth of the Palestinian Refugee Problem, Cambridge:
;Cambridge University Press, 1987בני מוריס :1948 ,תולדות המלחמה הערבית־ישראלית הראשונה ,תל
אביב :עם עובד.2010 ,
3
Avi Shlaim, Collusion across the Jordan: King Abdullah, the Zionist Movement and the Partition of
Palestine, Oxford: Oxford University Press, 1988; Ilan Pappé, Britain and the Arab-Israeli Conflict,
1948-1951, New York: St. Martin’s Press, 1988; Ilan Pappé, The Making of the Arab-Israeli Conflict,
1947-1951, London: I.B. Tauris, 1992
120
איתמר רדאי
בין היסטוריה להיסטוריוגרפיה
למקורות בערבית( .אף המעטים מביניהם שהתמקדו בחקר הפלסטינים )תחום זנוח
למדי בשדה המחקר הישראלי של המזרח התיכון עד לאחרונה( ,כמו יהושע פורת
או משה שמש ,כתבו לרוב על התקופות שקדמו לשנת 1948או המאוחרות יותר,
ואפשר כי העדיפו להימנע מ"תפוח האדמה הלוהט" 4.עד לאחרונה חרגו מכלל זה
רק מאמריהם החלוציים של יוסף נבו ואברהם סלע ,שהיו הראשונים לעסוק בצד
5
הפלסטיני במלחמה.
יש לציין כי התמונה לא שונה בהרבה גם בקרב החוקרים הפלסטינים .אף על
פי שהנכבה היא האירוע המעצב העיקרי בזיכרון הקולקטיבי הפלסטיני ,בחרו רוב
ההיסטוריונים הפלסטינים הפעילים כיום )בעיקר בארצות המערב( ,לדוגמה בשארה
דומאני ) ,(Doumaniרשיד ח'אלדי ) (Khalidiויזיד צאיע' ) ,(Sayighלהתרכז בכתיבה
על תקופות מוקדמות או מאוחרות יותר 6.העדפה זו הייתה לרוב גם נחלתם של
חוקרים ממוצא מערבי שעסקו בחקר הפלסטינים ,כמו רוזמרי צאיע' ,טד סווידנבורג
) (Swedenburgאו זכארי לוקמן ) 7.(Lockmanיצאו מכלל זה רק עיסא ח'לף ),(Khalaf
שבחר להקדיש פרק אחד בספרו למלחמת ) 1948פרק שפורסם גם כמאמר( ,וח'אלדי
— שפרסם מאמר פרוגרמטי בעיקרו ,הקורא לחוקרים לעסוק בסיבות הפנימיות
לתבוסת הפלסטינים ,אך גם כיום הוא עדיין כמעט כקול קורא במדבר ,לפחות בין
החוקרים הפלסטינים 8.חוקרים בני הדור הקודם כוליד ח'אלדי וביאן נויהץ' אל־
חות עסקו בחקר 1948בעיקר מהזווית המדינית או התמקדו בבעיית הפליטים 9.כך,
4
5
6
7
8
9
יהושע פורת ,צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינאית ,1929-1918ירושלים :האוניברסיטה העברית
בירושלים ,תשל"א; יהושע פורת ,ממהומות למרידה :התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית ,1939-1929תל
אביב :עם עובד ,תשל"ט; משה שמש ,מהנכבה לנכסה :הסכסוך הערבי־ישראלי והבעיה הלאומית הפלסטינית:
,1967-1957באר שבע :אוניברסיטת בן־גוריון בנגב.2004 ,
יוסף נבו" ,הפלסטינים והמדינה היהודית בשנים ,"1948-1947בתוך יהודה ואלך )עורך( ,היינו כחולמים :קובץ
מחקרים על מלחמת הקוממיות ,תל אביב :מסדה ,1985 ,עמ' ;334-295אברהם סלע" ,הערבים הפלסטינים
במלחמת ,"1948בתוך משה מעוז וב"ז קדר )עורכים( ,התנועה הלאומית הפלסטינית :מעימות להשלמה? ,תל
אביב :משרד הביטחון ,1996 ,עמ' .203-115
ראו למשלBeshara Doumani, Rediscovering Palestine: Merchants and Peasants in Jabal Nablus, 1700- :
1900, Los Angeles: California University Press, 1995; Rashid Khalidi, Palestinian Identity: The
Construction of Modern National Consciousness, New York: Columbia University Press, 1997; Yezid
Sayigh, Armed Struggle and the Search for a State: The Palestinian National Movement, 1949-1993,
Oxford: Oxford University Press, 1997
;Rosemarie Sayigh, The Palestinians: From Peasants to Revolutionaries, London: Zed Books, 1979
Ted Swedenburg, Memories of Revolt: The 1936-1939 Rebellion and the Palestinian National Past,
Minneapolis: University of Minnesota Press, 1995; Zachary Lockman, Comrades and Enemies: Arab
and Jewish Workers in Palestine, 1906-1948, Berkeley: University of California Press, 1996
Rashid Khalidi, “The Palestinians and 1948: The Underlying Causes of Failure,” in Eugene Rogan
and Avi Shlaim (eds.), The War for Palestine: Rewriting the History of 1948, Cambridge: Cambridge
University Press, 2001, pp. 12-36; Issa Khalaf, “The Effect of Socioeconomic Change on Arab Societal
Collapse in Mandate Palestine,” International Journal of Middle East Studies 29/1 (1997), pp. 93-112
ביאן נויהץ' אל־חות ,אל־קיאדאת ואל־מא'ססאת אל־סיאסיה פי פלסטין ,1948-1917 ,ביירות :מא'ססת אל־
דראסאת אל־פלסטיניהWalid Khalidi, “Why Did the Palestinians Leave?,” Middle East Forum ;1981 ,
24 (1959), pp. 21-24; Walid Khalidi, “Plan Dalet: The Zionist Master Plan for the Conquest of
Palestine,” Middle East Forum 37/9 (1961), pp. 22-28
תשע"ט2019-
המזרח החדש נ"ח 121
העבודה העיקרית בערבית על מלחמת 1948הייתה ונותרה עד היום אל־נכבה ,מחקרו
המונומנטלי של עארף אל־עארף שנכתב בשנות החמישים ,אף על פי שלא נכתב לפי
10
כללי המחקר והכתיבה המקובלים בדיסציפלינה ההיסטורית המודרנית.
בשנים האחרונות חלה תמורה בהיסטוריוגרפיה הישראלית העוסקת במלחמת
,1948עם הופעתם של שלושה כיווני מחקר המשתלבים זה בזה :חקר ההיסטוריה
החברתית של המלחמה ,חקר החברה הפלסטינית ואימוץ המתודה המיקרו־
היסטורית 11.בניגוד לעבר ,אחדים מהמחקרים החדשים נכתבו בידי חוקרי ישראל
והמזרח התיכון ,לדוגמה הלל כהן ,תמיר גורן ואנוכי .זווית הראייה של חוקרים אלו
היא מקומית וממנה הם שואפים להסיק גם בנוגע לתמונה הרחבה יותר .לשם כך הם
עושים שימוש נרחב במסמכים ארכיוניים ,בעיתונות ,ביומנים ,בעדויות ובזיכרונות
בערבית 12.חלק מהמחקרים החדשים נעשו בשיתוף פעולה עם היסטוריונים וגאוגרפים
העוסקים בלימודי ישראל .כך למשל ספרם של אלון קדיש ,אברהם סלע וארנון גולן על
כיבוש לוד 13.חלק מהחוקרים ,לדוגמה מוסטפא עבאסי ומוסטפא כבהא ,הם ערבים
פלסטינים אזרחי ישראל ,ויתרונם היחסי בחקר המלחמה על פני חוקרים פלסטינים
14
אחרים הוא נגישותם למקורות בערבית ובעברית ,למשל מהארכיונים הישראליים.
שני הספרים שבמוקד מאמר זה משתלבים היטב במגמת העניין הגובר שמגלים
חוקרי המזרח התיכון בישראל ,יהודים וערבים כאחד ,במלחמת ,1948לצד הפנייה
לחקר החברה הפלסטינית ואימוץ המתודה המיקרו־היסטורית המקומית .שני
המחברים ,פרופ' אליעזר טאובר מאוניברסיטת בר־אילן וד"ר עאדל מנאע ממכון
ון ליר ,הם חוקרי מזרח תיכון ותיקים ומוערכים ,שעיקר עניינם המחקרי בעבר לא
היה מלחמת .1948טאובר עסק בעיקר בהיווצרותן של התנועות הלאומיות הערביות
ומנאע התמחה בהיסטוריה של ירושלים ופלסטין במאות השמונה־עשרה והתשע־
עשרה .מבחינה מתודולוגית במשך רוב דרכם המחקרית היו שניהם היסטוריונים
10
11
12
13
עארף אל־עארף ,אל־נכבה :נכבת בית אל־מקדס ואל־פרדוס אל־מפקוד ,ביירות וצידון :אל־מטבעה אל־עצריה,
.1959-1956
דוד טל" ,חזית ההיסטוריוגרפיה של חקר המלחמה הערבית־ישראלית הראשונה" ,עלי זית וחרב ט"ו ) ,(2015עמ'
.81
לאחרונה יצא לאור גם ספרו המעניין של דני רובינשטיין ,המתמקד בפרשת הקסטל ב־ 1948ובחייו של עבד
אל־קאדר אל־חסיני .הספר מוסיף ידע רב בתחום ,אך שייך לסוגת הכתיבה העיתונאית ולא ההיסטורית :דני
רובינשטיין" ,זה אנחנו או הם" :הקסטל וירושלים ,אפריל 24 :1948השעות שהכריעו את המלחמה ,תל אביב:
ספרי עליית הגג ,ידיעות אחרונות וחמד.2017 ,
אלון קדיש ,אברהם סלע וארנון גולן ,כיבוש לוד ,יולי ,1948תל אביב :משרד הביטחון ,תש"ס; הלל כהן ,צבא
הצללים :משת"פים פלסטינים בשירות הציונות ,ירושלים :הוצאת עברית ;2004 ,תמיר גורן ,חיפה הערבית
בתש"ח :עוצמת המאבק וממדי ההתמוטטות ,קריית שדה בוקר :מכון בן־גוריון ;2006 ,איתמר רדאי ,בין שתי
ערים :הערבים הפלסטינים בירושלים וביפו ,1948-1947 ,תל אביב :מרכז דיין ללימודי המזרח התיכון ומכון
וייצמן לחקר ישראלKobi Peled, “The Battle of Red Hill: A Little Known Episode of the 1948 ;2015 ,
War,” Journal of Palestine Studies 46/1 (2016), pp. 20-33
14מוסטפא עבאסי" ,צפת במלחמת העצמאות :עיון מחדש" ,קתדרה ) 107תשס"ג( ,עמ' ;148-115מוסטפא עבאסי,
"כיבוש נצרת :העיר הערבית ששרדה את המלחמה" ,עיונים בתקומת ישראל ) 20תש"ע( ,עמ' ;121-101מוסטפא
עבאסי" ,הקרב על עכו במלחמת ,"1948עלי זית וחרב י"א )תשע"ב( ,עמ' ;229-201מוסטפא עבאסי" ,כפר ג'יש
במהלך מבצע חירם" ,עלי זית וחרב ט"ז )תשע"ז( ,עמ' ;243-219מוסטפא כבהא ,הפלסטינים :עם בפזורתו,
רעננה :האוניברסיטה הפתוחה ,תש"ע.
122
איתמר רדאי
בין היסטוריה להיסטוריוגרפיה
"מסורתיים" שהסתמכו בעיקר על תעודות ומקורות ראשוניים בכתב 15.באמצעות
ניתוח ספריהם החדשים והשוואתם זה לזה ידגים וינתח מאמר זה את מצבה של
ההיסטוריוגרפיה של המלחמה כיום.
היבטים מתודולוגיים :היסטוריה שבעל פה
אליעזר טאובר הרחיב במשך השנים את תחומי המחקר שלו לאירועי מלחמת ,1948
אך הוסיף להסתמך בעיקר על מסמכים ארכיוניים ומקורות אחרים בכתב 16.ספרו
דיר יאסין :סוף המיתוס מהווה מבחינה זו חידוש .אומנם הוא פותח בהצהרה כי
מטרתו של ההיסטוריון היא "לכתוב את ההיסטוריה 'כפי שהיא בעצם קרתה' ,אם
להשתמש במילותיו של ליאופולד פון רנקה ,ובלי להתאים את העובדות לרצונו של
אף אחד מהצדדים המעורבים ] [...מטרת ספר זה היא אפוא לגלות מה באמת קרה
בדיר יאסין" 17,אולם התיעוד הארכיוני שפון רנקה ותלמידיו נהגו להסתמך עליו הוא
דליל מדי במקרה של אירוע בקנה מידה גאוגרפי מצומצם כדיר יאסין ,ולכן טאובר
נאלץ להסתמך במידה רבה על עדויות שבעל פה ,או במילים אחרות — על היסטוריה
אוראלית .הוא מוסיף ומעיד על ספרו" :באופן מפתיע ,ובניגוד למה שניתן היה
לצפות ,עדויות התוקפים היהודים והניצולים הערבים דומות מאוד ,ולעתים אפילו
כמעט זהות )בעצם ,הדבר לא אמור היה להפתיע ,משום ששני הצדדים היו שם כאשר
קרו הדברים( .לכן ,שיטת המחקר העיקרית של הספר היא לשלב את עדויות לוחמי
אצ"ל ולח"י מצד אחד ,והניצולים הערבים מצד שני ,לנרטיב משותף של האירועים,
18
על מנת להגיע לסיפור המלא והנכון".
מתודה אינטגרטיבית ,המשלבת מקורות מסוגים שונים ושפות שונות בדרך של
הצלבה וסינתזה ,כבר הפכה לאחד מסממני ההיכר של המחקר העדכני על מלחמת
19.1948לעומת זאת ,השימוש במקורות אוראליים היה במשך זמן רב שנוי במחלוקת.
היסטוריונים "מסורתיים" שעסקו בחקר המלחמה ,בעיקר ישראלים כמו בני מוריס,
טענו כי ערכן של העדויות הולך ויורד בחלוף השנים בגלל היטשטשות הזיכרון,
רכישת זיכרונות חדשים והטיות אידיאולוגיות וסדר יום פוליטי שנוספים במרוצת
15ראו למשל ;Eliezer Tauber, The Emergence of the Arab Movements, London: F. Cass, 1993 :עאדל מנאע,
אעלאם פלסטין פי אואח'ר אל־עהד אל־עת'מאני ,ירושלים :ג'מעית אל־דראסאת אל־ערביה.1986 ,
Eliezer Tauber, “The Army of Sacred Jihad: An Army or Bands?,” Israel Affairs 14/3 (2008), pp. 419- 16
445; Eliezer Tauber, Military Resistance in Late Mandatory Palestine: The Activities of the Jewish and Arab
Military Organizations as Reflected in the Reports of High Commissioner General Sir Alan Cunningham,
Ramat Gan: Bar-Ilan University Press, 2012
17טאובר ,דיר יאסין ,עמ' .10
18שם.
19ראו למשל גיא מעיין וראובן ארליך" ,מתודה אינטגרטיבית לחקר מלחמת — 1948המקרה של קרבות מאלכיה
)מאי־יוני ,"(1948היסטוריה ) 6תש"ס(,עמ' .138-97
תשע"ט2019-
המזרח החדש נ"ח 123
הזמן 20.לעומתם ,היסטוריונים פלסטינים שנאלצו לחקור את עברם ללא ארכיון
מדינה פלסטיני ,ללא כל גישה לארכיוני מדינות ערב מאותה תקופה ובצל אובדנם
של מסמכים רבים במהלך הנכבה )שרק חלקם הגיעו לארכיונים הישראליים( ,היו
מוכרחים להסתמך על מומחים להיסטוריה אוראלית .חוקרים אלו הבהירו את
חשיבותן של עדויות מסוג זה ,לצד ההסתייגויות ההכרחיות )רוב העדויות שפורסמו
או שזמינות במאגרים נגבו אומנם לפני שנים ,אך כבר אז ניתנו במרחק זמן של עשרות
שנים( ,וקבעו כי אי אפשר לכתוב היסטוריה פלסטינית מודרנית ללא שימוש במקורות
שבעל פה 21.טאובר מצטרף בספרו החדש ,במודע או שלא במודע ,דווקא להיסטוריונים
הפלסטינים .בדומה לטאובר ,גם מנאע — אף הוא כזכור "היסטוריון מסורתי" בעברו
— מצהיר כי הופתע מאיכותם של המקורות שבעל פה" :הופתעתי לגלות עד כמה
חד זיכרונם של המרואיינים בכל האמור באירועי הנכבה שחוו על בשרם" 22.מנאע
קובע כי ללא השימוש בעדויות אישיות "הפלסטינים במחקר ההיסטורי נותרים בגדר
אובייקט" ,והוא מזכיר כי גם "המסמכים הארכיוניים נכתבו בידי אנשים הנוגעים
בדבר ,לעתים מתוך אינטרס" 23.הוא אף מוסיף וטוען ,על דרך ביקורת ההיסטוריוגרפיה
הציונית ,כי "ההעדפה הגורפת של מסמכים ארכיוניים היא יותר מהטיה מתודולוגית.
בהיעדר מסמכים כתובים שמתעדים את האירועים במלחמת 1948ובשנים שאחריה
מנקודת המבט של הפלסטינים ,הזלזול המובהק של חוקרים בישראל בעדויות שבעל
פה וההתעלמות מהן מבטאות עמדה כוחנית" 24.ייתכן כי טענה כזו הייתה יכולה
להיות תקפה בעבר ,אולם אפשר כי מנאע נוטה להמעיט בחשיבותם ובערכם של
אותם מסמכים כתובים ממקורות פלסטיניים וערביים המתעדים את אירועי 1948
שנפתחו לעיון או פורסמו רק בעשורים האחרונים .בה במידה ,ייתכן כי נכונותו של
טאובר להשתמש במקורות אוראליים לחקר הצד הפלסטיני במלחמת 1948מעידה
על תחילתו של שינוי גישה במחקר הישראלי של מלחמה זו ,כל עוד מופגנת זהירות
25
מתבקשת בשימוש בעדויות שניתנו זמן רב לאחר מעשה.
Benny Morris, The Birth of the Palestinian Refugee Problem Revisited, Cambridge: Cambridge University 20
Press, 2004, p. 4
21
22
23
24
25
צאלח עבד אל־ג'ואד" ,למאד'א לא נסתטיע כתאבת תא'ריח'נא אל־מעאצר מן דון אסתח'דאם אל־מצאדר אל־
שפויה" ,בתוך מצטפא כבהא )עורך( ,נחו ציאע'ת רוא'יה תא'ריח'יה לל־נכבה :אשכאליאת ותחדיאת ,חיפה :מדא
אל־כרמל ,2006 ,עמ' .40-25
מנאע ,נכבה והישרדות ,עמ' .38
שם ,עמ' .34-33
שם ,עמ' .33
יש לציין בהקשר זה מחקרים היסטוריים־אנתרופולוגיים .ראו :אפרת בן זאב" ,הכפר הפלסטיני אג'זם ב־:1948
מבט היסטורי־אנתרופולוגי" ,המזרח החדש מ"ג )תשס"ב( ,עמ' Kobi Peled, “Oral Testimonies, ;82-65
Archival Sources, and the 1948 Arab-Israeli War: A Close Look at the Occupation of a Galilean
Village,” Journal of Israeli History 33/1 (2014), pp. 41-61; Efrat Ben-Ze’ev, Remembering Palestine in
1948: Beyond National Narratives, New York: Cambridge University Press, 2011
124
איתמר רדאי
בין היסטוריה להיסטוריוגרפיה
דיר יאסין :סוף המיתוס?
המאורעות שהתחוללו בכפר דיר יאסין ,במבואותיה המערביים של ירושלים ,ב־9
באפריל 1948והשלכות המאורעות עומדים במרכזם של מחקרים לא מעטים .בין
ההיסטוריונים הישראלים שכתבו על פרשת דיר יאסין היו בני מוריס ,יואב גלבר
ומחבר מאמר זה 26.מטבע הדברים ,עסקו בפרשה גם חוקרים פלסטינים ,ובהם שריף
כנאענה ונהאד זיתאוי ,שכתבו על הפרשה במסגרת סדרת הפרסומים של אוניברסיטת
ביר זית על הכפרים הפלסטינים שנחרבו ,וההיסטוריון הוותיק וליד אל־ח'אלדי,
שפרסם ספר בערבית העוסק בפרשת דיר יאסין 27.על פי המחקרים — עד לפרסום
ספרו של טאובר — בכפר התגוררו 750תושבים .ב־ 9באפריל 1948תקפו את הכפר
120איש מכוחות אצ"ל ולח"י וכבשו אותו בקרב שנמשך שעות אחדות .בהתקפה
נהרגו 4לוחמים יהודים ובין 100ל־ 110תושבים ערבים ,רובם לא לוחמים ,ובהם
גם נשים וילדים .במהלך הקרב נמלטו רוב התושבים מהכפר .כמה עשרות נשים
וילדים נתפסו בידי לוחמי אצ"ל ולח"י ,הוסעו לעבר העמדות הערביות מצפון לעיר
העתיקה ושם שוחררו .לפי עדויות אחדות ,לאחר הקרב הוצאו מספר גברים להורג.
מספר ההרוגים הרב ,ללא תקדים בשלב זה של המלחמה ,חולל זעזוע בציבור הערבי
ובהנהגתו בירושלים ובארץ ,הטיל אימה על הפלסטינים וזירז את בריחתם .לאחר
המאורע דווח על מספר הרוגים רב בהרבה — כ־ ,250ונפוצו שמועות ,מוגזמות
בחלקן ,על מעשי זוועה שביצעו התוקפים .ההנהגה הצבאית ,הפוליטית והדתית של
28
היישוב היהודי בארץ פרסמה הודעות גינוי לטבח.
ספרו של טאובר מוסיף גוף ידע נרחב לידוע עד כה על המאורעות .הספר הוא
ללא ספק החיבור המקיף ביותר שנכתב על פרשת דיר יאסין .המחבר מסביר כי בחר
בנושא זה והחליט לכתוב עליו ספר "לא רק משום שהפרשה והשלכותיה מצדיקות
זאת מבחינת חשיבותן ,אלא גם משום שהסיפור מורכב מכדי שיהיה ניתן לדון בו
כראוי במסגרת עמודים ספורים במאמר או בספר על מלחמת השחרור" 29.ואכן דומה
כי במאמציו לא הותיר אבן על אבן .טאובר חתר למצות את מגוון המקורות הקיימים,
ובהם מסמכי ארכיונים ,עיתונות בת הזמן ועדויות בעברית ובערבית שפורסמו או
הועלו לאתרי אינטרנט במשך השנים .בדומה להרודוטוס ,לא אחת הוא מביא דעות
מנוגדות בנוגע לפרטים שנויים במחלוקת .אולם שלא כ"אבי ההיסטוריונים" ,הוא
מסייג" :תמיד סיימתי עם פסיקה ברורה מהי הדעה הנכונה ,בליווי הסבר" 30.בהתאם
26
27
28
29
30
;Benny Morris, “The Historiography of Deir Yassin,” Journal of Israeli History 24/1 (2005), pp. 79-107
גלבר ,קוממיות ונכבה ,עמ' ;161-154איתמר רדאי ,הכוחות הבלתי סדירים וההתארגנות בקהילה הערבית באזור
ירושלים מראשית דצמבר 1947עד ה־ 19במאי ,1948עבודת מאסטר ,האוניברסיטה העברית בירושלים,2002 ,
עמ' ;107-97רדאי ,בין שתי ערים ,עמ' .125-123
שריף כנאענה ונהאד זיתאוי ,דיר יאסין :סלסלת אל־קרא אל־פלסטיניה אל־מדמרה ,ביר זית :ג'אמעת בירזית,
מרכז אל־ות'אא'ק ואל־אבחאת' ;1987 ,וליד אל־ח'אלדי ,דיר יאסין :אל־ג'מעה ,9.4.1948 ,ירושלים :מא'ססת
אל־דראסאת אל־מקדסיה.1999 ,
מוריס ,1948 ,עמ' ;149-147רדאי ,בין שתי ערים ,עמ' .125-123
טאובר ,דיר יאסין ,עמ' .10
שם.
תשע"ט2019-
המזרח החדש נ"ח 125
למתודה האינטגרטיבית ,הוא מתבסס בפסקאות רבות על מספר רב של מקורות,
המובאים בהערת שוליים אחת ,ומציין כי "כל משפט נשען בדרך כלל על מקורות
רבים" 31.בכך הולך המחבר ,מדעת או שלא מדעת ,בעקבותיה של קבוצת חוקרי
מלחמת תש"ח ושנותיו הראשונות של צה"ל שהתגבשה בראשית שנות האלפיים
32
באוניברסיטה העברית בירושלים סביב אלון קדיש.
מבחינה מתודולוגית ,הבחינה המדוקדקת של תופעות פרטניות בתוך מרחב
גאוגרפי מצומצם הייתה עשויה להציב את טאובר בתוך האסכולה של המיקרו־
היסטוריה ,או שילוב של שני סוגי המיקרו־היסטוריה לפי בראד גרגורי ):(Gregory
אפיזודית ,העוסקת בסקירה מדוקדקת של אירוע או של יחידה מנהלית או גאוגרפית
קטנה )לרוב כפר( ,ושיטתית ,העוסקת בשחזור מערכות יחסים בתוך יחידה
גאוגרפית מצומצמת בניסיון למצות את המקורות הקיימים 33.ואולם ,בניגוד למיקרו־
היסטוריונים ,השואפים להסיק מסקנות מן הפרט אל הכלל ,מטרתו העיקרית של
המחבר שונה .כפי שמעידה כותרת ספרו ,הוא חותר לנתץ את המיתוס )או המיתוסים(
שנכרכו לדעתו בפרשת דיר יאסין .בכך הוא גם מציב את עצמו בעמדה שונה מזו
של "האסכולה הירושלמית" של קדיש ותלמידיו ,הטוענים כי על ההיסטוריון מוטלת
חובה לנסות ולצמצם את השפעת המשתנים האידיאולוגיים והאישיים על תהליך
עבודתו ולהימנע ככל האפשר משיפוט אנכרוניסטי של מושאי מחקרו 34.מקריאה
מדוקדקת בספר עולה הרושם כי המחבר ,למרות יומרתו ללכת בעקבות רנקה ,העדיף
לעיתים כתיבה המשרתת יותר את ניתוץ המיתוסים ,כפי שאדגים להלן.
הספר מחולק לאחד־עשר פרקים .הפרק הראשון פותח בתיאור הכפר ויחסיו עם
שכניו היהודים .בפרק זה המחבר דן בשאלה כמה תושבים התגוררו בכפר ב־.1948
רוב המקורות גורסים כי בכפר חיו 800-700תושבים .אומדן זה מבוסס על הערכת
הממשל המנדטורי מ־) 1944לפיה חיו בכפר 610נפשות( ,על קצב הריבוי הטבעי ועל
עדויות נוספות 35.אולם המחבר אינו מקבל מספר זה וקובע כי בכפר התגוררו כ־1,000
תושבים .למרות הציון כי הוועדה הלאומית הערבית של ירושלים ביקשה ב־20
באפריל 1948תמיכה כספית ל־ 730ניצולים מדיר יאסין )כאמור ,מספר ההרוגים
היה כ־ ,(100טאובר טוען כי מספר התושבים היה "הרבה יותר מ־ 36."800בהמשך
מסתמך המחבר על תרשימי עצים גנאלוגיים זכריים של המשפחות בכפר שפורסמו
במחקרם של כנאענה וזיתאוי .לטענתו ,לבני שלושת עד ארבעת הדורות האחרונים
31שם.
32שגיא טורגן" ,מבוא" ,בתוך אלון קדיש )עורך( ,תש"ח ואילך :מחקרים של האסכולה הירושלמית על מלחמה,
צבא וחברה ,בן שמן :מודן ,2015 ,עמ' .11-7גילוי נאות :אני תלמידו של אלון קדיש והייתי חלק מקבוצה זו.
Giovanni Levi, “On Microhistory,” in Peter Burke (ed.), New Perspectives on Historical Writing, 33
Cambridge: Polly Press, 1992, pp. 95-98, 110; Brad Gregory, “Is Small Beautiful? Microhistory and
the History of Everyday Life,” History and Theory 38/1 (1999), pp. 102-103
34טורגן" ,מבוא" ,עמ' .9
35ראו למשל ח'אלדי ,דיר יאסין ,עמ' ,9המסתמך כאן על עבודתו המונומנטלית על הכפרים שחרבו )וליד
אל־ח'אלדי ,כי לא ננסא :קרא פלסטין אלתי דמרתהא אסראא'יל סנת 1948ואסמא שהדאא'הא ,ביירות :מא'ססת
אל־דראסאת אל־פלסטיניה.(1997 ,
36טאובר ,דיר יאסין ,עמ' .18
126
איתמר רדאי
בין היסטוריה להיסטוריוגרפיה
) 469במספרם( שחיו עד 1948ונמנו עם ההרוגים במתקפה ,יש להוסיף נשים וילדים
קטנים שלא נכללו בתרשימים ,ולכן יש "להכפיל את המספר הזה פי שניים ואולי
אפילו יותר" ,ומכאן לדעתו נראה שמספר תושבי הכפר היה 1,000בקירוב 37.יש לומר
כי דרך חישוב זו היא יוצאת דופן ,שהרי אי אפשר לדעת כמה מהאנשים המופיעים
באותם תרשימים רב־דוריים עדיין חיו ב־ 1948וכמה ילדים לא נכללו בהם ,ועל כן
לא ברור מדוע נקב דווקא במספר אלף )הסיבה האפשרית לכך מתבררת רק בהמשך
הספר(.
בהמשך הפרק הראשון מתאר טאובר את יחסי הכפר עם שכניו היהודים בתקופת
המנדט ובשנים שקדמו לה ,אך נראה כי תיאור זה נכתב בדרך של "קריאה לאחור"
מהאירוע ההיסטורי של התקפת האצ"ל והלח"י והמניעים האפשריים לה .כך למשל
הוא מספר על "מתקפה כוללת" שתכננו כמה מבני הכפר ב־ 1914על השכונה החדשה
גבעת שאול שהוקמה בשכנותם ,על אדמות שנרכשו מתושבי דיר יאסין וליפתא.
כפריים חמושים באקדחים ונשק קר תקפו את השכונה ושדדו ופצעו אחדים מתושביה
ובהם יוסף צבי גולדשמידט )שבנו יהושע היה קצין המבצעים של אצ"ל בירושלים
ב־ .(1948הצבא העות'מאני חש לעזרה ופתח באש על הכפר .לאחר שמנהיג המתקפה
הוסגר לידי הצבא ,הוא הועמד למשפט צבאי והוצא להורג בירייה 38.זהו מקרה יוצא
דופן במערכת היחסים בין יהודים לערבים באזור לפני מלחמת העולם הראשונה
מבחינת רמת האיבה והאלימות ,רמת הארגון של התוקפים ותגובתם החריפה של
השלטונות .עם זאת ,בספרי ההיסטוריה של התקופה ובעיתונות היומית בת הזמן לא
נמצא כל זכר למאורע .המחבר מסתמך כאן באופן בלעדי על עדויות מהצד היהודי
שניתנו לאחר עשרות שנים ,וייתכן שהתיארוך שעלה בהן שגוי וכי התיאור מתייחס
למעשה לאירועים בשנות העשרים המאוחרות — שנים שהתאפיינו בהתדרדרות יחסי
יהודים־ערבים .ואכן ,בהמשך המחבר מספר כי בחג שמחת תורה בשנת 1927חזרו
תושבים מדיר יאסין ותקפו את גבעת שאול )נפצעו שישה ,לדעתו אולי יותר( .לאחר
ההתקפה פנה ועד השכונה לוועד העיר היהודי וביקש לתבוע מהשלטונות להעניש
את הפורעים ולהציב שוטרים בין השכונה והכפר 39.אלא שהמחבר אינו מזכיר כאן
ה"צלְ חה" )הסכם פיוס בין שני צדדים לסכסוך על פי המשפט המנהגי השבטי(
את ֻ
שנערכה לאחר מכן באמצעות ועד העיר בין תושבי דיר יאסין וגבעת שאול .תושבי
דיר יאסין התנצלו ושילמו הוצאות ריפוי לפצועים והוצאות על משפט )שהתבטל
40
לאחר מכן בעקבות הסכם הפיוס(.
באוגוסט 1929נטלו עשרות תושבים מהכפר חלק בהתקפות על השכונות
היהודיות הסמוכות ,ובהן גבעת שאול .לפי הלל כהן ,בהתקפות אלו נהרגו יהודי
אחד ובריטי אחד ואף היו כמה פצועים יהודים ובריטים 41.למאורעות תרפ"ט הייתה
השפעה עמוקה על מאורעות תש"ח ,כפי שציין כהן .איש אצ"ל יהושע אופיר תיאר את
37
38
39
40
41
שם.
שם ,עמ' .20
שם ,עמ' .21-20
דבר )תל אביב( 8 ,בנובמבר .1927
הלל כהן ,תרפ"ט :שנת האפס בסכסוך היהודי־ערבי ,ירושלים :כתר ,2013 ,עמ' .203-202
תשע"ט2019-
המזרח החדש נ"ח 127
מאורעות דיר יאסין מנקודת ראותו של הארגון וטען כי קצין המבצעים גולדשמידט
הוא שהציע לתקוף את דיר יאסין .לדבריו ,גולדשמידט הושפע מזיכרונות ילדותו ואף
מדברי אביו ,שלפי גרסה זו אמר לו בדברי הפרידה ערב הקרב "זכור את אשר עוללה
לנו דיר יאסין" ,בדומה לפסוק המקראי "זכור את אשר עשה לך עמלק" .אולם יש
כמובן לקחת בחשבון כי אופיר כתב את דבריו כמה שנים לאחר מעשה ,אולי באופן
אפולוגטי 42.על פי טאובר ,בתקופת המרד הערבי בשנים " 1939-1936מורדים בני
הכפר תקפו את השכונות היהודיות והרגו יהודים" 43.לפי בדיקתי ,בעיתונות העברית
בת הזמן דווח על מקרה רצח אחד שבו העקבות הובילו לכפר ונמצא בו האקדח
ששימש לרצח ,ועוד שני מקרים של רצח או פציעה קשה שבהם נחשדו תושבים
מהכפר .כל המקרים התרחשו בסביבת הכפר .במקרה אחד לא היה ברור אם הרוצחים
באו מדיר יאסין או מהכפר עין כארם .במקרים אחרים נורו יריות מהכפר על השכונות
היהודיות באזור ,ללא נפגעים .היו גם מקרים שבהם מורדים תקפו תושבים בכפר
ופעם אחת תקפו מורדים תושבי הכפר את שכניהם ,שכנראה התנגדו למעשיהם
)בעיתונות הערבית־פלסטינית לא מצאתי אזכורים לאירועים אלה( 44.מכך עולה כי אכן
בתקופת המנדט יחסם של תושבי דיר יאסין לתושבי גבעת שאול היה עוין לעיתים ואף
אלים ,בעיקר בתקופות של מתיחות בין העמים .אך הם לא ערכו בשכניהם טבח חסר
הבחנה בדומה למקרי הטבח שאירעו ב־ 1929בחברון ובצפת ,או דומה לזה שביצעו
באותה עת תושבי הכפר השכן קאלוניא בשכניהם היהודים במוצא 45.גם להערכתו
של טאובר ,לגולדשמידט היו "נימוקים נכבדים יותר" להתקפה על דיר יאסין מאשר
46
חיסול החשבון ההיסטורי.
עוד נידון בפרק הראשון הסכם אי־הלוחמה שחתמו בינואר 1948תושבי דיר
יאסין וגבעת שאול בנוכחות נציגי "ההגנה" והסוכנות היהודית .ההסכם היה שברירי,
ולפחות במקרה אחד נפתחה מדיר יאסין אש על השכונות היהודיות השכנות )המחבר
אינו מזכיר נפגעים .חילופי אש אקראיים בין מקומות יישוב ערביים ויהודיים היו
תופעה רווחת בתקופת המלחמה הבין־קהילתית ,מדצמבר 1947עד מאי .(1948נראה
כי מנהיגי הכפר השתדלו לקיים את ההסכם ,ובכל אופן מנעו מלוחמים פלסטינים,
עיראקים או סורים להגיע לכפר ,ועל כן לא היו בכפר לוחמים זרים במספר ניכר,
47
כפי שהאמינו לדברי המחבר לוחמי אצ"ל ולח"י בגלל דיווחים ושמועות מוטעות.
המחבר מעריך כי בדיר יאסין היו 80-70לוחמים מקומיים חמושים ברובים ,תת־
מקלעים אחדים ,שני מקלעי ברן ורימוני יד .בכפר נעשתה גם עבודת ביצורים ,כולל
חפירת תעלה עמוקה לרוחב הדרך המובילה לכפר .לא ברור מה ידעו על כך התוקפים:
42
43
44
45
46
47
יהושע אופיר ,על החומות :הארגון הצבאי הלאומי במערכות תש"ח בירושלים ,תל אביב :מכון ז'בוטינסקי,
תשי"ד ,עמ' .49
טאובר ,דיר יאסין ,עמ' .22
"חיים נקע נרצח בקרית משה בירושלים" ,הבקר )תל אביב( 13 ,ביוני ;1938דבר 6 ,בינואר ;1938הבקר 6 ,בינואר
.1938
כהן ,תרפ"ט ,עמ' .296-265
טאובר ,דיר יאסין ,עמ' .45
שם ,עמ' .30-23וראו :אורי מילשטיין ,עלילת דם בדיר יאסין ,תל אביב :המדרשה הלאומית ,2007 ,עמ' .32-29
128
איתמר רדאי
בין היסטוריה להיסטוריוגרפיה
המחבר כותב כי "לאצ"ל וללח"י לא היה כל מידע מוקדם על כמויות הנשק שבידי
הכפריים" 48,אבל במקום אחר הוא מציין כי "מכיוון שמתכנני ההתקפה האמינו שיש
בדיר יאסין מתנדבים זרים רבים ,הם גם קיוו למצוא בכפר כמויות נכבדות של כלי
49
נשק ותחמושת".
חלקים מהפרקים הראשון והשני מיוחדים לדיון בהחלטה לתקוף דווקא את
דיר יאסין ובהכנות להתקפה .האישור שנתן להתקפה מפקד ההגנה בירושלים דוד
שאלתיאל ,גם אם באי־רצון ,ידוע זה כבר ,אבל המחבר מוסיף כאן פרטים חדשים
ומעניינים על מידת התיאום מראש בין ההגנה לתוקפים ,למרות ההסכם שנחתם
בינואר שתואר לעיל 50.המחבר מציין סיבות אחדות להתקפה ,ובהן הסברה של אנשי
אצ"ל ולח"י כי במקום נמצאים כוחות זרים ,הרצון לקחת שלל )אותו הוא מציג
בעיקר כצורך באספקה שוטפת ,למרות שהכפר היה מבוסס כלכלית ותושביו צברו
רכוש רב למדי( וגם מניע פוליטי :להרחיב את המלחמה במידת האפשר כדי למנוע
חלוקה ובינאום ירושלים ,שכן דיר יאסין נכלל בשטח שיועד לאזור הבינלאומי לפי
תוכנית החלוקה .מטרה נוספת הייתה כיבוש כפר ערבי כדי "להוכיח שהיהודים
יכולים וצריכים לכבוש אזורים ערביים ,ולא להסתפק בהגנה בלבד 51."...הוא מביא
כלשונם גם את דבריו של קצין המבצעים גולדשמידט ,שהציע לתקוף את דיר יאסין
בין היתר כי "הכפר היה גם חוליה חשובה בין ערביי הר חברון לקסטל ,דרך בית לחם,
בית ג'אלא ,מאלחה ועין כארם .בזכות מיקומו האסטרטגי הוא שימש עמדה קדמית
למצור הערבי על ירושלים .יתרה מזו ,הכפר חלש על הקילומטרים 4עד 6של הכביש
מירושלים לתל אביב ,והיה יכול להפריע לתגבורות יהודיות למוצא ולקסטל .מכיוון
שכך ,כיבושו ירים תרומה חשובה למערכה לשבירת המצור ויפחית את הלחץ הערבי
52
על הקסטל".
אפשר שגולדשמידט אכן העלה טיעונים אלו ,אבל אין להיסטוריון כל סיבה לקבל
אותם כלשונם .דרך הגישה הערבית לקסטל ,שמערכה עליו ניטשה במשך ימים אחדים
לפני כיבוש דיר יאסין ,לא עברה דרך דיר יאסין ,אלא מקטמון דרך מאלחה ועין כארם,
או מצפון דרך בית סוריכּ .לקרבות הקסטל לא הגיעו כמעט תגבורות מהר חברון,
53
למעט לוחמים שנמצאו כבר קודם לכן בירושלים ,כמו אבראהים אבו דיה ואנשיו.
בכל מקרה ,דיר יאסין לא נמצא על אם הדרך מחברון לקסטל .הכפר שכן בקצה דרך
ללא מוצא במרחק של למעלה מקילומטר בקו אווירי מכביש ירושלים-תל אביב .רק
שבילים הרריים הובילו במורד התלול לעבר הכביש ,שהיה מחוץ לטווח הנשק הקל
שהיה בידי תושבי הכפר .שכונות יהודיות חלשו על הדרך היחידה שהובילה לכפר,
48
49
50
51
52
53
טאובר ,דיר יאסין ,עמ' .32
שם ,עמ' .47
שם ,עמ' .54-52יצחק לוי" ,לויצה" ,שהיה מפקד שירות הידיעות )ש"י( של ההגנה בירושלים ב־ ,1948כתב
לימים על פרשת דיר יאסין בספרו המקיף בעל האופי המחקרי :יצחק לוי ,תשעה קבין :ירושלים בקרבות מלחמת
העצמאות ,תל אביב :מערכות ,1986 ,עמ' .345-340לפי עדותו ,הוא מחה בפני שאלתיאל על הפרת ההסכם.
טאובר ,דיר יאסין ,עמ' .48-47
שם ,עמ' .45
רדאי ,הכוחות הבלתי סדירים ,עמ' .88-85
תשע"ט2019-
המזרח החדש נ"ח 129
כפי שניתן לראות היטב במפות המובאות בספר )למשל בעמ' .(16צעירים אחדים
מדיר יאסין אכן השתתפו בקרבות על הקסטל ב־ 8-6באפריל ,עד יום לפני ההתקפה
על הכפר ,אך תרומתם למצור על ירושלים )שהמאמץ הערבי לבצעו התרכז עד ראשית
אפריל באזור באב אל־ואד ולא בקסטל( הייתה שולית ביותר 54.שאלתיאל ניסה תחילה
להניא את אנשי אצ"ל ולח"י מהתקפה על דיר יאסין והציע להם לתקוף את הכפר
הגדול עין כארם או את קאלוניא ,שבניגוד לדיר יאסין שכן מטרים ספורים לצד הדרך
לתל אביב ותושביו נטלו חלק משמעותי במלחמה .אבל נראה כי אנשי האצ"ל והלח"י
סברו שלהתקפה על דיר יאסין תהיה משמעות רבה יותר מבחינה פסיכולוגית וכי הוא
55
ייכבש בקלות ,כפי שמציין המחבר.
הפרקים השלישי והרביעי עוסקים בקרב על הכפר ומתארים אותו באופן מפורט
ביותר ,כולל תיאור טופוגרפי ושמות המעורבים ,יהודים וערבים .המחבר אינו חוסך
מהקוראים פרטים קשים ,אך מציין כי לפי עדויות תושבי הכפר עצמם לא התרחשו
במקום מעשי אונס 56.טאובר הסיק כי ההרג לא היה מתוכנן מראש ,ובעקבות מחקרים
קודמים מציין כי התוקפים אף השתמשו במערכת כריזה וקראו לתושבים לנוס
מהכפר ,אם כי מערכת זו יצאה מכלל פעולה כבר בראשית ההתקפה .הפרק החמישי
עוסק בהתערבותו של כוח פלמ"ח לטובת אנשי אצ"ל ולח"י במהלך הקרב .הפרק
השישי מתאר את מחיר הדמים שגבתה ההתקפה משני הצדדים .הפרק השביעי עוסק
בשבויים שנלקחו במקום ,כמאתיים לדעת המחבר 57.רוב התושבים הצליחו להימלט
במהלך הקרב .השבויים ,כולם נשים וילדים ,הובלו לעבר העמדות הערביות מצפון
לעיר העתיקה בירושלים ושוחררו שם .הפרקים האחרונים עוסקים באירועים במקום
לאחר הקרב ,בהודעות שפרסמו הצדדים לאחר מכן ובהיסטוריוגרפיה ,בזיכרון
ובתעמולה.
ליבת הספר היא הפרק השישי .בפרק זה המחבר מסכם את ממצאיו בשורה של
טבלאות מפורטות .באחת הטבלאות הוא מביא את שמות ההרוגים מבין תושבי הכפר.
לשם כך הוא הצליב נתונים מ־ 14רשימות ,שחלקן נערכו מייד לאחר האירועים ואחרות
במשך השנים .בטבלה נכללו גם שמות הרוגים המופיעים רק בחלק מהרשימות הללו.
בטבלה נוספת מפרט המחבר את נסיבות המוות ואת גיל ההרוגים .בהסתמך על איסוף
הנתונים השיטתי ועל השוואת המקורות השונים ,הגיע טאובר למסקנה כי בניגוד
למספר המוגזם שמסרו אצ"ל ולח"י לאחר ההתקפה ולטענות שנשמעו במשך השנים
כי בכפר נהרגו כ־ 250נפשות ,בדיר יאסין היו 101הרוגים ערבים 58.בכך הלך טאובר
בעקבותיהם של כנאענה וזיתאוי ,שפרסמו כבר בשנות השמונים רשימה שמנתה 107
הרוגים ,ובעקבות ח'אלדי ,שמנה בספרו 100הרוגים 59.מספרים אלו תואמים ,פחות
54
55
56
57
58
59
שם ,עמ' .99
טאובר ,דיר יאסין ,עמ' .47וראו גם לוי ,תשעה קבין ,עמ' .342-341
טאובר ,דיר יאסין ,עמ' .144-141
שם ,עמ' .150
שם ,עמ' .139-134 ,125-117
כנאענה וזיתאוי ,דיר יאסין ,עמ' ;61-57אל־ח'אלדי ,דיר יאסין ,עמ' .150 ,127 ,124
130
איתמר רדאי
בין היסטוריה להיסטוריוגרפיה
או יותר ,לעדויות בנות הזמן מפי יהודים וערבים 60.החידוש העיקרי כאן הוא ההצלבה
בין המקורות השונים ,המוכיחה באופן חד־משמעי את אמינותם הכללית.
לפי ניתוח רשימת ההרוגים שערך המחבר ,בהרוגים היו 60גברים וילדים ו־41
נשים וילדות — כ־ 60מהם היו מתחת לגיל 14או מעל לגיל .60לפי טאובר רק 24
מההרוגים היו לוחמים פעילים ,אם כי גם לדבריו גיל ומין לא מעידים בהכרח על
השתתפות בלחימה או הימנעות ממנה 61.באשר למספר הפצועים ,בניגוד להערכות
קודמות כי בהתקפה על דיר יאסין היו רק פצועים בודדים — הערכות שלדעתו של
טאובר תרמו לטענה כי רוב הנפגעים נרצחו במתכוון ולכן לא נשארו כמעט פצועים
62
— הוא מעריך כי מספר הפצועים מבין תושבי הכפר היה כמאה.
בטבלה אחרת טאובר משווה בין שיעור הנפגעים מקרב הכפריים ומקרב התוקפים:
להערכתו ,מכיוון שהיו כ־ 1,000כפריים ,הרי ששיעור הרוגיהם היה 10%וכך גם
שיעור הפצועים .לתוקפים ,שמנו למעלה מ־ 120איש ,היו 5הרוגים ) (4%ולמעלה
מ־ 30פצועים )כ־ 63.(25%אף אם נקבל לצורך העניין את הערכתו המופרזת של המחבר
לגבי מספר תושבי הכפר ,זו עדיין השוואה בעייתית ביותר :הכפריים מופיעים בה
ללא הבחנה בין לוחמים )שמנו כזכור 80-70איש לפי טאובר( לאוכלוסייה אזרחית
או בין גברים לנשים וילדים ,ואילו בתוקפים היו רק לוחמים חמושים )כ־ .(120בני
משפחותיהם ,שלא היו במקום ,אינם נכללים בחישוב ,כמובן.
טאובר מסייג ואומר כי "השאלה אינה אך ורק מה היה היחס המספרי בין לוחמים
ללא־לוחמים שנהרגו ,אלא גם מה היו הנסיבות שבהן נהרגו" 64.הוא לא הצליח לגלות
את נסיבות המוות המדויקות של 17מתוך 101ההרוגים ברשימתו וקבע כי 61מ־84
ההרוגים נהרגו "בתנאי קרב" .במניין ההרוגים בקרב הוא כולל גם את 24בני משפחת
זהראן )בהם 10ילדים( שנהרגו בהתקפה על בתיהם .לטענתו ,הם נפגעו בסערת הקרב
ובתוך בתיהם ,כנראה מפגיעת רסיסי רימון ולא הועמדו לקיר ונורו כפי שטענו העדים
הערבים 65.בין 23ההרוגים האחרים מונה טאובר את 11בני משפחת זידאן .הם נורו
למוות מחוץ לביתם במקלע בידי לוחם אצ"ל ,לאחר שהועמדו בשורה )לפי עדויות
תושבי הכפר ולוחמי אצ"ל עצמם( .הוא מונה גם מקרים אחדים של עיוורים ונכים
שנהרגו בבתיהם ושני הרוגים קשישים ,שאחד מהם הסתער על התוקפים עם מקל
ההליכה שלו והשני סטר על פניו של לוחם אצ"ל .במקרה אחר נהרג נער בשנות
העשרה לאחר תום הקרב ,לעיני אימו .המחבר לא הגיע למסקנה מוחלטת אם לאחר
60
61
62
63
64
65
"צרור ידיעות ערביות מוסמכות" 10 ,באפריל ,1948תיק ,1948/500/59ארכיון צה"ל; אל־עארף ,אל־נכבה,
עמ' ;173עדותו של יהושע אריאלי ,מפקד גדנ"ע ירושלים )לימים פרופסור להיסטוריה באוניברסיטה העברית(
שקיבל לידיו את הכפר מאצ"ל ולח"י והיה אחראי לקבורת ההרוגים ,בתוך אורי מילשטיין ,תולדות מלחמת
העצמאות ,תל אביב :זמורה־ביתן ,1991 ,כרך ד' ,עמ' .273
טאובר ,דיר יאסין ,עמ' .140נתונים דומים עולים מרשימותיהם של ח'אלדי וכנאענה וזיתאוי :לפי ח'אלדי היו בין
התושבים 59הרוגים ,מתוכם רק 25נערים וגברים בגילאי 45-16ו־ 41הרוגות .ראו ח'אלדי ,דיר יאסין ,עמ' ;127
השוו כנאענה וזיתאוי ,דיר יאסין ,עמ' .61-57
טאובר ,דיר יאסין ,עמ' .107
שם ,עמ' .127
שם.
ח'אלדי ,דיר יאסין ,עמ' ;77-68כנאענה וזיתאוי ,דיר יאסין ,עמ' .54-53
תשע"ט2019-
המזרח החדש נ"ח 131
הקרב הייתה הוצאה להורג של גברים שנשבו במחצבות הכפר ,אבל הוא אינו שולל
את האפשרות כי שישה נהרגו בדרך זו 66.בכל אופן נראה כי התוקפים לא הותירו
בחיים גברים בגיל לחימה ,או מי שנראו כאלה .זו אגב תופעה מוכרת במלחמת .1948
יואב גלבר מציין כי בתנאים שהתקיימו במהלך "מלחמת האזרחים" ,עד מאי ,1948
היה קשה להבדיל בין לוחמים ואזרחים וכל צעיר נחשב ללוחם פוטנציאלי .בתקופה
זו שני הצדדים לא נהגו לקחת גברים כשבויי מלחמה 67.בהקשר זה ,טאובר שולל
את "הגרסה הדו־שלבית של האירוע ,שרבים אחזו בה ,ולפיה לאחר שהקרב הסתיים
והפלמ"ח עזב ,פתחו אצ"ל ולח"י בטבח בקנה מידה מלא .ברור שרוב האנשים שנהרגו
בדיר יאסין נהרגו בתנאי קרב ולא בטבח מכוון שבוצע לאחר מכן .ככלל ,משהסתיים
הקרב ,נפסק ההרג" 68.ייתכן שכוונת המחבר לתיאור חלקי שהופיע בשנות השבעים
בספר תולדות ההגנה ,שאפשר לפרשו בדרך זו 69.אולם מחקרים ישראליים מאוחרים
יותר לא טענו כי בוצע הרג רחב־ממדים לאחר שהקרב הסתיים ,כפי שמאשרות גם
רוב העדויות הפלסטיניות ,וכמו כן לא טענו החוקרים כי בדיר יאסין בוצע טבח
70
מתוכנן מראש.
מכאן מגיע המחבר לתזה המרכזית שלו .הוא טוען כי בדיר יאסין התחולל קרב
וכי ההרוגים הערבים נהרגו במהלכו ולא בטבח .הוא כותב כי "לא היו תקריות שבהן
משפחות הועמדו לפני קירות ונורו למוות" ,הגם שקביעה זו סותרת את שכתב על
הרג בני משפחת זידאן .הוא מסיים את ספרו בקביעה" :יש הבדל מהותי בין הרג של
אנשים בקרב ובין טבח .למעט תקריות מסוימות כמפורט לעיל ,אנשים בדיר יאסין
נהרגו ,לא נטבחו" 71.אין זו טענה חדשה .פרשת דיר יאסין הייתה נושא לפולמוס
פוליטי פנימי בחברה הישראלית מאז שנות החמישים .אורי מילשטיין הציג בספרו
עלילת דם בדיר יאסין את הנרטיב הטוען כי דיר יאסין היה כפר מיליטנטי ועוין )ולכן
יעד ראוי להתקפה( ,נמצאו בו לוחמים זרים רבים ,תושבי הכפר נהרגו במהלך הקרב
ולכן לא התרחש בו טבח 72.טאובר סותר את הטענה כי בכפר נמצאו לוחמים זרים
רבים שלחמו באנשי אצ"ל ולח"י ,אולם מנסה לאושש חלקית את הטענה כי דיר
יאסין היה כפר עוין לשכניו היהודים ומאמץ במלואה את מסקנתו של מילשטיין כי
"הריגה תוך כדי קרב אינה טבח" ,וכי בקרב בשטח בנוי עשויים למות גם לא לוחמים,
לרבות נשים ,ילדים וזקנים 73.לפי הגדרה זו אפשר היה שתתעורר מחלוקת גם לגבי
מקרי טבח של יהודים במלחמת העצמאות ,כמו הטבח ב"שיירת הר הצופים" ב־13
באפריל ) 1948שבוצע כנקמה על הטבח בדיר יאסין( 74או הטבח בכפר עציון ב־13
66
67
68
69
70
71
72
73
74
טאובר ,דיר יאסין ,עמ' .141-140
גלבר ,קוממיות ונכבה ,עמ' .157-156
טאובר ,דיר יאסין ,עמ' .141
יהודה סלוצקי ואחרים )עורכים( ,ספר תולדות ההגנה ,תל אביב :הספרייה הציונית ,תשל"ב ,כרך שלישי ,חלק
שני ,עמ' .1547
גלבר ,קוממיות ונכבה ,עמ' ;155רדאי ,בין שתי ערים ,עמ' .123
טאובר ,דיר יאסין ,עמ' .227-226
מילשטיין ,עלילת דם בדיר יאסין ,עמ' .67-66 ,32-29
שם ,עמ' .66
רדאי ,בין שתי ערים ,עמ' .128-125
132
איתמר רדאי
בין היסטוריה להיסטוריוגרפיה
במאי .1948ואכן ,לאחרונה ביקש יוחנן בן יעקב ,בן כפר עציון שאביו נהרג שם ב־13
במאי ,לטעון כי ההרוגים במקום לא "הלכו כצאן לטבח" אלא נפלו בקרב )ברובם
75
לפחות(.
האם להגדרת האירועים שהתרחשו בדיר יאסין או במקומות אחרים כ"טבח"
משמעות החורגת מהסמנטיקה? מתי הרג של לא לוחמים בזמן מלחמה ייחשב לטבח?
בביקורת על ספרו של טאובר כותב גדי חיטמן כי "שאלת הטבח היא מטבע הדברים
עניין סובייקטיבי לפי ראות עיניו של המחבר )ושל הקוראים( .נדמה כי העיסוק בה
בספר חסר דיון תאורטי מקיף יותר בהגדרת המושג 'טבח' ] [...שאלה היסטורית זו
תיוותר מן הסתם פתוחה" .חיטמן מעלה את האפשרות כי גם על לחימה מבית לבית
ופיצוץ בתים על יושביהם ,כפי שמתאר טאובר ,אפשר לטעון שהם "טבח לכל דבר
ועניין" 76.ואכן ,בספרו של טאובר אין כל דיון תאורטי בשאלה מהו טבח .הלל כהן
דן בכך בספרו תרפ"ט ,בהסתמך על מחקרו של ז'אק סמלן ) .(Semelinלפי הגדרתו
של כהן" ,טבח הוא רצח של בני אדם מחוסרי הגנה ,בזמן ובמרחב מובחנים ,כאשר
ההורגים אינם נמצאים בסכנה" 77.אולם גם לפי הגדרה זו נותרות שאלות פתוחות,
וכהן מציין ,בעקבותיו של סמלן ,כי עולה שאלה מהו מספר הקורבנות הנדרש כדי
שמעשה הרג ייחשב לטבח )יש המעמידים את המינימום על עשרה ולעיתים אף פחות
מכך ,לפי סמלן(; עד כמה מיידית צריכה להיות הסכנה לתוקפים כדי שאירוע לא
ייחשב לטבח; והאם יש צורך בקרבה פיזית בין התוקפים וההרוגים 78.לנוכח שאלות
אלו ,ייתכן כי במקרה שלפנינו מיטיב היה טאובר לעשות ,והמחקר המקיף והמפורט
שערך היה יוצא נשכר יותר ,אילו היה מסתפק במטרתו המוצהרת הראשונית ,קרי
לחתור כמיטב יכולתו לתאר את האירועים "כפי שהיו" ,ולו היה משתדל להימנע
משיפוט יתר של מושאי מחקרו וניסיונות "לנתץ את המיתוסים" ,שכידוע יש להם
חיים משלהם.
נכבה והישרדות בחיפה ובגליל
בדומה לטאובר ,גם עאדל מנאע הרחיב במשך השנים את תחומי מחקרו ופנה לעסוק
במלחמת 1948ובגורלם של הפלסטינים במלחמה 79.בין היתר כתב מנאע יחד עם
75יוחנן בן יעקב" ,כיצד הסתיים הקרב האחרון בכפר עציון" ,מחקרי ארץ יהודה א' )תשע"ז( ,עמ' .106-95
76גדי חיטמן" ,על טבח ומחקר היסטורי"The Journal for Interdisciplinary Middle Eastern Studies 1/1 (2017), ,
pp. 55-57
77כהן מתייחס לספרו של סמלן משנת Jacques Semelin, Purify and Destroy: The Political Uses of :2007
,Massacre and Genocide, trans. Cynthia Schoch, New York: Columbia University Press, 2007מצוטט
ללא ציון עמוד אצל כהן ,תרפ"ט ,עמ' .207
78שם.
79עאדל מנאע" ,מג'ד אל־כרום :1948עמליאת תמשיט עאדיה" ,אל־כרמל ,(1998) 56-55עמ' " ;200-184חכאית
זהרה אל־ג'אעוניה" ,חוליאת אל־קדס ,(2008) 6עמ' .81-67
תשע"ט2019-
המזרח החדש נ"ח 133
מוטי גולני ספר המחבר בין שני הנרטיבים של נכבה והעצמאות 80.שלא כמו טאובר,
שלפחות על פניו אין לו נגיעה אישית לנושאי מחקרו ,מנאע ,בן הכפר מג'ד אל־
כרום בגליל ,כותב באופן מודע מתוך מעורבות אישית עמוקה .הוא פותח את ספרו
במשפט" :בילדותי שמעתי את הסיפור על כיבוש כפרנו מג'ד אל־כרום בידי היהודים,
על ההוצאה להורג של אחדים מתושביו ועל בריחת רבים מהם למחרת היום .במשך
81
עשרות שנים חשתי שהסיפור הוא בגדר סוד כמוס ולא העזתי לפרסמו ברבים".
בשנת 1984פרסם מנאע את הסיפור בעיתון הארץ והתמקד בגורל משפחתו הגרעינית
אשר גלתה ללבנון והצליחה לשוב לכפר בתחילת שנות החמישים 82.את מאמרו חתם
בתקווה כי הסיפור המלא יפורסם ביום מן הימים בעברית ,ולדבריו "המשפט האחרון
לא היה הבעת משאלה גרידא ,אלא ביטוי של תחושת שליחות" 83.מנאע מספר כי
פרסום מאמרו גרר ביקורת לא מעטה מצד קוראים יהודים ,שחלקם השתתפו במלחמת
,1948ולכן הוא "מצא מקלט" ,באופן זמני ,בנושאי מחקרו המרוחקים יותר.
סיפורו של מג'ד אל־כרום עומד בלב הספר ונזכר בו שוב ושוב .ב־ 5בנובמבר
,1948שבוע לאחר נסיגת צבא ההצלה )כוח המתנדבים הערבים בפיקודו של פוזי
קאוקג'י( וכניעת הכפר בהסכם ,הגיע אליו כוח צה"ל וביקש לחפש נשק .הכוח נענה
כי כלי הנשק שהיו ברשות התושבים כבר נמסרו בשעת הכניעה .החיילים ערכו חיפוש
והורו לגברים להתאסף בכיכר הכפר .לאחר מכן בחרו מהם כמה צעירים והוציאום
להורג .אחרים נורו בשעת החיפוש .סך הכול נהרגו תשעה תושבים ,ובהם שתי
נשים .הגעתם למקום של קצין מודיעין אזורי וסייען ערבי הביאה להפסקת ההוצאות
להורג 84.בינואר 1949נערכו בכפר שתי סריקות לתפיסת "מסתננים ופושעים",
ובמהלכן גורשו 536תושבים מעבר לגבול )מספר תושבי הכפר והפליטים ששהו
בו עם כניעתו היה כ־ .(2,000בכפר נערך מפקד אוכלוסין כבר בדצמבר ,1948אך
הכפריים קיבלו את שוברי הרישום שהעידו על היותם תושבים חוקיים רק כמה ימים
לאחר הסריקות .בין המגורשים היו משפחת המחבר והמחבר עצמו ,שהיה אז כבן
שנה 85.ניכר כי מנאע מספר את סיפורו של כפרו ,וכן את סיפורם של כפרים אחרים,
"בדם ליבו" .הוא מצהיר כי ניגש לכתיבת הספר "בדחילו ורחימו" ,וכי הספר נע בין
האישי והפרטי להיסטורי והכללי" :בספרי בחרתי שלא לנקוט את עמדת ההיסטוריון
המרוחק ,המשעה בכתיבתו את העדפותיו האישיות והאידיאולוגיות ,ושיתפתי את
86
הקוראים ברקע האישי והמשפחתי שלי ובזיכרונות מהבית ומהכפר שגדלתי בו".
בדומה לטאובר ,גם מנאע אינו רלטיוויסט .כמו טאובר ,גם הוא מבקש לספר את
האירועים כפי שהתרחשו או את האמת כפי שהוא תופס אותה .מנקודת ראותו,
Adel Manna and Motti Golani, Two Sides of the Coin: Independence and Nakba, 1948: Two Narratives 80
of the 1948 War and its Outcome, Dordrecht, The Netherlands: Republic of Letters, 2011
81
82
83
84
85
86
מנאע ,נכבה והישרדות ,עמ' .9
עאדל מנאע" ,מכתב אל ידיד ישראלי" ,הארץ )תל אביב( 24 ,ביוני .1984
מנאע ,נכבה והישרדות ,עמ' .9
שם ,עמ' .85
שם ,עמ' .186-181
שם ,עמ' .15
134
איתמר רדאי
בין היסטוריה להיסטוריוגרפיה
מעורבותו האישית המוצהרת אינה פוגמת ביכולתו לספר את האמת ,אולי אף להיפך;
היא מאפשרת לו לכתוב על האירועים כפי שהתרחשו באמת ,וכפי שהיסטוריונים
אחרים שכתבו על הנושא נמנעו מלעשות.
מנאע ממשיך וכותב בהקדמה" :אך הנושא חורג הרבה מסקרנותי האישית בדבר
קורותיהם של כפרי ושל משפחתי .סיפורם של הפלסטינים ,במיוחד אלה אשר שרדו
בגליל ,הוא גם סיפורה של ישראל מאז הקמתה ועד היום" 87.אפשר שגישה זו תפתיע
יהודים ישראלים רבים שאינם מודעים לדואליות הקיימת אצל רבים מאזרחיה הערבים
של המדינה ,הנעים בין זהות לאומית פלסטינית לזהות אזרחית ישראלית .מנאע איננו
המחבר הפלסטיני הישראלי הראשון הפונה בעברית אל אזרחיה היהודים של מדינתו
ומבקש לספר את סיפורם של אזרחי המדינה הערבים 88.הוא גם אינו ההיסטוריון
הערבי אזרח ישראל הראשון המפרסם ספר בעברית ,חלקו על אירועי ,1948ומשלב בו
89
את סיפורו האישי והמשפחתי עם הנרטיב ההיסטורי .קדם לו בכך מוסטפא עבאסי.
המחבר אף אינו ההיסטוריון הישראלי הראשון המוציא ספר בעברית הכולל בכותרתו
את המילה נכבה 90.אף על פי כן ,זו הפעם הראשונה שבה היסטוריון פלסטיני שהוא
אזרח ישראלי פונה לקהל קוראי העברית ומבקש להביא לידיעתם את סיפורה של
קהילת הערבים שנותרו בישראל בין השנים 1948ו־.1956
הספר יצא לאור גם בערבית ,אך המחבר רואה ,לדבריו ,חשיבות רבה בהבאת
סיפורו לידיעת קוראי העברית" :אני מקווה שקוראי עברית רבים יהיו מסוגלים לקרוא
91
בספר ולחוש אמפתיה פוקחת עיניים ומרחיבת דעת למרות הטלטלה שתאחז בהם".
זו ראיה נוספת להתגברות הביטחון העצמי והזהות הפלסטינית של אזרחי המדינה
הערבים מחד גיסא ולהתחזקות זהותם האזרחית והתרבותית הישראלית ,המשותפת
להם ולאזרחי המדינה היהודים מאידך גיסא.
"הישרדות" בכותרת ספרו של מנאע איננה ,כפי שניתן אולי לחשוב ,תרגום לא
מוצלח של המונח והאתוס הפלסטיני ֻצמוּד ,שמשמעותו עמידה איתנה .במהדורה
הערבית השם שניתן לאותו מושג הוא בַ ַקא ,כלומר הישארות 92.המחבר רואה במונח
הישרדות ובכינוי שורדים שניתן לפלסטינים שנותרו בישראל לאחר 1948פרדיגמה
שהוא מבקש להנחיל ,אף כי הוא אינו עורך עליה דיון השוואתי או תאורטי ,ולכן
דומה כי עיקר חשיבותה היא מבחינת הזיכרון הקולקטיבי ולא מבחינה היסטורית.
לדבריו ,המושג מתייחס הן ליכולת "לשרוד בבית ובמולדת ולהימנע מגורל של
פליטות" הן ליכולת "לשרוד במדינה היהודית בשנים שלאחר [...] 1948ההישרדות
לא הייתה אפוא אירוע נקודתי אלא חיים מתמשכים תחת עננה כבדה של חשש ואי־
87
88
89
90
91
92
שם.
ראו למשל סברי ג'ריס ,הערבים בישראל ,חיפה :אל־אתחאד ;1966 ,עוזי בנזימן ועטאללה מנצור ,דיירי משנה:
ערביי ישראל — מעמדם והמדיניות כלפיהם ,ירושלים :כתר.1992 ,
מוסטפא עבאסי ,צפת בתקופת המנדט :1948-1918 ,ערבים ויהודים בעיר מעורבת ,ירושלים :יד יצחק בן צבי,
.2015
גלבר ,קוממיות ונכבה.
מנאע ,נכבה והישרדות ,עמ' .16
עאדל מנאע ,נכבה ובקא :חכאית פלסטיניין ט'לוא פי חיפא ואל־ג'ליל ,1956-1948 ,ביירות :מא'ססת אל־
דראסאת אל־פלסטיניה.2016 ,
תשע"ט2019-
המזרח החדש נ"ח 135
ודאות ,שנים רבות לאחר סיום המלחמה" 93.את המונח "דור השורדים" ,המתייחס
לפלסטינים שחוו את ,1948טבעו בראשית שנות האלפיים דני רבינוביץ וח'אולה אבו
בקר בספרם הדור הזקוף 94.הניסיון להופכו לפרדיגמה אצל מנאע הוא אולי ניסיון
ֻ
ליצור מונח מקביל למונח הפלסטיני "הנכבה המתמשכת" )אל־נכְ בה
אל־מ ְס ַת ִמ ַ&ה(:
ראיית הנכבה כתהליך הנמשך מראשית הציונות ועד ימינו 95.מנאע מבקש גם להציב
אנטיתזה לראיית דור 1948כ"דור כפוף"" :דור השורדים אינו דור כפוף במלוא מובן
המילה .זהו דור אשר בחוכמתו לא נשבר ברוחות הסערה ,אלא התכופף כדי לשרוד.
עם שוך הסערה קמו השורדים מבין ההריסות ובנו חיים חדשים לילדיהם ולדורות
הבאים .אם כן ,במובן מסוים זה גם סיפור של תקומה" 96.זה אינו המקום היחיד שבו
המחבר משתמש באופן מודע במינוח שיש לו הקשר יהודי־ציוני .בתיאור שיבתה של
משפחתו לארץ הוא מספר כיצד הגיעו ב־ 1951בספינת "מעפילים" פלסטינים מלבנון
לחוף שבי ציון ,צפונית לעכו — מעין תמונת ראי של הנרטיב היהודי־ציוני ,המעידה
97
שוב על עוצמת השפעתה של הזהות הישראלית על המחבר.
מבחינה מתודולוגית ,מנאע משתמש לא רק בהיסטוריה שבעל פה ,כפי שצוין,
אלא גם במגוון מקורות אחרים :תעודות ומסמכים מהארכיונים הישראליים ,מחקרים,
ספרי זיכרונות ,ספרות יפה ועיתונות )בעיקר מהתקופה שלאחר קום המדינה( ואף
עתירות לבג"ץ .הוא עושה שימוש נרחב ב"ספרי כפרים" ,סוגה פלסטינית ידועה משני
עברי הקו הירוק 98.כמו כן ,מנאע ערך בין שנות השמונים של המאה העשרים והעשור
השני של המאה העשרים־ואחת כמאה ועשרים ראיונות עם בני ובנות דור .1948מבין
מרואייניו הוא מזכיר למעלה משלושים בשמותיהם 99.מארג זה של מקורות מאפשר
לו לכתוב "היסטוריה מלמטה" של מושאי מחקרו.
בספרו של מנאע שבעה פרקים .הפרק הראשון הוא מבוא היסטורי ,הפותח בהצהרת
בלפור ועובר למרד הערבי הגדול ,להחלטת החלוקה ולמלחמת .1948אין בפרק זה
חידושים מחקריים .הפרק השני ,התופס מקום מרכזי בספר ,עוסק בכיבוש "כיס
הגליל" ,שנותר בידי צבא ההצלה לאחר קרבות עשרת הימים ביולי ,1948במסגרת
מבצע חירם שנערך באוקטובר של אותה שנה .הפרק השלישי עוסק בקומוניסטים
הערבים ב־ 1948וכולל טענות חדשות במחקר ההיסטורי ,לכל הפחות בדבר תמיכתם
של אלו האחרונים בהקמת המדינה .הפרק הרביעי עוסק בגירוש תושבים שנחשבו
ל"מסתננים" ,דוגמת משפחתו של המחבר עצמו .הפרק החמישי עוסק במאבקיהם
המוצלחים של תושבי כפרים אחדים לשוב לכפריהם .הפרקים השישי והשביעי,
93
94
95
96
97
98
99
מנאע ,נכבה והישרדות ,עמ' .25-24
דני רבינוביץ וח'אולה אבו בקר ,הדור הזקוף ,ירושלים :כתר ,2002 ,עמ' .37-25
ראו :רוני שקד ,מאחורי הכאפייה :הסכסוך מנקודת המבט הפלסטינית ,תל אביב :ידיעות אחרונות ,2018 ,עמ'
.288-287
מנאע ,נכבה והישרדות ,עמ' .16
שם ,עמ' .10
ראו למשל את סדרת הספרים בהוצאת אוניברסיטת ביר זית ,סלסלת אל־קרא אל־פלסטיניה אל־מדמרה ,ביניהם
ספרם של כנאענה וזיתאוי על דיר יאסין שנזכר לעיל.
מנאע ,נכבה והישרדות ,עמ' .39-38
136
איתמר רדאי
בין היסטוריה להיסטוריוגרפיה
החותמים את הספר ,מתארים את החיים תחת הממשל הצבאי ואת מערכות הבחירות
הראשונות לכנסת .להלן אתמקד בחלקי הספר העוסקים ישירות במלחמת .1948
בפרק השני מנאע מתאר מקרים שחזרו על עצמם במספר כפרים בימי מבצע
חירם :איסוף התושבים ,לקיחה בשבי או הוצאה להורג של גברים צעירים וגירוש
התושבים לאחר מכן .כך קרה ב־ 31באוקטובר 1948בכפרים המוסלמים בִ עְ נה ודיר
אל־אסד :לאחר שלפי הסכם הכניעה מסרו התושבים את הנשק שברשותם ,נבחרו
ארבעה צעירים ,שניים מכל כפר ,והוצאו להורג .עשרות צעירים אחרים נשבו ושאר
התושבים גורשו צפונה — ביריות מעל לראשיהם — לעבר לבנון .אירועים דומים
התרחשו בכפר נחף ,שבו נהרגו ארבעה גברים .בהיעדר חיילים שילוו את המגורשים
לעבר הגבול ,תושבי נחף ,בענה ודיר אל־אסד הסתתרו ימים אחדים בהרים ובוואדיות
ורובם חזרו לכפריהם לאחר מכן .בכפר ראמה הורשו הדרוזים לשוב לבתיהם ואילו
הנוצרים גורשו ,אבל בדרכם צפונה יצרו הפליטים קשר עם המנהיג הדרוזי ג'בר
מעדי מהכפר ירכא ,לימים חבר כנסת מטעם הרשימה הדמוקרטית לערביי ישראל
)רשימת לוויין של מפא"י( .בהתערבותו של מעדי בוטלה פקודת הגירוש והפליטים
הורשו לשוב לבתיהם 100.מקרים אלו ודומים להם שאירעו במהלך מבצע חירם כבר
תוארו על ידי בני מוריס ויואב גלבר ,בהסתמך על התיעוד הצה"לי שנפתח לעיון
החוקרים 101.מוריס קבע כי במהלך מבצע חירם "נרצחו כמאתיים אזרחים ושבויים
בכ־ 12מקומות" ,מהם כמה עשרות בכפר חולה בלבנון ,שם השתלט צה"ל על רצועת
גבול .לפי ממצאיו ,מעשי הטבח הגדולים יחסית ,מלבד בחולה ,היו בצאלחה ,שם
נהרגו כ־ 80-60איש בתוך מסגד שפוצץ ,ובצפצאף )כיום ספסופה( ,שם נהרגו בין 50
102
ל־ 70אזרחים ושבויים.
החידוש העיקרי שמביא כאן מנאע הוא הצגת המאורעות מפי פלסטינים ומנקודת
ראותם ,בהסתמכו על הראיונות שקיים עימם ועל ספרי זיכרונות .מקורות אלו מאפשרים
להבין לא רק מה חשבו וחשו הישראלים ,אלא גם מה חשבו וחשו הפלסטינים.
ההצלבה בין המקורות השונים מחזקת את אמינותם ומדגימה שוב את האפשרויות
הגלומות במתודה האינטגרטיבית לחקר הסכסוך הישראלי־פלסטיני בכלל ולחקר
מלחמת 1948בפרט .היא גם מאפשרת למחבר להציג חידושים בפני הקורא העברי,
כמו סיפורם של הלוחמים בני הכפר שעב )שעל אחד מהם השתית הסופר הלבנוני
אליאס ח'ורי את דמות הגיבור ברומן באב אל־שמס שתורגם לעברית( .הם ואחרים
מייצגים את סיפוריהן של משפחות שנקרעו — משפחות שבהן חלק מבני המשפחה
)לעיתים בני זוג( מצאו עצמם משני עברי הגבול ,ואת סיפוריהם של פליטים מלבנון
103
שנהגו במשך שנים אחדות להוסיף ולבקר בחשאי את בני משפחותיהם בארץ.
אחת הפרשות המרכזיות שהספר דן בהן התחוללה בכפר הנוצרי עֵ ילבוּן .בדיונו
בפרשה מסתמך מנאע על ספרו של ההיסטוריון בן המקום אליאס סרור .לפי מנאע,
100
101
102
103
שם ,עמ' .96-93
בני מוריס ,לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים ,1949-1947תל אביב :עם עובד ,1991 ,עמ' ;303-302גלבר,
קוממיות ונכבה ,עמ' .353-352
מוריס ,1948 ,עמ' .374
מנאע ,נכבה והישרדות ,עמ' .98-96
תשע"ט2019-
המזרח החדש נ"ח 137
מיקומו של הכפר בקו החזית והתמקמות כוח צבא ההצלה לידו גרמו לתושבים לחוש
"בין הפטיש לסדן" .לאחר נסיגת צבא ההצלה נשארו רוב התושבים בבתיהם ורבים
מהם הניפו דגלים לבנים .הכמרים תלו את דגלי הכנסיות ודגלים לבנים על בנייני
הציבור .בבוקר של 30באוקטובר נכנסו לכפר חיילי חטיבת גולני ללא התנגדות
וחלק מהכמרים אף בירכו אותם .עם כניסתם של החיילים נורו יריות בכפר )מהן נהרג
אחד התושבים( והתושבים נתבקשו להתאסף .לאחר טקס כניעה נבחרו שבעה־עשר
צעירים ,ומהם הוצאו להורג מאוחר יותר שנים־עשר .שאר התושבים ,בליווי חיילי
צה"ל ומפקדיו ,הובלו לכיוון הכפר השכן מע'אר אגב מכות וצעקות של החיילים.
בכפר נותרו הכמרים בלבד .המחבר מתאר בפרוטרוט את המסע הקשה שעברו אנשי
הכפר בדרכם צפונה ,כולל את קריאות הבכי והשבר של אנשים שחרב עליהם עולמם.
המסע נמשך ימים אחדים ובמהלכו נעצרו צעירים נוספים כשבויי מלחמה ,הוחרמו
כסף ותכשיטים ,תושב נורה ונהרג ואחרים נפצעו .בסופו של דבר הוסעו תושבי הכפר
במשאיות אל גבול לבנון והגיעו למחנה הפליטים ִמיה ִ
ומיה ליד צידון 104.בהמשך
מתאר המחבר מחאה של אנשי כנסייה .המחאה גרמה מבוכה למנהיגי המדינה,
ביניהם שר המיעוטים בכור שטרית ,עד כי הממשלה הגיעה להסכם חריג בעל פה עם
תושבי הכפר ואפשרה את שיבתם בהדרגה מלבנון .עם שיבתם גילו אנשי הכפר כי
רכושם נבזז על ידי חיילים ואזרחים ,אך ניסיונותיהם לקבלו בחזרה או לקבל פיצויים
כשלו .תחת זאת הם קיבלו סיוע מסוכנות האו"ם לפליטים ומתושבי כפרים שכנים.
הצעירים שנלקחו בשבי שוחררו במאי .1949הכפר הפך למעוז של התנגדות פוליטית
לממסד הישראלי ,אולי בהשפעת אירועים אלו ,ורבים מבניו הצטרפו למק"י .המחבר
מסכם כי "גירושם ושיבתם של תושבי עילבון מתוארים אצל חוקרים ישראלים תיאור
לקוני ולא מדויק ] [...גם על סיפורו המלא של כפר זה עדיין מוטל חיסיון" 105.עוד
קודם לכן הוא מעלה תמיהה" :ההחלטה על הענישה יוצאת הדופן בחומרתה של כפר
נוצרי ] [...היא חידה שטרם נפתרה .מי החליט על ענישה קולקטיבית זו של תושבי
106
עילבון ולמה?".
החוקרים הישראלים הנרמזים בציטוט שנלקח מספרו של מנאע הם ככל הנראה
בני מוריס ויואב גלבר )גם הלל כהן כתב על הפרשה ,אולם מנאע אינו מזכיר אותו
בהקשר זה( 107.שניהם חיברו ספרים מקיפים ,העוסקים בהיווצרותה של בעיית הפליטים
או מלחמת 1948בכללותה .מטבע הדברים ,אי אפשר לצפות שיתייחסו לאירועים
מקומיים ,קשים ככל שיהיו ,באותה רזולוציה כמו מנאע ,שהוא ההיסטוריון המקצועי
הראשון שחקר פרשות אלו לעומק ובשימוש במגוון של מקורות 108.עם זאת ,מוריס
מתאר את הפרשה בפירוט רב למדי לאורך עמוד וחצי במהדורה האנגלית המעודכנת
104
105
106
107
108
שם ,עמ' .102-99
שם ,עמ' .212
שם ,עמ' .105
ראו הלל כהן ,ערבים טובים :המודיעין הישראלי והערבים בישראל :סוכנים ומפעילים ,משת"פים ומורדים,
מטרות ושיטות ,ירושלים :כתר ,2006 ,עמ' .63-62
מחקר חלוצי המתבסס על ראיונות עם פליטים פלסטינים בלבנון בוצע בשנות השבעים על ידי נאפט' נזאלNafez :
Nazzal, Palestinian Exodus from Galilee, Beirut: Institute for Palestine Studies, 1978
138
איתמר רדאי
בין היסטוריה להיסטוריוגרפיה
והמורחבת של ספרו לידתה של בעיית הפליטים .גם לדבריו המקרה של עילבון יוצא
דופן בקרב הכפרים הנוצריים .הוא מתאר את כניעתו של הכפר בדומה למנאע ,אך
מסביר כי זעמם של החיילים התעורר בעקבות קרב עם צבא ההצלה )שבמהלכו נפצעו
שישה חיילים( לפני כניסתם לכפר ובעקבות קרב עם צבא ההצלה באזור כחודש לפני
כן ,שאחריו התקיימה תהלוכה בכפר ובה נישאו שני ראשים כרותים של חיילי צה"ל.
מוריס כותב כי תושבים רבים השתתפו בתהלוכה זו )כהן מזכיר טענה זו ,אולם לדבריו
התושבים טענו כי גילו מורת רוח והסתגרו בבתיהם בשעת התהלוכה( וכי זעמם של
109
החיילים התלקח בשעת כניסתם לכפר לאחר גילוי אחד הראשים בתוך בית.
מנאע מזכיר את דברי מוריס רק בהערת שוליים ,וכותב שם" :זו גרסת הצבא ,אך
איש לא טען שאנשי הכפר אחראים להרג של אזרחים; ומכל מקום ספק אם יש בכך
110
כדי להצדיק רצח של צעירים שלא הוכחה אשמתם וגירוש מאות תושבים ללבנון".
אבל מוריס לא ניסה להצדיק את המעשים אלא למצוא להם הסבר הגיוני ,והוא אף
מביא את גרסתם של אנשי הכפר לאירועים ,כפי שזו באה לידי ביטוי במכתב בן
הזמן שכתבו זקני הכפר לשר שטרית .מוריס מזכיר גם את ביזת הכפר .הוא מתאר את
המגעים המאומצים שניהלו התושבים ואנשי הכנסייה כדי להתיר להם לשוב לכפר,
במהלכם הכחישו כל קשר לכריתת ראשי החיילים וטענו כי האחראי לכך היה תושב
ג'נין שהיה סמל בצבא ההצלה .מכך עולה כי מבחינת התושבים עצמם ,לפחות באותו
זמן ,הסיבה להענשתם הבלתי מוצדקת הייתה ברורה :לא "חידה שטרם נפתרה",
אלא טעות בזיהוי ואי־הבנה טרגית .מוריס כותב כי הפרשה עוררה "ייסורי מצפון
וסימפתיה" בממסד הישראלי ומתאר ויכוח פנימי בין השר שטרית שרצה להחזיר את
תושבי עילבון לכפרם ונתמך במנהיגי מפ"ם ,ובין הממשל הצבאי שהתנגד לשיבתם.
שטרית ,אליו פנו נכבדי הכפר וכמריו ,אף שכנע את ממלא מקום הרמטכ"ל יגאל ידין
לפתוח בחקירה של הטבח ,אולם זו הסתיימה ללא תוצאות .בתחילה התיר צה"ל
לתושבי הכפר שעדיין היו בארץ )חלקם הצליחו להסתתר או להתחמק מהגירוש
ללבנון( לשוב לכפר .מאוחר יותר ,בקיץ ,1949הורשו גם אלו שהיו בלבנון לשוב
לכפרם ,בעקבות הסכם שנחתם בין יהושע פלמון ,ראש האגף הערבי במחלקה
הפוליטית במשרד החוץ ,והארכיבישוף ג'ורג' חכים ,ראש הכנסייה היוונית־קתולית
בארץ 111.אולם לפי מנאע לישראלים לא היו ייסורי מצפון ,והסיבה היחידה שהתירו
את שיבת תושבי עילבון הייתה הלחץ שהופעל מצד העולם הנוצרי והמבוכה שנגרמה
בעטיו למנהיגי המדינה 112.בכך הוא מתעלם מחילוקי הדעות והוויכוחים הפנימיים
ומציג את הממסד הישראלי כמקשה אחת.
מנאע טוען כי רוב התושבים חזרו עוד לפני ההסכם .בקביעה זו הוא מסתמך על
זיכרונותיהם ועדויותיהם של אנשי הכפר ,שאפשר שהם מדויקים בפרטים אך שגויים
בתיארוכם ,תופעה נפוצה בזיכרונות ועדויות אישיות .מוריס הסתמך על התיעוד
;Morris, The Birth Revisited, p. 479 109כהן ,ערבים טובים ,עמ' .64-63
110מנאע ,נכבה והישרדות ,עמ' ,105הערה .73
Morris, The Birth Revisited, p. 480 111
112מנאע ,נכבה והישרדות ,עמ' .208
תשע"ט2019-
המזרח החדש נ"ח 139
בארכיונים הישראליים הפתוחים לעיון ,ולא ברור מדוע מנאע טוען כי עדיין מוטל
חיסיון דווקא על אירועי עילבון .אומנם מסמכים רבים מאותה תקופה אינם פתוחים
לעיון ,אך מאז שנות התשעים נחשפו בארכיון צה"ל ובארכיון תולדות ההגנה מאות
אלפי מסמכים הנוגעים למלחמת .1948מסמכים אלו הם חלק מהמסמכים שאפשרו
למוריס לפרסם את גרסתו המורחבת לספרו על היווצרותה של בעיית הפליטים,
ובכללה גילויים על מעשי טבח שלא הופיעו בגרסה הראשונה ,וסייעו גם לדור החדש
113
של החוקרים לערוך את מחקריהם.
נראה כי ביקורתו של מנאע על מוריס ועל היסטוריונים ישראלים אחרים שכתבו
לפניו על אירועי מבצע חירם ,אינה מקרית .מלבד הפרדיגמה של "השורדים" מבקש
מנאע לקדם פרדיגמה נוספת :מלחמת 1948כטיהור אתני 114.בדומה לראשונה ,גם
האחרונה אינה מונח מקורי שלו .המונח ,שמקורו במלחמת האזרחים ביוגוסלביה
בשנות התשעים ,הפך לרווח ביחס לאירועי 1948לא רק בין היסטוריונים פלסטינים,
אלא גם בזיכרון הקולקטיבי הפלסטיני מאז פרסום ספרו של אילן פפה ב־ 115.2006אחת
הטענות העיקריות של הדוגלים בתפיסה זו היא כי ממשלת ישראל ביצעה מדיניות
מכוונת ומתוכננת מראש של טיהור אתני ,כלומר גירוש ונישול של הפלסטינים
ב־ .1948מנאע מבקש ליישם תפיסה זו ברמה המקומית .לדעתו ,ההסברים הנקודתיים
של בני מוריס והיסטוריונים ישראלים אחרים כגון גלבר ופפה לאירועי מבצע חירם
אינם משכנעים .לטענתו:
הפער הגדול בין התנהגות הצבא בקרבות עשרת הימים ]ביולי [1948ובין
התנהגותו במבצע חירם ]באוקטובר [1948אינו יכול להיות מוסבר על ידי
החלטות של מפקדים מקומיים או על ידי תנאי הלחימה בלבד .אלמלא
ההוראות המפורשות של בן גוריון ערב כיבושה של נצרת ,למשל ,העיר
ורבים מהכפרים סביבה לא היו שורדים ] [...ריבוי מעשי הטבח והגירוש
באזור הגליל המזרחי בזמן הכיבוש ובשבועות שאחריו לא היה מקרי אלא
חלק ממדיניות כוללת .כמו כן ,העובדה שבתוך שבוע ימים בוצעו לפחות 14
מעשי טבח אומרת דרשני .גם אי הענשת האשמים בהרג של מאות אזרחים
ושבויים ,ובגירוש אלפי תושבים ,במהלך מבצע חירם ולאחריו מעידה שלא
במעשים חריגים מדובר אלא במדיניות מכוונת מלמעלה .יתרה מזו ,אפשר
להבחין בדפוס פעולה קבוע :תחילה בוצע ההרג ואחר כך גורשו התושבים.
בשלב מאוחר זה של המלחמה ,כחצי שנה לאחר הקמת מדינת ישראל ,לא
116
ייתכן שהסדר הזה אקראי.
Morris, The Birth Revisited, p. 5 113
114מנאע ,נכבה והישרדות ,עמ' .24-21
;Ilan Pappé, The Ethnic Cleansing of Palestine, Oxford: OneWorld, 2006 115על התפשטות המושג בין
הפלסטינים מאז פרסום ספרו של פפה ראו למשל מרדכי בר־און ,אל מול פני המלחמה החזקה :סוגיות בחקר
מלחמת העצמאות ,ירושלים :אפי מלצר ,2015 ,עמ' ;71-70ראו גם שקד ,מאחורי הכאפייה ,עמ' .49
116החלק הראשון של הציטוט לקוח מעמ' 128בתוך מנאע ,נכבה והישרדות ,ואילו החלק השני מתוך עמ' .107-106
140
איתמר רדאי
בין היסטוריה להיסטוריוגרפיה
מנאע אף מצטט את דברי בן־גוריון מישיבת הממשלה הזמנית ב־ 28בספטמבר
) 1948תוך ציון תאריך שגוי( 117,זמן קצר לפני מבצע חירם ,שם אמר "נניח שהייתה
פורצת מלחמה ]מחדש לאחר ההפוגה[ .אז יכולים אנו לנקות את כל הגליל המרכזי
בחטיפה אחת" 118.אולם דברים אלה נותרו ככל הידוע בגדר דיון היפותטי או משאלת
לב בלבד ואין עדות למתן הוראה כזו במהלך מבצע חירם ,למרות חשיפת התיעוד
הקשור אליו .ללא עדות להנחיות מפורשות של בן גוריון לגירוש ,נאלץ המחבר ללכת
בדרך השלילה ולנסות להסיק כי הימצאותן של ההוראות שלא לגרש את תושבי נצרת
וסביבותיה מעידה על ההיפך במקרים אחרים ,כמו במבצע חירם .זו כמובן טענה
שאינה ניתנת להוכחה או להפרכה ,ולכן מקומה אינו במחקר היסטורי .בפועל ,היו
מקרים שבהם תושבים גורשו ומקרים שבהם לא גורשו ,וכך נשארו ב"כיס הגליל"
119
כשלושים אלף תושבים ערבים מתוך כשישים אלף שחיו בו לפני אוקטובר .1948
אפשר שגם במקרה זה המחקר ההיסטורי היה יוצא נשכר אילו המחבר היה מסתפק
בהבאת העובדות וניתוחן ונמנע מפרשנויות שאינן נובעות מהמחקר ההיסטורי
אלא מתפיסות הרווחות בזיכרון הקולקטיבי של הפלסטינים בכלל ושל הפלסטינים
בישראל בפרט.
סיכום
נראה כי תהום מפרידה בין תפיסתם של אליעזר טאובר ועאדל מנאע את אירועי
.1948אף על פי כן קיימים ביניהם קווי דמיון אחדים ,ואולי אין הדבר כה מפתיע שכן
שניהם היסטוריונים ישראלים בני זמננו המתכתבים עם המחקר המצטבר על מלחמת
.1948מבחינה מתודולוגית ,שניהם נשענים על מתודה אינטגרטיבית של הצלבה בין
עדויות שבעל פה ומסמכים ומקורות אחרים ,בערבית ובעברית .שניהם אינם מציגים
חידושים רבים בחזית המחקר ,מאחר שהנושאים המוצגים במחקריהם כבר נחקרו
באופן אינטנסיבי למדי ,אם כי מחקריהם הם ללא ספק המקיפים ביותר בתחומם .שני
הספרים נכתבו על ידי היסטוריונים ותיקים ,אשר הרחיבו את תחומי מחקרם לאירועי
מלחמת 1948בעיקר בשנים האחרונות וכתבו ללא מורא על סוגיות הנחשבות עדיין
לשנויות במחלוקת .שניהם מייצגים היטב את הכיוונים החדשים בחקר תולדותיה
של מלחמת 1948וכן את עיסוקם ההולך וגובר של היסטוריונים של המזרח התיכון
בשאלות אלה .למרות חסרונותיהם ,שני הספרים מהווים תוספת חשובה למדף
הספרים בעברית העוסקים במלחמת 1948ובסכסוך הישראלי־פלסטיני .דומה כי
מלבד קהל מצומצם יחסית של חוקרים ,ציבור קוראי העברית )והערבית( הם בעלי
העניין העיקרי בנושאים אלו .מבחינה זו שני הספרים נטועים בהחלט בזמנם ואין
117שם ,עמ' .86
" 118ישיבות הממשלה הזמנית — ספטמבר 28 ,"1948בספטמבר ,1948מיכל 2תיק ,7עמ' ,112ארכיון בן גוריון
)שדה בוקר( .ציטוט זה נמחק מפרוטוקול ישיבות הממשלה הזמנית בארכיון המדינה .תודתי לד"ר נמרוד לין על
שהפנה את תשומת לבי למקור זה.
119מוריס ,1948 ,עמ' .374
תשע"ט2019-
המזרח החדש נ"ח 141
זה מקרה שנכתבו בישראל בשנים האחרונות .שני הספרים ממחישים שוב עד כמה
היסטוריונים ישראלים ,יהודים וערבים ,מתקשים גם כיום לכתוב על אירועי 1948
במנותק מנקודת המוצא האידיאולוגית ,ואף האתנוצנטרית ,שלהם.